הייתה תקופה שבה אפשר היה להתייחס אל קיירי ארווינג בסלחנות. הנה מישהו עם אחת היכולות האישיות המלהיבות בהיסטוריה של הכדורסל, שהוא גם קצת שרוט בראש. אז הוא אמר שכדור הארץ שטוח, לא נורא, יש לו טבעת אליפות ושליטת קוסם בכדור. זה היה קצת פחות מצחיק כשהוא סירב להתחסן והפיץ תיאוריות קונספירציה, אבל כיוון שאת עיקר הנזק ספגה הקבוצה שלו, שגם ככה היא בלתי נסבלת, גם זה עבר.
"זריקה מבחוץ": המדור של ציפי שמילוביץ
בשבוע האחרון כבר חצה ארווינג את כל הגבולות, כשצייץ קידום לסרט שהוא מקבץ הלהיטים הגדולים של האנטישמיות ההיסטורית: יהודים שולטים בתקשורת ובבנקים, יהודים היו אחראים לעבדות, יהודים המציאו את שקר השואה, וכל שאר הזבל שהיום אפשר למצוא באינטרנט, אבל היה שם בחוץ מאז ומתמיד. ארווינג פרסם קישור לסרט, סירב במשך כמה ימים למחוק אותו, חזר על תיאוריות קונספירציה של "אגודות סודיות" ו"סדר עולמי חדש" - גם אלה ביטויים עם ניחוח אנטישמי - הפך עצמו לקורבן, וכמובן קיבל גיבוי מלא גם מקניה ווסט ומלא מעט ניאו-נאצים ברחבי ארה"ב.
בסוף זה נגמר - או לפחות זה מה שארווינג חשב - בדרך שבה אנשים עשירים מנקים את עצמם: כסף. הוא יתרום חצי מיליון דולר ל"ארגונים שעובדים למיגור שנאה", וברוקלין נטס תתרום גם היא חצי מיליון דולר. אבל ההודעה המשותפת והמעורפלת של הנטס וארווינג על התרומה המשותפת לא כללה התנצלות של קיירי על קידום סרט אנטישמי. זה היה הקש ששבר את הסבלנות של אדם סילבר, שגם ככה חיכה הרבה יותר מדי זמן לפני שהתייחס ישירות לארווינג בשמו. "אני מאוכזב מכך שקיירי לא הביע התנצלות בלתי מסויגת", אמר סילבר, "אפגש איתו באופן אישי בשבוע הבא כדי לדון במצב הזה".
התגובה הרפה של ה-NBA
עד ההודעה של סילבר, התעקשה הליגה לא להתערב ואפילו לא נקבה בשמו של הגארד כשפרסמה תגובה גנרית שבה נאמר כי "דברי שטנה מכל סוג אינם מקובלים", "יש להפריך מסרים אנטישמיים" ו"הליגה תמשיך לעבוד עם כל קהילת ה-NBA כדי להבטיח שכולם יבינו את השפעת המילים והמעשים שלהם“. זו הייתה תגובה כל כך חלשה, שארווינג הרגיש לגמרי בטוח לא להתנצל.
אדם סילבר הוא קומישנר מוצלח מאוד שהביא את הליגה למצב בו היא פופולרית יותר מבכל תקופה מאז ימי מייקל ג'ורדן. חלק מגאוותו הייתה על כך שבניגוד ל-NFL, למשל, רוב הדרמות בליגה שלו היו על המגרש. אבל בעונה המאוד צעירה הנוכחית, הוא כבר מוצא עצמו מתעסק בהרבה יותר שערוריות מחוץ למגרש מכפי שהיה רגיל.
הגישה של סילבר, כפי שהוא עצמו הסביר כמה פעמים, היא קודם כל לאפשר לקבוצות לטפל בסקנדלים שלהן בעצמן. לכן הוא נשאר לגמרי מחוץ לדרמת אימה יודוקה בבוסטון, ולכן חיכה כמה שיכול היה לפני שהתערב בפרשת רוברט סארבר, הבעלים הגזען של פיניקס סאנס, אבל אי אפשר להמשיך להישען לאחור כשאחד הכוכבים הגדולים בליגה מבלבל את המוח על חיסונים שנועדו לשלוט באנשים ועל ספקות לגבי עצם קיום השואה. הוא לא "רק שואל שאלות", והוא לא רק "עורך מחקר משלי", הוא מפזר שנאה וסכנה. נדרשה תגובה חריפה בהרבה לא רק כי זה עניין מוסרי בעל דחיפות עליונה באווירה העולמית הנוכחית, אלא גם כדי לסלק את תחושת האיפה ואיפה ביחס לכוכבים מול שאר השחקנים.
בשנה שעברה השתמש הסנטר של מיאמי, מאיירס לאונרד, בביטוי אנטישמי בזמן ששיחק במשחק וידיאו. הוא גם חויב להתנצל, גם הושעה מכמה משחקים וגם נקנס, הכול בידי הליגה. קיירי ארווינג לא סתם זרק קללה אנטישמית. הוא פרסם ל-4.6 מיליון עוקביו בטוויטר ועוד 17.5 מיליון באינסטגרם קישור לסרט אנטישמי קיצוני במיוחד, והליגה לא עשתה כלום. טוב שיש את צ'ארלס בארקלי. "קיירי היה צריך להיות מושעה", אמר שחקן העבר, "ה-NBA עשתה טעות. השעינו וקנסנו אנשים על השמצות הומופוביות, וזה הדבר הנכון לעשות, ואם אתה מעליב שחורים, אתה מושעה. זה צריך להיות הסטנדרט גם לגבי אנטישמיות".
"פנס בעין של הליגה"
ארווינג יכול להתנחם לפחות בדבר אחד: הוא לא הסיבה היחידה בגללה ברוקלין נטס היא היום אחד מארגוני הספורט השנואים בארה"ב. לא רק כדורסל, ספורט בכלל. הצורה בה המועדון הזה מתנהל; חוסר הכבוד סביב הפרידה מסטיב נאש; העובדה שהם אפילו שוקלים להחתים את אימה יודוקה, זמן קצר אחרי שהושעה מבוסטון בגלל הטרדות מיניות; וכמובן העובדה שלאף שחקן לא ממש אכפת - כל זה יוצר קבוצה שאפילו מעט האוהדים שלה לא סובלים אותה. גם ההחלטה להשעות את ארווינג לחמישה משחקים לפחות, שהגיעה באיחור של שבוע שבו חטפה ביקורות תקיפות במיוחד, לא תעזור לברוקלין לנקות את התדמית שלה. כפי שגם ההתנצלות של ארווינג עצמו, רק לאחר שהמועדון החליט סוף-סוף להשעות אותו, הגיעה מאוחר מדי.
"אני מג'רזי", אמר השבוע שחקן העבר ופרשן ההווה ג'יי וויליאמס, "אני אוהד של הנטס. יש לי מקום על הפרקט בכל משחק. ואני אומר לכם, הנטס הם כמו פנס בעין של הליגה, הם אחת הקבוצות הכי לא אהודות בהיסטוריה. אפשר להשוות אותם לבד-בויז של דטרויט פיסטונס, אבל הקבוצה ההיא לפחות זכתה באליפויות".
וזה באמת ההבדל. גם להיות בלתי נסבלים וגם לא לנצח, זה יותר מדי. אפילו לאוהדים הגדולים ביותר של טרנד העצמת שחקנים בליגה, נמאס השבוע ממה שעשו הכוכבים לנטס. בארקלי קרא לקווין דוראנט ולארווינג Jackasses. ג'יי.ג'יי רדיק אמר כי "מה שקרה עם הנטס מאז שהחתימו את דוראנט וקיירי זו דוגמה מצוינת למקרה שבו השליטה של השחקנים בליגה הלכה רחוק מדי".
שון מרקס, הג'נרל מנג'ר של הנטס, ישב השבוע מול התקשורת האמריקאית ולזכותו ייאמר שענה בכנות על שאלות. "אני לגמרי מבין למה כולם הורגים אותנו עכשיו", אמר, "הייתי מעדיף להדליק את הטלוויזיה ולא לשמוע אתכם מדברים עלינו ככה". אבל מרקס יכול לבוא בטענות רק לעצמו. הוא הקים את הנטס מאפס, היה לו גרעין צעיר ומוכשר שהגיע לפלייאוף והלהיב את ברוקלין, ואז הוא פשוט זרק הכול ונכנע לגחמות של שני כוכבי על, שאחד מהם רב עם אנשים רנדומליים בטוויטר והשני מעביר את לילותיו במרתפי האינטרנט.
