הפועל כפר שלם הפסידה העונה פעם אחת בלבד ב־13 מחזורים – 3:0 להפועל ת"א. מוזר ככל שיישמע הדבר, התבוסה של העולה מליגה א' ליורדת המעוטרת מליגת העל היא כבר לא תוצאה מובנת מאליה, שמש שזורחת בבוקר, אלא ליקוי חמה שמצריך הסבר. כמו לכל תופעה, גם לזו יש כמה תיאוריות. יש הטוענים שזה בגלל שהאף של השחקנים עלה למעלה אחרי חמישה ניצחונות בחמשת המחזורים הראשונים. יש שסבורים שההפך הוא הנכון, ושהדבר קרה בגלל שכפר שלם עשתה יותר מדי חשבון להפועל ת"א. אפשר להאמין לאלה או להשתכנע מאלה, אבל זה גם לא רלוונטי. נועם שוהם יודע את התשובה. כדאי להקשיב לו. הוא הרי המאמן.
"באופי שלי, תמיד אהבתי להיות דומיננטי", אומר שוהם (54), שחקן מכבי ת"א בשנות ה-90 וכיום מאמנה של כפר שלם זו השנה השלישית. "אף פעם לא רציתי להיראות כמו קבוצה מסכנה במגרש, גם אם זה היה עולה לי בלא לנצח. יש לי בעיה: אני לא יכול לסבול את הקבוצה שלי כאנדרדוג. מול הפועל ת"א קצת נשביתי בקסם של לבוא לבלומפילד ולהוכיח שכפר שלם לא מפחדת מאף קבוצה. נתנו להפועל הרבה שטחים וזו הייתה טעות, אבל המשחק לימד אותי הרבה. לפעמים אתה עושה טעות אחת בחיים, משלם עליה מחיר, אבל מרוויח ממנה הרבה יותר בעתיד".
אם שוהם הוא אחד כזה שלא מסוגל לשאת את הקיום בתור אנדרדוג, אז הוא הגיע למקום הנכון והלא נכון גם יחד. הנכון, משום שכפר שלם מוליכה את הליגה הלאומית עם פער של ארבע נקודות מהמקום השלישי, וחשוב מכך – שש נקודות מהפועל ת"א ושמונה מבני יהודה, שרואות את שני המקומות הראשונים כזכותן המולדת. הלא נכון, משום שבכירותה של כפר שלם היא אחת הסנסציות הגדולות ביותר שידעה הליגה הלאומית הסנסציונית ממילא.
כבר היו קבוצות שעלו בתוך שנתיים מליגה א' לליגת העל, אבל לא היו כאלו שעשו זאת כנציגות של שכונה בדרום ת"א (שבכלל משחקת בינתיים באצטדיון ר"ג, עד שתעבור לשכונת התקווה). זאת אומרת, היו - המיקוד הזה שימש תמיד כדי להדגיש את קטנותה של בני יהודה ואת הפלא שבהישרדותה מרובת השנים בליגת העל. אבל כפר שלם היא אפילו לא שכונת התקווה – היא נקודת חן על הלחי של שכונת התקווה. בני יהודה היא מה שכפר שלם רואה כשהיא מסתכלת למעלה. אם בני יהודה היא ברצלונה, אז כפר שלם היא אספניול. זו אולי העונה של אספניול.
נקודות השקה רבות יש בין שתי הקבוצות. הצבע – כתום. יעקב אסייג, האיש שעשה הכל בבני יהודה, הוא מאמן השוערים כפר שלם. בצהרי יום רביעי בשבוע שעבר הוא פוצץ בבעיטות את הידיים של שחר אמסלם, לשעבר השוער הראשון של בני יהודה. בשפיץ נמצא שחר הירש, שבעונה שעברה נע ונד בין ההרכב והספסל של בני יהודה. במרכז המגרש משחק סולומון דניאל, משחקניה החשובים של בני יהודה בעונה שעברה. אפילו האימון התקיים בשכונת התקווה, תוצאה של עבודות שזרוע בקומפלקס של כפר שלם מרחק הגבהה אחת של ריף מסיקה משם. היא אפילו אמורה לשחק בשכונת התקווה (אבל בינתיים, כאמור, מארחת באצטדיון ר"ג, ואם ההצלחה שם תימשך, אומרים בקבוצה, אולי עוד ימשיכו בו). השתיים הן יותר מידידות. הן אחיות ממש. כפר שלם היא כל מה שבני יהודה הייתה רוצה להיות, אבל לא מצליחה כבר ארבע שנים. אם בני יהודה מקנאה, אז כפר שלם הרוויחה את זה ביושר.
כל גבשושית בלאומית
אז איך קרה שקבוצה שבעונה שעברה שיחקה מול מכבי שעריים נמצאת מרחק נגיעה מלפגוש את מכבי ת"א בעונה הבאה? "יש פערים בין ליגה א' לליגה לאומית, אבל אני יכול להגיד לך שבליגת העל יהיה קל יותר מאשר בליגה הלאומית", אומר דניאל (33), שאין מתאים ממנו לערוך את ההשוואה.
הוא אזרח עובד ליגה לאומית, מה שנקרא, שחקן שהפך את הדומיננטיות בליגה השנייה למקצוע, אבל גם יצא לו לשחק בשבתות במדי הפועל חדרה והפועל ירושלים. "הלאומית היא ליגה קשה, צריך להיות מוכן אליה, בעיקר מנטלית, להבין אותה", הוא מסביר. "היא לא דומה לליגת העל - כדורים ארוכים, מאבקים. בליגת העל הרוב מנסות לשחק כדורגל, המשחק פתוח ויש יותר איכות. על כל שלוש טעויות בליגת העל, תיענש פעמיים. בליגה הלאומית תטעה ארבע פעמים, אולי תיענש פעם אחת, זה על הקארמה שלך".
את הקארמה קצת קשה לאלף, אבל לכל שאר הדברים שבגבולות האחריות של כפר שלם, הם משתדלים לדאוג. הביקור הקודם שלה בלאומית, בעונת 2020/21, הסתיים בנוקאאוט, ולא לטובתה. ארבע שנים לאחר מכן היא חזרה עם מסקנות ותוכנית עבודה ברורה. "אם תבחן את הסגלים של רוב הקבוצות שעלו מליגה א' לליגת העל בתוך שנתיים, הם נשארו עם שבעה או שמונה שחקנים שהעלו אותם מליגה א'", אומר שוהם. "אי אפשר לדעת אם הם מתאימים לליגה לאומית עד שאתה שם אותם שם. אם אתה מאמין בהם, כבר עשית 80 אחוז. זה הבסיס למתכון. אחרי זה מוסיפים את התבלינים".
בתבלינים הכוונה לארבעה שחקנים שמכירים כל גבשושית במגרשי הלאומית, שהאפליקציה מנווטת באמצעותם כשהיא צריכה להגיע לאצטדיון באום אל פאחם. "הביאו ארבעה שחקנים – גל מאיו, ריף מסיקה, הירש ואני – וזה משהו מיוחד", אומר דניאל. "יש לנו קבוצה מגובשת. אנחנו לא עוזבים את המשחק, לא מוותרים, וזה קשור גם לנועם. הוא לוקח אותנו לקצה. זה מביא אותנו למקומות שלא חלמנו עליהם".
"אני מאוד מאמין באינטנסיביות ובעבודה קשה", מעיד על עצמו שוהם, שכשחקן יש איזו עצם אחת או שתיים שלא התאחו בגללו. הוא היה מכביסט מפרוספקט בקבוצות הגדולות של אברם גרנט ודרור קשטן בשנות ה-90, השחקן שטיאטא את אבק הכוכבים שפיזרו אבי נימני ואחרים. "אני מאוד מאמין בשחקנים שכל הזמן רוצים ודוחפים את עצמם לקצה. כמאמן אני משתדל להיות השחקן שהייתי. מאברם לקחתי את הצד הפסיכולוגי. הוא ידע איך לתקשר עם השחקנים ואיך להביא אותם במוכנות שיא למשחק, שזה פן מאוד חשוב בכדורגל, במיוחד היום עם דור הטיקטוק, כשהם הרבה יותר מפונקים מהשחקנים של פעם. יש לי אופי בתור בן אדם. יש מאמנים שמלטפים, מחבקים ואוהבים, אני טיפוס יותר סגור ויותר מופנם. קצת יותר קשה לי להחמיא. אלו דברים שניסיתי לשפר במשך השנים. כשיש לך אופי מסוים אתה יכול לשפר אותו ב־20־30 אחוז, אתה לא תגיע לשלמות".
תשאלו את איקרוס
שוהם מדבר בכנות לא רק על עצמו, אלא גם על הקבוצה שלו ועל הסיפור שלה. גם עליות הליגה של קבוצות כמו בני ריינה ועירוני טבריה וההשתקעות של חדרה בליגת העל לא הספיקו כדי לשנות את האופן שבו היא נתפסת. מסתבר שאפשר להעפיל אליה, ואפילו לשגשג בה, גם מתוך מערכות זעירות. ובכל זאת, נדמה שאף אחת לא עירערה על האקסקלוסיביות של המעמד העליון של הכדורגל הישראלי כמו הספקולציה על עלייתה של כפר שלם לליגת העל.
האם היא רוצה בכך? האם היא, על תקציב השחקנים הזעום שלה, תשרוד בשלום שני מפגשים בעונה עם מכבי חיפה, מכבי ת"א, בית"ר ירושלים והפועל באר-שבע? אולי היא הגיעה עכשיו לגודלה האידיאלי, ויש דבר כזה "גדול מדי". היא הרי מטפחת מחלקת נוער עם עשר קבוצות ומשמשת אבן שואבת עבור צעירים רבים בקהילה, וביסוסה של קבוצת הבוגרים בליגה הלאומית יבטיח את נצחיות הפרויקט. לתעופה לגובה רב מדי עלולות להיות השלכות אסוניות. אפשר לשאול את איקרוס, אבל גם את הפועל אשקלון, שלא התאוששה מהביקור האחרון.
עומר שירזי (23), שנמצא בכפר שלם כבר שלוש שנים, עדיין מהסס לכוון לכוכבים. "בתחילת העונה המטרה הייתה להישאר בליגה, עכשיו מכוונים לפלייאוף עליון". שירזי רץ מהר על המגרש, אבל הולך לאט מחוצה לו. צעד-צעד. אולי הוא אחד כזה שלא יבין שהוא בליגת העל עד שישחק בשבת ב־20.00. דניאל מוכן לשחרר כפתור. הוא כבר אומר שהוא "לא שולל את זה", אבל מוסיף ש"זה מאוד רחוק, אני מכיר את הליגה הזאת קצת, ומבחינתנו אנחנו מתחילים עכשיו ליגה חדשה".
רק שוהם, שהוא כנראה איש של "הכל בפנים", לא מפחד לתלות את המטרה על העץ הכי גבוה, משוכנע שהחיצים שלו מסוגלים לפגוע: "אנחנו רוצים לעלות ליגה, יכולים לעלות ליגה ומשתדלים לעלות ליגה".
בידיו הוא אוחז שני חבלים. אחד הוא מקפיד לשחרר כדי לגרום לשחקנים להאמין שהם מסוגלים, ואת השני מהדק כדי שלא ישתכנעו שזה יגיע בקלות. "אנחנו משאירים אותם על הקרקע", הוא מעיד, "בחרנו שחקנים עם אופי טוב. יש לנו את השחקנים עם הניסיון שדוחפים אותם, ומעירים אותם, ואומרים להם שזו ליגה משוגעת ומטומטמת, שאפשר לנצח בשבעה משחקים ברציפות ואז להפסיד בשמונה. צריך להביא אולי עוד שניים־שלושה שחקנים כדי להגדיל את הסגל. הליגה יותר קשה כי קבוצות כבר יודעות מול מי הן מתמודדות".
כולן יודעות היום יותר על הפועל כפר שלם מכפי שידעו בתחילת העונה, ויותר מכולן – כפר שלם עצמה.
פורסם לראשונה: 01:30, 08.12.24
