הסרט התיעודי "סטפן קרי: אנדרייטד" (Stephen Curry: Underrated) נפתח בסצנה שבה רג'י מילר, מגדולי הקלעים שידע עולם הכדורסל, קורא מתוך דוח הדראפט שהעריך את הכישורים של סטפן קרי. כתבו עליו שהוא קטן וצנום מדי, חשבו שהוא לא מספיק חזק ואתלטי כדי להתמודד כשווה בין שווים ב-NBA, טענו שאי אפשר לסמוך עליו שיוביל קבוצה.
החוויה הזו, של "להיות אנדרייטד" – לא מוערך כראוי – מתוארת כמנוע שנתן לקרי מוטיבציה. היא זו שבנתה אותו כאחד הגארדים הגדולים שידע הענף, כאלוף ארבע פעמים במדי גולדן סטייט ווריורס, כשיאן השלשות של ה-NBA בכל הזמנים וכצלף שכמותו לא נראה מעולם.
("סטפן קרי: אנדרייטד" – הטריילר הרשמי)
סרטו של הבמאי פיטר ניקס, שזמין לצפייה באפל TV פלוס, עובר בין שני צירי זמן: אחד מתאר את תקופתו במכללת דייווידסון, ובפרט את עונתו השנייה שבה הוביל את הקולג' עד לרבע גמר טורניר המכללות; והאחר נוגע בעונת 2021/22 בליגת ה-NBA, שהסתיימה בזכייה של גולדן סטייט באליפות רביעית בעידן קרי ובבחירתו ל-MVP של סדרת הגמר.
בעוד הסרט מעמיק בחלק של העבר, בניסיון להסביר את היסודות שעליהם נבנתה האגדה, פרק ה-NBA של קרי מתואר ברפרוף, כהרף עין. מי שמצפה להצצה לחדרי ההלבשה ולאימונים של אחת מקבוצות הכדורסל הגדולות בכל הזמנים, בנוסח "הריקוד האחרון" שתיעד את שיקגו בולס של מייקל ג'ורדן, בוודאי יתאכזב. מעבר לשיחת וידאו קצרה עם דריימונד גרין, חבריו של קרי מהווריורס לא מופיעים בסרט. חבריו מימי דייווידסון דווקא כן מופיעים, כמו גם המאמן בוב מקילופ, שדמע כשנאלץ להיפרד מסטף כשזה החליט לגשת לדראפט ה-NBA, ומצטייר כדמות משמעותית בסיפורו.
3 צפייה בגלריה
קרי אחרי הזכייה האחרונה באליפות. בתחילת הדרך טענו שאי אפשר לסמוך עליו שיוביל קבוצה
(צילום: AP / Steven Senne)
קשה לומר שהסרט נותן תשובה חדה לשאלה איך דווקא קרי הפך להיות גדול הקלעים בענף. התחלה של תשובה מספקים הוריו, דל וסוניה, כשהם מתארים את אימוני הקליעות המפרכים שעבר בצעירותו כדי להשתפר. לצד תמיכה מההורים שהאמינו בו, הייתה לו נכונות לעבודה קשה וסיזיפית. גם הקשיחות המנטלית של קרי יכולה להסביר חלק מהעניין, אבל לא את כולו.
גם אם היום דוח הדראפט על קרי נשמע לנו מצחיק, ייתכן שזו הייתה אמת לשעתה. התחושה שנוצרת היא שהסרט מספר תמונה חלקית בלבד של סיפור עלייתו לגדולה. הוא בקושי מתעכב על ההתאוששות שלו מפציעות חוזרות שאפיינו את תחילת דרכו בליגה הטובה בעולם, הוא מדלג על ההתחזקות הפיזית וההשקעה בשיפור הקליעה כשכבר הגיע ל-NBA. מעבר לכך, חסרה גם התעמקות בדמותו כמנהיג. לא פעם הסרט שוקע בסיפור הקבוצתי של דייווידסון על חשבון התעמקות בדמותו של קרי כאינדיבידואל, והרי לשם כך התכנסנו.
בפרסומת מפורסמת של נייקי מהעבר, מייקל ג'ורדן אומר: "נכשלתי שוב ושוב בחיי, וזו הסיבה לכך שהצלחתי". במידה רבה, זה גם הנרטיב של הסרט הזה. הוא מתעכב בתחילה על כישלונות ורגעי שפל, רק כדי לצייר תמונה מעט קלישאתית של סיפור סינדרלה. לקראת סיומו יש רגעים שגובלים בקיטש של השוואה בין מהלכים של קרי במכללה למהלכים שלו בגמר ה-NBA. זה נחמד, אבל במציאות שבה בחור סרבי עם משקל עודף שנלקח בבחירה ה-41 בדראפט הופך לשחקן הטוב בעולם ול-MVP של סדרת הגמר, נראה לי שצריך להתאמץ יותר כדי לגרות את שרירי ההתפעלות שלנו.
כשמתואר איך קרי היה ילד צנום שפקפקו בו, נדמה שהמסר החבוי הוא שכולנו יכולים להצליח בגדול בזכות מוטיבציה, מסירות ועבודה קשה. העניין הוא שזה לא לגמרי נכון: סטפן קרי גדל בבית ספורטיבי, עם גב כלכלי ובכל זאת גם כמה גנים נכונים מההורים, ועם אבא שהיה בעצמו כדורסלן ב-NBA. בניגוד לאחרים, הוא לא בא מאשפתות. ההורים האמינו בו מההתחלה ודרבנו אותו להשקיע באימונים. אלה תנאים שלא כל אחד זוכה להם.
הדוקו החדש מיטיב לספק אנקדוטות לצד רגעי חיים שמעלים חיוך, והבחירה לסיים אותו בטקס קבלת התואר במכללה (תואר שהושלם באיחור אופנתי) יוצרת סגירת מעגל יפה. אפשר בכל זאת להפיק ממנו כמה תובנות ומסרים חשובים – למשל, שכל שחקן צעיר עם כישרון גולמי צריך מאמן שיאמין בו (לתשומת ליבם של מאמני קבוצות הכדורסל בישראל). מדובר במבוא מעניין לסיפורו של אחד מגדולי הכדורסלנים בדור האחרון, אבל לא יותר מאשר מבוא, והוא ישאיר את חובבי גולדן סטייט ווריורס כשרק חצי תאוותם בידם.
פורסם לראשונה: 07:32, 21.07.23
