במרחק נגיעה: צפו בבכר מסכם את הניצחון
(באדיבות ONE)
אין דבר שאדם רוצה יותר מאשר להרגיש שייך. מדובר בצורך אנושי הכי בסיסי וכך גם בניסיון של קבוצת כדורגל להגיע למקום חדש, לרמה גבוהה יותר של המשחק. מכבי חיפה הרגישה אתמול שהיא שייכת לליגת האלופות. אולי בפועל היא לא תגיע לשם, לא תהיה חלק מחבורת העילית, זאת נדע רק בעוד כמה ימים, אבל אותה תחושת שייכות הורגשה לאורך כל המוקדמות, כולל אתמול (רביעי) מול הכוכב האדום בלגרד.
אין כאן כוונה לומר שמכבי חיפה היא ברמת קבוצות העל של אירופה אלא שבחבורה שלה, אותן קבוצות אלופות ממדינות בדרג דומה, פלוס מינוס, שכמה מהן מגיעות לשלב הבתים. היא בהחלט שם, מסוגלת, שייכת לחבורה שהשאיפות שלה רציונליות. אותה תחושת שייכות, שהורגשה גם על הדשא וגם ביציעים, לא נבעה מכך שהמנון הצ'מפיונס התנגן לו בפתיחה, אלא מהכדורגל עצמו. זה היה הסיפור מול אולימפיאקוס, מול אפולון, ולמרות שהתוצאה לא הייתה 0:4 גם החלק הראשון של המפגש הכפול מול הכוכב האדום.
זה נגמר ביתרון מינימלי, ומכבי חיפה עוד הייתה בפיגור, אבל בחלקים גדולים של המשחק, בעיקר בתחילת כל מחצית, היא הוכיחה עליונות ברורה. אחד העיתונאים הסרבים שהגיע למשחק כתב בעיתון "נובוסטי" שמה שהיה ידוע ממשחקים קודמים העונה היה נראה בבירור גם פה - מכבי חיפה יודעת ללחוץ על הגז כשחשוב לה ואז היריבה מפנה לה את הדרך. כך היה גם הפעם, לחיצות שסחטו את הדוושה, רק שלפעמים, בעיקר בחלק ההגנתי, הקבוצה נתנה לעצמה גם ברקס.
הסמן הטקטי של בכר
מושב הנהג התחלק בשיטת הכסא החם, ובכל פעם מישהו אחר ישב בו. במחצית הראשונה זה היה, איך לא, עלי מוחמד, שנראה מעל המשחק. לפעולות הגדולות הקבועות, המתבטאות בחילוצי כדור, הוא ממשיך להוסיף דברים חדשים, כמו המסירה המרהיבה לפרנצדי פיירו. בסוף זה היה צ'ארון שרי שגילה שמכל הדלק עדיין מלא. בין לבין, אלה היו פיירו ודולב חזיזה.
דולב חזיזה עובר פתיחת עונה מעולה ובמשחק הזה היה מעורב בכל שלושת השערים. הראשון, בניגוד לשניים הבאים, לא נחשב רשמית כבישול, אבל הגיע אחרי שעבר בין שלושה שחקנים. חזיזה היה הסמן הטקטי של ברק בכר, זה שירד לפעמים להיות קרוב לדניאל סונדגרן ובמקרים אחר נשאר גבוה יותר. ובכלל, נראה שבכר גם בא עם תוכנית שלפיה בהתקפות מעבר חזיזה רץ לצד שמאל ולא לעמדת המוצא שלו באגף בימין. במחצית הראשונה חזיזה היה רחוק דריבל אחד מכך שהתוכנית תתממש. במחצית השנייה הוא הפך את המהלך לבישול.
זו הייתה הגבהה מושלמת של חזיזה, שנדמה שיהיה העונה חברו הטוב ביותר של פיירו. אחרי המשחק אמר בלם הכוכב האדום, נמניה מילונוביץ', שפיירו הוא שחקן שסיוט לשמור עליו. זה היה ברור בשער הראשון שלו, אבל לא רק כשחגג שערים. פיירו חילק מסירות יפות, שיתף פעולה על הקרקע עם שרי, ובעיקר היה כתובת מבטחים לכדורים. את החשיבות שלו היה ניתן לראות הכי טוב דווקא אחרי שהוחלף. פתאום, עם ניקיטה רוקאביצה במקומו, לא היה שחקן שישתלט על כדור שמגיע מההגנה, והדבר הוביל ללחץ מאסיבי על השער של ג'וש כהן. פיירו הפך למשמעותי בשלושת האספקטים של המשחק - התקפה כמובן, הגנה באמצעות שמירה על הכדור ומניעת הגברת לחץ היריב, וקידום המשחק.
אחד משיתופי הפעולה של פיירו עם שרי הסתיים בבעיטה של דין דוד למרכז השער. הרצון של בכר להמשיך עם ההרכב המצליח ברור, אבל אם דוד משחק באגף, וכך היה רוב המשחק אתמול, אז למה לא לשחק עם עומר אצילי? ברור שבכר רצה את חזיזה בימין, אבל למרות שזו לא העמדה הקלאסית שלו יכול להיות שעדיף אפילו אצילי בשמאל אם חייבים, לפחות כרגע.
אז שחקני ההתקפה תיפקדו טוב - 16 איומים לשער, הכי הרבה ליריבה של הכוכב האדום ב-77 המשחקים האחרונים שלה - אבל למכבי חיפה היו גם בעיות. פייר קורנו לא הסתדר עם עוסמאן בוקרי באגף שלו. קורנו לא הצליח לרשום אפילו תיקול מוצלח אחד ובוקרי, עד שנפצע ויצא, עבר אותו בשלושה מקרים שונים. גם בוגדן פלאניץ' לא היה בשיאו, בעיקר במחצית הראשונה. זה היה משחק חשוב לפלאניץ', כנראה יותר מאשר לכל אחד אחר. בעבר, אחרי שעבר מהכוכב האדום ל-OFK בלגרד, הוא הצהיר על רצון לפרוש בעקבות מה שנראה כמו שחיתות במשחק מול הכוכב. לפני המשחק אתמול, כשהקהל שחרר לאוויר ברצף את שירי השחקנים, פלאניץ' היה זה שנשאר למחוא כף ליציע יותר מכל אחד אחר. הוא התרגש.
מכבי חיפה רוצה להתרגש כולה בשבוע הבא. זה ממש לא יהיה פשוט, אף אחד לא חושב כך. ב-72 משחקי הבית האחרונים של הכוכב היא הפסידה רק פעם אחת, למידטילנד הדנית, אבל התוצאה שהושגה בחלק הראשון, 2:3 היא תוצאה די טובה. אם הסיכויים היו שווים לפני המשחק עכשיו הם נוטים טיפה לטובת חיפה. טיפה, אבל יכול להיות שבעוד חמישה ימים מכבי חיפה תהיה קבוצת ליגת האלופות. אז לא תהיה רק תחושת שייכות אלא חותמת ברורה.
