קחו את מיץ' גולדהאר, שימו עליו משקפי שמש ועגיל יהלום - מה קיבלתם? ברק אברמוב. כל המוצא את ההבדלים בין ההתנהלות המחפירה של הבוס הקנדי בכל הנוגע למינוי מאמן קבוע במכבי תל אביב לזו של הבעלים הישראלי של בני-יהודה לפני כשנה – יזכה בסוף שבוע מפנק בעיר הנופש לינץ.
פה אברמוב זרק את המאמן והוריד את המנכ"ל אל הדשא כדי שיאמן במשחקי תחתית קריטים ושם גולדהאר בעט במאמן והוריד את הספורט דירקטור לדשא כדי שאולי ישאיר סיכוי באירופה ובמאבק האליפות, פה אברמוב משך זמן כדי לחכות שיוסי אבוקסיס, מאמן בכיר, יתפנה, ושם גולדהאר מושך זמן כדי לחכות למאמן אירופי עם רזומה סביר, פה זה שכונת התקווה ושם זו שכונה בטורונטו.
נכון, גולדהאר הכניס במכבי ת"א סטנדרטים מקצועיים שטרם נראו פה – איש לא ייקח את זה ממנו – אבל הוא גם ידע לעשות טעויות מרשימות שדי הוחלקו לו והיטשטשו בתוך המכונה המשומנת הגדולה. ההתנהלות בשנתיים האחרונות (בנייה מאוחרת, שיחרור שחקנים מבלי למצוא תחליפים ראויים) וכל הפיאסקו סביב פיטורי פטריק ואן לוון, ומינוי ברק יצחקי כמאמן זמני הם ביטויים מובהקים של כישלון מערכתי מתגלגל. כשזה קורה אצל איש הסושי מישראל, אנחנו מיד חובטים ומבינים שמישהו עושה פה סיבוב. כשזה קורה אצל איש הוולמארט מקנדה רבים מאיתנו עדיין מחפשים איזה היגיון או שיקול דעת. אל תחפשו.
לפעמים, גם מאחורי הניהול המקצועני הקר והיעיל, זה שקורה בשלט רחוק ומקפיד על נימוס מאופק, שמסנן רעשים באובססיביות ומוקף בחומות גבוהות של דיסקרטיות, נמצאים אנשים מבולבלים, די לחוצים, שחושבים לעצמם "ססססאמק/וואט דה פאק, מה עושים עכשיו?".
לוזון מגן על הנסיך
מה עושים עכשיו, שואלים את עצמם גם הלוזונים. אם התשובה שלהם היא לעשות טלפונים זועמים לכוחות משטרה ולהעיף כל שלט או סימן זעיר של מחאת אוהדים נגד המאמן-הנסיך גיא לוזון, הם בבעיה.
אם אבי לוזון עומד מאחורי הסרת השלט שהניפו קומץ אוהדי מכבי פ"ת שהגיעו למשחק מול מכבי נתניה, זו שערורייה שהוא ראוי לחטוף עליה. הצבעוניות והלשון המתגלגלת של אבי לוזון הפכה כבר מזמן לפולקלור בכדורגל הישראלי. אם הפולקלור הזה מידרדר לכוחנות וסתימת פיות זה כבר בעייתי ואפילו עלול להיות מסוכן.
הייתי באצטדיון כשהונף השלט נגד גיא לוזון. זו הייתה מחאה לגיטימית של אוהדים ואפילו היה בה משהו חינני. שלט שעולה פתאום בדקה ה-30, ביציע שמאוכלס בכ-40 אוהדים, וסוחף את האצטדיון כולו - אוהדי נתניה התגייסו בהתלהבות - לשירה אדירה נגד מאמן מכבי פ"ת. גיא לוזון עצמו עמד זקוף מול השלט, פישוק רחב וידיים שלובות, מנסה לשדר פאסון של אני חזק מדי בשביל השטויות האלה. רק מנסה, ברור שזה שרט אותו. אחרת הדוד אבי לא היה חוטף כאלה עצבים.
השיעור של קומאן
בית"ר ירושלים מספקת לנו העונה כל כך הרבה סיפורים וכותרות עד שלפעמים אתה מחפש נחמה במקומות הקטנים. לא יודע איך ומתי זה קרה, אבל אני מוצא את זה בראיונות ובטמפרמנט של המאמן ארווין קומאן. השבוע הוא שוב התעצבן על השחקנים שלו והמליץ להם פחות לדבר ולערוך סימפוזיונים על הדשא ויותר לרוץ. יש משהו כל כך טבעי וישיר בביקורת שלו על שחקניו שהיא נשמעת פחות מאיימת או מגלגלת אחריות ויותר סימון אכפתי של ליקויים בסיסיים שמוציאים אותו מדעתו (בדיוק כמו הפעם ההיא שאמר לירדן שועה שיפסיק להתלונן שלא מוסרים לו ועדיף שקודם ייצא מעמדת נבדל).
מיד היו מי שזינקו לעמדה הפרובינציאלית ונזעקו להגן על הכבוד של הישראלים ודרשו מקומאן שיפסיק לנסות לחנך את המקומיים ויסתכל קודם כל על עצמו. נו, בחייאת. האיש לא ישרוד פה עוד הרבה, בואו לפחות נקשיב לכמה רעיונות של איש נחמד שבא מבחוץ ומבחין במה שאנחנו קצת התרגלנו אליו.
