לפני סימון ביילס הייתה גבי דאגלס. ואולי בלי גבי דאגלס לא הייתה סימון ביילס. אבל בעוד ביילס נחשבת כאחת הספורטאיות הגדולות בכל הזמנים, מודל לחיקוי וסמל להתגברות על קשיים, דאגלס היא בצד השני של הסקאלה, דמות מעוררת מחלוקת שהצליחה להסתבך בפרשיות מיותרות לאורך הדרך. וכעת, בגיל 28, היא עושה קאמבק במטרה להגיע לפריז – 12 שנה אחרי שזכתה בזהב האולימפי בקרב־רב.
דאגלס לא התחרתה כבר שמונה שנים, בהן התפרנסה מהרצאות, תקופה שנראה בלתי אפשרי לחזור ממנה עבור כל ספורטאי, בטח ובטח מתעמלות ששומרות על הגוף כמו אתרוג שהגיע מעץ בחצר של הרבי מלובביץ'. העובדה הזו רק מעצימה את הסקרנות והמסתורין סביב השתתפותה בתחרות גביע החורף בלואיוויל בשבוע הבא.
4 צפייה בגלריה
אחת דמות מעוררת מחלוקת, השנייה מודל לחיקוי וסמל להתגברות על קשיים. דאגלס וביילס
(צילום: gettyimages)
חשוב לזכור שהמאבק על מקום בנבחרת ארה"ב לאולימפיאדה הוא הקשה בעולם. מאז אתונה 2004, הזהב האולימפי בקרב־רב בהתעמלות המכשירים הוא על טהרת ארה"ב. גם במשחקים האחרונים בטוקיו, אחרי שביילס פרשה, חברתה סוני לי הפתיעה והלכה עד הסוף עם המקום הכי גבוה על הפודיום. ב־2016, למשל, דאגלס לא הצליחה להגן על תארה למרות שסיימה במקום השלישי במוקדמות, מאחר שהשתיים שלפניה היו אמריקאיות ותפסו את שני המקומות המוקצים לכל מדינה. בתחרות הקבוצתית, האמריקאיות הסתפקו בכסף בטוקיו אחרי שני תארים אולימפיים רצופים (הפסידו למתעמלות מאותה מדינה שאסור להזכיר את שמה ודגלה בתחרות – רוסיה), אבל הן תמיד חזק במשחק.
זו הסיבה שהאתגר של דאגלס יהיה עצום, למרות שמדובר בספורטאית שזכתה שלוש פעמים בזהב אולימפי: לא רק הניסיון לחזור לגיל 16 מבחינה פיזית, אלא גם העומק שתפגוש. התחרות הזו היא רק המוקדמות לאליפות ארה"ב, שמגיעות לפני המבחנים הרשמיים שבהם ייקבע מי יהיו חמש חברות הנבחרת האולימפית – וכבר הפעם דאגלס תפגוש מתמודדות מעולות, בהן האלופה האולימפית לי ועוד מתעמלות שצברו ניסיון והצלחה במשחקים ובאליפויות העולם (ביילס ויתרה על ההשתתפות). קשה להעריך אם תצליח, גם אחרי שצופים בסרטונים הקצרים והמרשימים של ביצועיה שאותם פירסמה, אבל לפחות היא מגיעה ממקום מנטלי אחר, כפי שאמרה כשהודיעה על כוונתה לחזור לענף: "הייתי צריכה למצוא שוב את האושר שבספורט שאני פשוט אוהבת. הייתי צריכה לעבוד על מצבי הנפשי".
ישו, ציוצים וקניידלך
טוב, נשמע כמו סיפור אמריקאי קלאסי. אז מה הבעיה? כאן צריך לרדת לתהומות לא נעימים. בנובמבר 2017, המתעמלת היהודייה אלי רייזמן חשפה בכאב את ההתעללות שעברה מצד רופא הנבחרת, ד"ר לארי נסאר, שפגע במאות נערות לאורך השנים ונשפט ב־2018 ל־125 שנות מאסר. רייזמן היא זו שירדה לפרטים, תיארה אירועים איומים באוטוביוגרפיה שלה, ונתנה שם ופנים לקורבנות הפרשה שהייתה אפופה בערפל. מתעמלות נוספות הרגישו נוח יותר להיחשף אחריה, בהן ביילס.
אבל דאגלס, בשיא הסערה הציבורית סביב דבריה של רייזמן – שזכתה לסימפטיה גורפת – החליטה להתבטא בצורה חסרת רגישות ומחשבה. היא צייצה תמונה עם אחת הפסקאות מספרה של חברתה לנבחרת (זכו יחד בשתי מדליות זהב אולימפיות בתחרות הקבוצתית), אבל החליטה להוסיף פרשנות לטענות על תרבות של "ביוש קורבנות": "עם זאת, בתור נשים יש לנו את האחריות להתלבש בצניעות ולהיות עם קלאס. לבוש פרובוקטיבי/מיני מושך את האנשים הלא־נכונים".
כנראה הדברים הגיעו מהרקע של דאגלס. היא גדלה בסביבה נוצרית אדוקה, והוריה היו כל כך מחוברים לשורשי הדת שבילדותה בווירג'יניה הייתה תקופה שבה המשפחה התנסתה במנהגים יהודיים, כמו שמירת כשרות וביקור בבית הכנסת. החיבור המשונה הזה הוביל לכך שהיא אוהבת במיוחד לשחק בסביבון בחנוכה, אוכלת בקביעות מרק עם קניידלך ובעבר התחרתה כאשר על שרוול בגד הגוף שלה מופיעה בגדול המילה "אלוהים" בעברית. דאגלס הודתה כי "אני לא יודעת מה הייתי עושה בלי האמונה. כשהייתי מתקשה ונופלת באימונים, הייתי חוזרת בראש על המשפט: 'אני יכולה לעשות הכל בזכות ישו שמחזק אותי'".
התגובה שלה לא התקבלה יפה, בלשון המעטה. אמה של רייזמן רתחה, ומי שכעסה במיוחד הייתה ביילס, שצייצה בחזרה: "אני בהלם לקרוא את זה, אבל לא מופתעת. העיניים שלי מתמלאות דמעות, מאחר שבתור חברתך לנבחרת, ציפיתי ממך ליותר, שתתמכי בה. אני תומכת בך אלי, יחד עם כל הנשים". הנזק נעשה, למרות שדאגלס התנצלה, הבהירה שאף התעללות אינה מקובלת וכי שגתה בניסוח.
לא חייכנית כמו ביילס
הבעיה הייתה שכל האירוע תפס חשיבות יותר גדולה מאשר הגיעה להתבטאות המיותרת הזו, מאחר שרק שנה לפני כן דאגלס הפכה מנערת הזהב של ההתעמלות האמריקאית למטרה פופולרית עבור גולשים זועמים. כאמור, בריו 2016 חוקי התחרות הנוקשים הרסו לדאגלס עלייה לגמר, אבל הביקורת הארסית שספגה לא הייתה קשורה ליכולת הספורטיבית שלה, אלא להתנהגות. בארה"ב ניתחו כל תנועה שלה במהלך התחרות הקבוצתית, כל הבעת פנים, טענו שהיא לא מפרגנת לחברות בגלל הכישלון האישי שלה והדביקו לה תארים כמו "נרגנת".
דאגלס ספגה מכל כיוון: היא לא חייכה בזכייה; במהלך נגינת ההמנון בטקס חלוקת המדליות היא לא הניחה יד על ליבה כמו שאר חברותיה לנבחרת; כאשר כל מתעמלת אמריקאית סיימה תרגיל מוצלח, היא הייתה היחידה שלא קפצה בהתלהבות או עודדה. זו הייתה מתקפה כל כך בוטה והמונית, שדאגלס נאלצה להתייחס אליה ולהודות שאותה אולימפיאדה הייתה "חוויה קשה" עבורה. היא גם התנצלה, למרות שמי שבצד שלה אמר שלא הייתה סיבה לכך.
דאגלס היא אדם שונה לגמרי מביילס, והחל מ־2016 זה פעל לרעתה. ביילס היא הילדה המתוקה והחייכנית, שלא לדבר על כך שהיא מהווה את השדרוג המקצועי שלה. דאגלס סגורה יותר, ידועה בכך שאינה מבלה בקביעות עם המתעמלות האחרות ומעדיפה להעביר את כל זמנה הפנוי עם משפחתה, אליה היא מחוברת מאוד ואותה היא מפרנסת.
4 צפייה בגלריה
הזהב שלה גרם לזינוק במספר הילדות השחורות והלטיניות בענף
(צילום: Laurence Griffiths/Getty Images)
המקרים שעליהם דיברנו הצליחו להכתים את הקריירה שלה, אבל יותר מכך, גם פגעו במורשת שחייבים לכבד. מבלי להתייחס למה שעשתה בחייה לאחר מכן, ההצלחה שלה בלונדון 2012 שינתה לנצח את הספורט האמריקאי, והכתה גלים גם מחוצה לו. הזהב האולימפי הראשון של מתעמלת שחורה פרץ גבולות ומשך ילדות רבות לענף.
וונדי היליארד, שהייתה האפרו־אמריקאית הראשונה שייצגה את ארה"ב בתחרויות התעמלות אמנותית ברחבי העולם, סיפרה ל"וושינגטון פוסט" על הזינוק במספר הילדות השחורות והלטיניות שהזהב של דאגלס משך לענף, והוסיפה: "אתם יודעים מה משנה תפיסה? מי שמביא תוצאות".
יכול להיות שזה הסיכוי של דאגלס להשיג גאולה מוחלטת, ספורטיבית ותקשורתית. לא להיות זו שמוצגת בסגנון סרטי גיבורי־על כנבלית במופע של ביילס, אלא זו שהתגברה על כל המכשולים המקצועיים והתדמיתיים. אבל גם אם זה לא יקרה, ולמרות שהשטויות שעשתה, גבי דאגלס כבר הטביעה חותם שלא יימחה.
פורסם לראשונה: 01:30, 15.02.24
