יאן המפל הוא אחד הקופצים למים הגדולים בהיסטוריה של גרמניה, הוא גבר בן 51. נראה כי המזל הגדול הוא שיאן המפל מחזיק בכל הנתונים האלה, אחרת אם הוא היה לדוגמא מתעמלת, סייפת או אם היה נערה כנראה שההתאחדות הממונה הייתה מטייחת את המקרה שלו ומכניסה אותו לסטטיסטיקה שאף אחד לא רוצה לעסוק בה. ומזל שיאן המפל החל להרגיש שדברים פורחים מזיכרונו, הוא אובחן באלצהיימר והחליט לתעד את אשר עבר בעזרת תחקיר של רשות הטלוויזיה הציבורית בגרמניה.
"זאב בודד": המדור של זאב אברהמי
מאז חשף המפל את אשר עבר, נערמות מדי יום עשרות עדויות חדשות באיגוד השחייה ובאיגודי ספורט נוספים של ילדים בעבר ובהווה שמספרים על ההתעללות הפיזית, המנטלית ובעיקר המינית שהם עברו ועוברים מצד המאמנים שלהם.
בסרט שהוקרן בשבוע שעבר, חוזר המפל אל מגדל הקפיצה בברצלונה בשנת 1992, המקום שבו זמנית הגשים את חלומותיו והפך לסיוט הגדול שלו. הוא עומד שם, ברצלונה ברקע, יפה ומכושפת כמו שברצלונה יכולה להיות ומספר את סיפורו. אף אחד לא ידע להגיד מה קרה להמפל בתחרות הקפיצה בברצלונה (קפץ קפיצה נוראה ואיומה, טירונית, כאילו שלא התאמן עליה מעולם). אלא שכעת חושף המפל, איך רגעים ספורים לפני שיצא לקפיצה החשובה בקריירה שלו אנס אותו מאמנו, וורנר לאגר בחדר השירותים מאחורי מגדל הקפיצה.
החלום הגדול הפך לסיוט מתמשך
המפל, שגדל בדרזדן, סיפר בסרט כי הוטרד, עבר התעללות מינית ונאנס על ידי לאנגר מאז שהיה בן 11 ובמשך 14 שנים. "זה התחיל בליטופים, עבר למין אוראלי ולאחר מכן לאונס, מתדירות של פעם בחודש לכמה פעמים ביום". קצת לפני אולימפיאדת אטלנטה 1996, המפל התנגד ללאנגר בפעם הראשונה. תשעה חודשים לאחר שזכה במדליית הכסף באטלנטה (המפל זכה גם בארד בסידני 2000 והשתתף ב-4 אולימפיאדות סך הכל), הוא ניגש לאורסולה קלינגר, המאמנת הראשית של נבחרת גרמניה באותה עת וסיפר לה על ההתעללות שחווה. גם מאמנים אחרים קיבלו את המידע, כולל לוץ בושקוב, מאמן שעובד באיגוד השחייה מאז 1991, היה דירקטור לספורט הישגי בשנים 2008-2016 והיה מאמן הקפיצות של הנבחרת הגרמנית באליפות אירופה האחרונה ברומא. אך המידע לא נבדק והתלונה של המפל מטויחת. לאנגר עצמו פוטר מהנבחרת, אבל תחת הטענה כי היה עובד ב"שטאזי", ומצא עבודה לאחר מכן בהתאחדות השחייה האוסטרית מבלי שזו תהיה מיודעת על עברו. ב-2001, לאנגר שם קץ לחייו.
התאחדות השחייה הגרמנית פעלה במהירות. היא הבינה מה על המוקד. בשנים האחרונות השחייה נפלטה מדירוג עשרת ענפי הספורט הפופולריים בגרמניה, אבל המשיכה לקבל תקציב בסדרי גודל של ההתאחדויות הגדולות. התאחדות השחייה לא יכלה להרשות לעצמה להצטייר כמי שכיסתה על סקנדל ניצול מיני, דבר שהיה עלול להוביל לייבוש פיננסי. מהמוט אוזדמיר, הממונה על הספורט במשרד הפנים הפדרלי אפילו איים, בלי להזכיר מפורשות את התאחדות השחייה: "כל ספורט שיגלה סובלנות להתעללות מינית, שלא יגלה שקיפות ויעסוק בטיוח החקירה, לא יקבל סנט ממשלם המיסים".
התאחדות השחייה הודיעה מיד כי תחקור כל תלונה חדשה בפירוט, היא אף המליצה לפתוח "מרכז לספורט בטוח" שיפעל באופן עצמאי מחוץ להתאחדויות כדי לטפל במקרים כאלו ובנוסף החליטה לפטר את בושקוב מיידית. בתחרות קפיצה סינכרונית משלושה מטרים בה זכו הקופצות הגרמניות, נכח בושקוב עוד בבריכה. בתחרות הבאה, קפיצת גברים ממטר אחד הוא כבר לא היה בצידי הבריכה. למרות שמספר עדים בסרט הדוקומנטרי מאששים את העובדה שבושקוב ומאמנים אחרים ידעו על ההתעללות, בושקוב טוען שלא ידע מאומה.
"אנחנו עושים הכל כדי שמקרים כאלו לא יחזרו ואנחנו בודקים כל תלונה בצורה פנימית וחיצונית", מסרה התאחדות השחייה הגרמנית, "אנחנו גם עושים מהפך באימון והכשרת המאמנים ואנחנו שמים דגש מיוחד בנושא התקיפות והאלימות הפיזית, המנטלית והמינית". לגבי הפיטורים המיידים של בושקוב מסרה ההתאחדות: "לא הכל ברור, אבל בגלל הסטנדרטים המוסריים הגבוהים שלנו, אנחנו מפטרים אותו לאלתר עד שיתבהרו הפרטים".
אז מה הסיבה האמיתית לתגובה התכופה של ההתאחדות: פחד מקיצוץ בסיוע הפדרלי לענף או נסיון אותנטי לחקור ולמצוא את האמת ואת היקף המקרים של המתעללים והקורבנות מתוך רף מוסרי גבוה? "מה שלמדתי במשך השנים הוא שעבור התאחדות השחייה אכפת רק מהישגים ספורטיביים", אומר המפל בסרט, "הם מוכנים לדרוך על גופות של מתים עבור זה, ורק לא להתעסק בפרשיות כאלו". מבט קצר על מקרה אחד מראה עד כמה המקרה של המפל, חמור ככל שיהיה, הוא רק קצה הקרחון.
הכל כשר
שטפן לורץ היה מאמן שחיה לאומי באימפריית השחייה הגרמנית "ווירצבורג 05". הוא מגיע מאצולת שחיה: אביו היה שחיין ועסקן שחייה בכיר בעיר, אחיו הגדול הביא לגרמניה שתי מדליות אולימפיות והוא נשיא מועדון השחייה המקומי. לורץ פרש מוקדם מקריירת שחייה שלא ממש התפתחה והפך להיות מאמן לשחייה במים פתוחים. הוא היה מאמן מצוין שהביא למועדון ולגרמניה שלל תארים ומדליות. כל שחיין צעיר מהאזור ידע שלורץ הוא כרטיס הכניסה למים הבינלאומיים, שם נמצאים הכסף והספונסרים. כל שחיינית ידעה שאסור לעצבן את לורץ או לסרב לו, כי אז הוא היה מנדה את השחיינית, מפסיק לדבר איתה ומחסל לה את הקריירה.
לורץ היה כותב לקטינות הודעות זימה, שולח להן תמונות בעלות אופי מיני ומבקש מהן לשלוח לו תמונות בחזרה. מנערה בת 15 ביקש להקדיש לו זמן לצורך ביצוע מעשה מיני, לאחרת הוא שלח ידיים והזמין אותה לביתו, היא סירבה לו ולורץ ביצע בה מעשה מגונה כשהוא עירום למחצה. חמש שחייניות אחרות העידו שזה קרה להן או ששמעו כי זה התרחש לאחרות.
ב-2010 האשימה אותו שחיינית בת 15 באונס במהלך מחנה אימון בסינגפור. ההתאחדות הגיבה בביטול להאשמות וטענה כי "חבל שזה עולה עכשיו", מאחר וזה קרה במהלך אליפות אירופה בהונגריה. צוות המאמנים ביקש מהנערה להתלונן רשמית. אחת מהמאמנות הייתה לא אחרת מאשר אשתו של לורץ, שחיינית מצוינת בעברה. היא התגרשה כעבור מספר חודשים ואימצה לעצמה בחזרה את שם משפחתה בעת נעוריה. הורים רבים העידו בעד לורץ, כולל אמא אחת שקיבלה מבתה תמונות של איבר מינו ששלח לה המאמן.
ב-2011 התובע המחוזי הפסיק את החקירה, לאחר שהמתלוננת חזרה בה. המאמן לורץ, נאלץ לשלם 3,500 אירו לארגון ללא מטרות רווח. המתלוננת קיבלה עבודות שירות עקב עדות שקר והטלת חשד לשווא. "אני שמח שזה נגמר, זה היה משא פסיכולוגי", אמר לורץ וחזר להתעלל מינית בשחייניות, לגרום להן לבעיות אכילה, למחשבות אובדניות ולטיפולים פסיכולוגיים. ב-2019 העלה תחקיר של "דר שפיגל" שוב את הטענות כלפי לורץ. הוא הואשם בבית המשפט בשני מקרים של הטרדות מיניות לקטינות ונשפט בפברואר השנה לשישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, מסגרת זמן שבה גם נאסר עליו להתקרב לבריכה.
כעת מתברר כי אחיו של שטפן לורץ, תומאס המדליסט האולימפי לשעבר ונשיא המועדון בהווה, תפר לאחיו העבריין עבודה בבריכה בווירצבורג, אומנם כקניין במסעדה, ועדיין. קצין המבחן שלו אישר את נוכחותו במקום. התאחדות השחייה הגרמנית לבטח יודעת על המצאותו של לורץ במקום, הם פשוט מסיטים את מבטם. עוד נודע כי באחת מארבע הפעמים בהן לורץ נבחר למאמן העונה, הוא קיבל המלצה מבושקוב, שכתב עליו כי "הוא מהווה דמות ראויה לחיקוי".
גלים של שתיקה
המקרים לא הפסיקו להתגלות כאמור: מאמן אחד נשפט לארבע וחצי שנים בכלא לאחר התעללות ואונס בשלוש קטינות בין הגילאים 10-15 והאיגוד פסק עליו השעיה מאימון למשך חמש שנים (בתום חמש השנים יוכל לחזור לעבוד עם ילדות). שחייניות בטוקיו התלוננו כי חבר במשלחת הטריד אותן מינית, כאשר אחז במפשעתו והציע להן הצעות בעלות אופי מיני. הנושא טואטא בנזיפה. התאחדות השחייה הגרמנית שלחה לאליפות השחייה לנוער ברומניה איש מנהלה שהיה בקשר עם שחיין קטין. האיגוד פטר את הנושא בטענה שלא מדובר בתפקיד קריטי. בית המשפט הגרמני סגר את הנושא לפני תשע שנים בטענה כי מערכת היחסים בין הבגיר לקטין לא נשאה אופי של התעללות. עוד מקרים של התעללות טויחו על ידי ההתאחדות והושתקו עקב הסכנה לפגיעה בתקציבים, המקרים הועברו לטיפול בין פקידת מניעה, ליושבת ראש ועידת האתיקה, עד אשר זה התמסמס.
כעת, מבקשים רבים בציבור להפריד את משרד התלונות והטיפול בפרשיות מהאיגודים ולתת אותם למרכז חיצוני כפי שאירע בארצות הברית ואוסטרליה (למעשה, זהו חלק מהמצע של הממשלה החדשה, בנושא שהוזנח לחלוטין תחת הקנצלרית, אנגלה מרקל). ההתאחדות התנצלה על מקרי העבר והבטיחה שתעשה הכל כדי למנוע מקרים דומים בעתיד, אבל רוב ההורים לא מאמינים להתאחדות לאור החשיפה.
"יש משהו באווירה של מועדון, אווירה של אמון וקירבה ותלות, שמביאה איתה גם תרבות של ניצול כוח על ידי הבגיר ופחד עצום של הקטין להתלונן". אומרת בטינה רופולס, פרופסור לסוציולוגיה במחלקה לספורט ובטחון ילדים בפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת וופרטל, "ההתעללות למיניה קורית בצורה רוחבית, בכל הגילאים, בכל ענפי הספורט לרוב במקצועות אישיים כמו סייף, ג'ודו, אגרוף ושחייה. קיימים פה כל המרכיבים המסוכנים של שליטה, חציית גבולות, ילדים צעירים בעלי מראה אסתטי ומחנות אימון סגורים וארוכים".
בסרט, המפל מתאר במילים קשות ולא מתפשרות את ההתעללות שעבר, יום לפני שחגג יום הולדת 51 הוא איש מלא שדים שמנסה לדוג את מה שנשאר בזיכרונו. "אני מאשים את ההתאחדות בטאטוא והתעלמות", הוא אומר, "היא הזהירה אותי שאם אתחיל לדבר על הפרשה זה יעמיד את התקציב שלהם בסכנה וכך לא אוכל להתחרות יותר. אבל עכשיו אני יודע ששקט הוא מטונף, שהוא משרת את המתעללים. אני מבין מה קרה לי ולאחרים שלאנגר ומאמנים אחרים התעללו בהם. הבטיחו לנו מנוחה מאימון צהרים בשביל עוד הזדמנות לבצע בנו את זממם. אני חייב את זה לדורות העתיד כדי שזה לא יישנה".
היית בן 25 כשלאנגר התעלל בך בפעם האחרונה, מבוגר מספיק וחזק מספיק בשביל לעצור את זה לפני, למה לא עצרת את זה, נשאל המפל. "כשזה מתחיל כשאתה בן 11, זה מתחיל להיות חלק מההווי שלך", ענה, "ואז אתה פשוט לומד להשלים עם זה".
פורסם לראשונה: 10:16, 03.09.22
