דלית נימצקי, ישראלית מקריית אונו, עשתה את הבלתי ייאמן וסיימה ריצת 100 ק"מ בגיל 53. לאחר החוויה יוצאת הדופן היא התארחה לריאיון באולפן ynet.
"לא עשיתי את זה מתוך שעמום, חס וחלילה, אלא מתוך הנאה, כיף ושמחת חיים. מה שנקרא, חלום", אמרה נימצקי. "זה באמת קשוח. יש אימונים לא פשוטים, וצריך הרבה מוטיבציה והרבה משמעת עצמית. עושים אימונים מגוונים ובסוף מצליחים. זה בא אחרי כמה מרתונים שרציתי".
"זו בעצם ריצת אולטרה מרתון, מרתון זה 42.2 ק"מ וכל דבר שהוא מעבר לקילומטראז' הזה הוא אולטרה מרתון. אני בחרתי לא להסתפק בקצת מעבר למרתון אלא ללכת עד הסוף ל-100, מספר עגול, יפה. לשם שאפתי", הסבירה נימצקי, "התכנון היה תכנון אישי שלי, תוכנית אישית. הייתה תוכנית אימונים מרחוק, שעשיתי לבד. האימון הוא לבד לגמרי, כל יום, לפעמים פעמיים ביום – וכן, הריצה רצופה. יציאה בשבע בערב מהמקום שבו אני גרה, בקריית אונו, לפארק הלאומי ברמת גן, וסיבובים סיבובים סיבובים. עד הבוקר שאחרי".
"העצימות במרוצים מקצועיים היא לא שוות ערך כמובן למרוץ כמו שאני עשיתי", ציינה, "עם זאת, גם אצלנו יש לחצים וצריך לעמוד בהם. הגוף יכול להסתגל, הראש הוא מה שחשוב להפעיל. זה הרבה-הרבה משמעת עצמית. הרבה חוסן נפשי".
נימצקי נשאלה מה היעד הבא שלה, והשיבה: "עוד 100, הפעם בצורה מסודרת, במרוץ מסודר, 'הספרטניון' שיהיה בינואר (מרוץ אולטרה כביש היחיד בארץ) – ועם אותה מאמנת נפלאה, שמרית שולמן, שליוותה אותי מרחוק, ופעם ראשונה בעצם שראיתי אותה הייתה במרוץ עצמו, אחרי תשעה חודשים. זה כמו לידה. אני מקווה להצליח גם שם, ושהרבה יבואו".