בית"ר ירושלים תערוך היום (שבת 15:00) בטדי, לפני המשחק מול מ.ס אשדוד, טקס הוקרה מיוחד ליו"ר המיתולוגי של המועדון, משה דדש. דדש (80), שכיהן בתפקיד מ-1973 עד 2000 הפך את בית"ר מכמעט שום דבר לשם דבר, והוביל אותה תחת ניהולו לשלוש אליפויות וחמישה גביעי מדינה (בסך הכל זכתה בית"ר בשש אליפויות ושבעה גביעים).
"דדש, שהיה אבן דרך בבית"ר ירושלים בשתי קדנציות, היה לאורך השנים מי שעזר לבית"ר לצמוח לממדים אדירים, בעיקר בשנות ה-90", נכתב בהודעה הרשמית של בית"ר. "באמתחתו שלוש אליפויות בהן זכתה בית"ר בתור הזהב שלה, וכמובן שלזכותו נזקפה גם החזרתו של הסמל, אלי אוחנה, למועדון". דדש, שיגיע ביחד עם כל משפחתו לטקס שייערך עבורו, יקבל תשורה והוקרה מבעלי הקבוצה, ברק אברמוב, על כר הדשא.
"זה מאוד מרגש", אמר דדש בריאיון מיוחד ל-ynet, שפרט לטקס ההוקרה מבית"ר, יקבל בחודש מאי גם את את התואר יקיר העיר ירושלים. "אני מודה לברק אברמוב וזו מחווה יפה ומכובדת. אני מקווה שיאפשרו לי לשאת בטקס כמה מילים כי ישנם הרבה אנשים שמגיעה להם תודה לאורך השנים שליוו אותי, לצערי חלקם לא בין החיים ואני תמיד זוכר אותם".
אתה עוקב אחרי בית"ר?
"לא באופן רציף, אבל משתדל להתעדכן. בתקופה האחרונה בית"ר משתפרת נמצאת במגמת עלייה, וזה אחרי תקופה לא כל-כך טובה. אני חושב שמגיעה מילה טובה לברק אברמוב שנרתם להציל את הקבוצה, השקיע ורואים את התוצאות".
יש לך הסבר איך ייתכן שכל פעם מגיע לפה בעלים שחווה מסלול דומה: ירח דבש, אחר כך מאבק עם האוהדים ואז נטישה ופירוק. גאידמק, חוגג, והרשימה ארוכה.
"כל הבעלים כמעט הגיעו ומהר מאד עזבו והתחלפו. בגלל זה בית"ר לא מצאה את עצמה. אני מקווה ומאמין שעם אברמוב הסיפור יהיה שונה והוא ימשיך כאן לשנים ארוכות. כי בשביל שבית"ר תחזור לקדמת הבמה של הכדורגל הישראלי, היא צריכה יציבות ובעלים להרבה זמן. אני לא יודע מה היה הסיפור עם כל הבעלים האלה שהגיעו ברעש גדול ונטשו, אבל כנראה שהמניעים שלהם לא היו 'אהבה טהורה ובלי תנאים למועדון'. תבין, אוהדי בית"ר צריכים דמות שהם מאמינים לה וסומכים עליה, שהיא תעשה הכל למען המועדון. שיהיה לבית"ר אבא ואמא ומישהו שאחראי לטוב ולרע. עם כל הצניעות זה מה שהיה איתי במשך 27 שנים כשניהלתי את בית"ר".
הגיע במקרה
דדש הגיע לבית"ר, כמעט במקרה, בתחילת שנות השבעים. פטרון המועדון יהושע מצא ז"ל חיפש מישהו שייקח על עצמו את הפונקציה של יו"ר המועדון. מאמן בית"ר באותם שנים, אריה רדלר ז"ל, היה משחק סקווש עם דדש והציע שהאוהד הנדיב שמגיע לכל משחק וכל אימון ודואג לכל מחסורם של השחקנים בלי תמורה, ילוהק לתפקיד.
6 צפייה בגלריה
דדש על ספסל בית"ר בשנות ה-90. "הנחת העבודה שלי הייתה שאני רוצה לעשות טוב לקבוצה"
(צילום: יוסי רוט)
דדש, שמגיע מתחום הקולנוע, אמר לא פעם שכדורגל זו כמו סרט. אם יש כוכבים על הסט, המושבים יהיו מלאים. אם לא, הקהל יצביע ברגליים. קצרה היריעה, אבל הוא הספיק בין היתר להחזיר לבית"ר את אלי אוחנה מאירופה בסכומי עתק אותם גייס מחבריו, להנחית את איציק זוהר, ראובן עטר, אלון מזרחי ועוד רבים וטובים.
בניגוד גמור לטאבו המכוער שהשתרש בבית"ר בו שחקנים מהמגזר הערבי לא יכולים להיכנס בשערי המועדון, דדש אף פעם לא חשש לגעת בתפוח האדמה הלוהט הזה.
"כל ערב שישי כולם היו מתכנסים אצלי לארוחת שבת ומסיבות של יום עצמאות, והייתי גם מכין גולש להונגרים. היינו כמו משפחה ובגלל זה כשהשחקנים עלו למגרש, זה היה כולם בשביל אחד ואחד בשביל כולם".
"היו שני מקרים שהיינו על סף חתימה עם שחקן מהמגזר. הראשון זה נג'ואן גרייב שישבנו איתו, אבל לא הגענו לעמק השווה. הסיפור השני, וכאן כבר לא היו שם מכשולים, היה עם וואליד באדיר. סגרנו הכל, לחצנו ידיים והיה ברור שהוא מגיע לאימון כשחקן בית"ר, אבל אז אבא שלו נפטר באופן פתאומי. הוא היה במשבר אישי ולצערי הסיפור הזה ירד מהפרק".
"הנחת העבודה שלי הייתה תמיד שאני רוצה לעשות טוב לבית"ר, ולא מעניין אותי המוצא או הדת של השחקן", מוסיף דדש, "החלוץ האלבני ויקטור פאצ'ה היה מוסלמי שיחק בבית"ר, הצליח ואף אחד לא פצה פה. אני לא יודע להגיד לך איך הייתי נוהג היום כיו"ר, כי הקהל הוא אחר, יותר קיצוני יותר מעורב. בתקופה שלי סמכו עלינו שאנחנו עושים הכי טוב למען הקבוצה. בכל מקרה, אצלי, אין שום הבדל בין יהודי מוסלמי או נוצרי, זה ספורט ויש מקום לכולם".
"עליתי על מטוס וחילקתי דולרים לשחקנים"
יש לך הסבר איך בית"ר בתקופתך נוהלה בפועל על ידי שני אנשים, אתה כיו"ר ואברהם לוי כמנהל והייתה הקבוצה של המדינה וזללה תארים?
"אברהם לוי היה מנהל שבעצם ידע לעשות הכל ואני היה זה שמביא את כל הכספים. את כל ההתחייבויות לקחתי על עצמי. כל מאמן שהיה פה, מעמנואל שפר, נחום סטלמך, דוביד שוויצר ז"ל דרך דרור קשטן ואלי כהן ורבים וטובים, אף אחד לא חתם על חוזה. הייתה להם את המילה שלי והם ידעו שאני אעמוד בכל הבטחה, ולכן גם נתנו בי אמון".
"אספר לך סיפור שאף אחד לא מכיר", אומר דדש, "אחרי שכבר עזבתי, נשארו חובות לכמה שחקנים הונגרים. זו כבר לא הייתה בעיה שלי אבל נתתי להם את המילה במשמרת שלי אז עליתי על מטוס להונגריה ופשוט חילקתי להם דולרים עד הסנט האחרון. היו לי חברים שתמיד נרתמו לעזור אם זה ששון שם טוב ז"ל ובני כהן שרכשו את כרטיס השחקן של רונן חרזי או הגיוס לחזרה של אלי אוחנה מפורטוגל דרך יורם גלובוס. ראובן גבריאלי, שבזכותו הבאנו את איציק זוהר, ועוד רבים וטובים. תאר לך שבאותם שנים הסכם חסות היה בין 100 ל-200 אלף שקל לעונה ויעקב פרי חבר שלי מנכ"ל סלקום חתם איתנו הסכם אימוץ לשלוש שנים ב-1.8 מיליון שקל".
והיו את הארוחות אצלך בבית.
"כל ערב שישי כולם היו מתכנסים אצלי לארוחת שבת ומסיבות של יום עצמאות, והייתי גם מכין גולש להונגרים. היינו כמו משפחה ובגלל זה כשהשחקנים עלו למגרש, זה היה כולם בשביל אחד ואחד בשביל כולם. היינו מקפידים שכל השחקנים הכי טובים והמאמנים הכי טובים יגיעו לבית"ר. תמיד התייעצתי ובדקתי אבל החוכמה זה שיהיו לידך אנשי מקצוע, כשיש לך אחד כמו דרור קשטן, הכל הרבה יותר קל. לא רק הוא כמובן, אבל לבטח הבולט ביותר".
יש סיכוי שתגיד מי הכדורגלן הכי גדול שהגיע לבית"ר בתקופתך?
"כולם היו בניי. אורי מלמיליאן, אלי אוחנה, יוסי אבוקסיס, איציק זוהר ועוד רבים וטובים. זו הייתה ההצגה הכי טובה בארץ. פוליטיקאים היו באים לשבת בשורה הראשונה בטדי, בנימין נתניהו, אהוד אולמרט, אביגדור ליברמן, אנשי קולנוע, אנשי עסקים קבלנים ומי לא. הם ידעו תמיד שבבית"ר זה המסיבה הכי אטרקטיבית, נהנו מכל רגע, וגם אני".
פורסם לראשונה: 10:02, 10.02.23
