התרגשות – זו המילה שחזרה הכי הרבה פעמים אצל רועי אייזנברג, דניאלה ראובן, יערה יצחקי ודניאל קארש - עוד לפני המפגש המשותף ביניהם. בכל זאת, ליגת העל לנשים יוצאת לדרך, והדבר האחרון שהם רוצים זה שהעונה תיפתח מתחת לרדאר.
היום ייזרק לאוויר הג'אמפ-בול הראשון במשחק בין האלופה מכבי עירוני רמת גן לאליצור חולון (18:00), ולקראת הספתח זימנו ארבעה מנציגי הענף לשיחה פתוחה: אייזנברג (45), מאמן חולון בתשע השנים האחרונות; ראובן (32) מאליצור תל אביב, בעונתה הראשונה כמאמנת בליגת העל; יצחקי (23), קפטנית נבחרת ישראל בעבר וכיום גארדית מכבי אשדוד; וקארש (20), הרכזת הפותחת של רמת השרון והנבחרת.
"לא יודע מה איתכן, אני כבר עם פרפרים בבטן", פותח אייזנברג, המבוגר האחראי. "אני מדבר גם עם קולגות וכולם אומרים לי: ברגע שאין התרגשות – עדיף לפרוש בשקט".
יצחקי: "צודק. כשמפסיקים להתרגש – מפסיקים לשחק. זה הקיום".
קארש: "יש לא רק התרגשות, אלא ציפייה. מה יקרה, את מציבה לעצמך יעדים, עוד לא מכירה את המאמן, רואה אם התחברת עם שחקניות. הכל מתחיל להיבנות".
ראובן: "עבורי זו טבילת אש ראשונה כמאמנת ראשית, וזה מרגש עוד יותר".
"המטרה שלנו היא לשים את כדורסל הנשים על המפה"
בשבוע שעבר נפתחה ליגת העל לגברים בקול תרועה. החגיגה שלכם שקטה וצנועה יותר.
אייזנברג: "לפני פתיחת העונה שעברה הייתה לי על השולחן הצעה מקבוצה מצוינת בליגת העל לגברים לשמש עוזר מאמן. החלטתי לא ללכת. למה? כי אני אוהב את מה שאני עושה. בסופו של דבר, אני איש משפחה. מחפש מקום לעבוד בו ולא שכל יומיים הכיסא יתנדנד".
קארש: "אם אנחנו נתייחס לליגה ברצינות, כך גם יתייחסו אלינו. הליגה מסתיימת מוקדם, לא בכל קבוצה יש מאמן כושר, יש כמה מגרשים ישנים ולא מתאימים, בחלקם אפילו אין חדרי הלבשה. שמעתי על קבוצות שהפיזיותרפיסט שלהן לא מגיע לכל האימונים".
יצחקי: "צריכים הרבה שינויים, גם אני כנציגה בארגון השחקנים מדברת עם ראשי הליגה. שמחתי שיש שתי נציגות באירופה (רמלה ביורוקאפ, חולון הודחה במוקדמות, ר"ו), זה הולך ומשתפר, אבל חייב להיות שינוי קיצוני".
אייזנברג: "חייבים להפסיק לעשות לעצמנו הנחות. אותם חוקים כמו בכדורסל גברים – מקצוענות, רצינות, לא לאפשר דברים שהם לא ראויים".
9 צפייה בגלריה
אייזנברג. סירב להצעה להיות עוזר מאמן בליגת העל לגברים
(צילום: מגד גוזאני, מנהלת ליגת העל לנשים בכדורסל)
ראובן: "מבחינתי, כל אחד צריך להתעסק בחלקת האלוהים הקטנה שלו. יש פה ליגה מאוד אטרקטיבית, מגיעות שחקניות ברמות הכי גבוהות בעולם, וזה מטורף. יש הרבה סיפורים מעניינים, נשים מדהימות, עוד הרבה לפני שהן ספורטאיות. סיפורים אנושיים מרתקים. אני רוצה לקוות שהענף יצבור תאוצה כמו שמגיע לו. המטרה שלנו העונה היא לשים את כדורסל הנשים על המפה".
אז עניין יש, מתח יש, שחקניות איכותיות יש, כמה מהן אפילו מהטובות בעולם. אבל איך גורמים לקהל להגיע?
אייזנברג: "יש לפחות ארבע-חמש פעולות שאני יכול לזרוק בשלוף, בעיקר בכל הקשור לקידום ופרומואים. אם הדבר לא מגיע לעכברי כדורסל הנשים - אז הם לא יודעים שיש משחק. זה ענף שיכול להיות בונבוניירה".
קארש: "ברמה"ש, כשאלי רבי נכנס לנהל את המועדון, הוא שם לעצמו מטרה להחזיר את הקהל. זה הרי מועדון עם מסורת. התחלנו בתהליך, להביא את האוהדים מימי לימור מזרחי ואורלי גרוסמן. בכל אגודה צריך להיות שיתוף פעולה עם מחלקות נוער. אם זה מה שחלמתי עליו? לא ממש. בשנים האחרונות אני משחקת מול סבתא שלי, אמא שלי ועוד כמה חברות ביציע. אנחנו רוצות לגרום לילדה לראות אותנו ולהגיד: 'אני רוצה להיות שחקנית בליגת העל'".
יצחקי: "הקבוצות צריכות לייצר פעילויות קהילתיות, שהשחקניות יהיו כל שבוע בבית ספר אחר. דברים שהם לא בשמיים. כשהייתי ילדה הביאו לי צעיף של מכבי חיפה ורציתי ללכת למשחקים, בלי לדעת מה זה כדורגל. צריך לגרום לדור הצעיר להגיע".
ראובן: "בהרבה מקומות שווה לעשות הצגות כפולות. אפשר לעשות הפנינג. לחבר את הקהילה. מי שמגיע וכבר צופה, נהנה מאוד. זה כדורסל שמאוד כיף לראות, הרבה שלשות, הנעת כדור, משחקים חמים".
אתם מרוויחים, במקרה הטוב, שישית ממאמן או שחקן בליגת הגברים. זה בטח מתסכל.
יצחקי: "שאלו לאחרונה את סו בירד, אגדת כדורסל, אותה שאלה בכל הקשור להבדל בין ה-WNBA ל-NBA. היא אמרה שמסתכלים על זה באופן לא נכון. צריך להפוך את השחקניות למותג, ואז חברות ירצו לשתף פעולה עם הליגה. כרגע היא לא מוצר מספיק טוב ויכולה להיות עשר רמות מעל, עם כמה שינויים קטנים".
יצחקי: "יום אחד הגעתי לאיגוד עם סווטשירט של נבחרת ישראל. אחד הבכירים שם אמר לי: 'זה ממש יפה לך, אם היית שחקנית היה אפשר לעשות פרסומת'. ואני באותו זמן קפטנית הנבחרת"
אייזנברג: "בשביל להרוויח סכום שאני יכול להחזיק משפחה אני עובד גם בקבוצת נערות ועושה עוד משהו בכדורסל. נכון, בכדורסל גברים ארוויח כפול, אבל שנה אחרי זה יכול להיות שאשב בבית. בליגת הגברים שנה אחת אתה נבחר למאמן העונה ושנה לאחר מכן מפוטר".
קארש: "גדלתי בגימנסיה הריאלית עם נועם דוברת. כשהלכנו לראות משחק גמר של ליגת בתי הספר נכנסנו ביחד לאולם. סביבו התאספה חבורה של ילדים, אותי אף אחד כמעט לא הכיר, ואני שחקנית נבחרת ישראל. זה אומר הכל".
יצחקי: "יום אחד הגעתי לאיגוד עם סווטשירט של נבחרת ישראל. אחד הבכירים שם אמר לי: 'זה ממש יפה לך, אם היית שחקנית היה אפשר לעשות פרסומת'. ואני באותו זמן קפטנית הנבחרת".
9 צפייה בגלריה
נעמה שפיר. ותיקות עזבו והליגה שינתה את פניה
(צילום: באדיבות מינהלת ליגת העל לנשים בכדורסל)
"השחקנית הישראלית היא פקטור חשוב מאוד"
ליגת העל לנשים עברה מהפך של ממש הקיץ, ושחקניות ותיקות נפלטו בזו אחר זו. שמות כמו שי דורון ונעמה שפיר פרשו, והבמה ניתנת לצעירות כמו יערה ודניאל.
אייזנברג: "עד לפני כמה שנים הייתי מביא שלוש זרות טובות ויודע שיש לי קבוצה. היום בלי ישראליות איכותיות ומתאימות למבנה וסגנון – מצבך רע מאוד".
ראובן: "בספורט – וראינו את זה גם בשנה שעברה אצל האלופה עירוני ר"ג – השחקנית הישראלית היא פקטור חשוב מאוד. בקבוצה את לא יכולה להסתמך רק על שלוש שחקניות".
מרגישים שהגישה בארץ עדיין שוביניסטית?
יצחקי: "התפיסה בארץ אחרת, כי במשך שנים הילדות הצעירות רואות ספורט גברים על המסך. גם התגובות של לא מעט הורים וחברים הן שאת צריכה ללכת לרקוד, כי ספורט זה לא נשי".
קארש: "גם אני אומרת שכן. תסתכל על השידורים שלנו, אף אחד לא בפריים-טיים. למה, בגלל שאנחנו נשים?"
אז איך אפשר לשנות את המציאות?
יצחקי: "מיתוג. היום כולם חיים ברשתות החברתיות, אנחנו כשחקניות לא מספיק שם. צריך להעלות סרטונים, סטורי, תוכן, זה מה שמייצר עניין וטראפיק".
אייזנברג: "פופולרי זה ביצה ותרנגולת. צריך לדחוף אותנו יותר במדיה. לגבי הענף עצמו, אנחנו נופלים חזק מאוד בקטע של האיתור למטה. אני עובד בבית ספר בחולון, וכשהגעתי לשיעור הראשון בכיתה ז' ראיתי שיש שם כמה בנות גבוהות ממני בראש. שאלתי איך הן לא בכדורסל, אז אמרו לי ששלחו אותן לאתלטיקה".
ראובן: "בואו ונראה לכולם את הפלוסים. ליגה מאוד תחרותית, שגם בשנה שעברה הייתה צמודה לכל אורכה. מגיעות שחקניות ברמה גבוהה מאוד. הבחירה מספר 1 בדראפט שיחקה פה לא מזמן. בקיצור, יש מה לראות".
