לא רבים מאוהדי הכדורגל בעולם הכירו את השם סבסטיאן האלר, חלוצה של איאקס - עד לא מזמן. ייתכן שהם שמעו על אירוע ביזארי שבמסגרתו נשאר בגלל טעות אנוש מחוץ לסגל קבוצתו במשחקי הליגה האירופית אשתקד, לאחר שאלופת הולנד שילמה סכום עתק תמורתו (שיא מועדון של 22.5 מיליון אירו). זה הזמן להכיר לעומק את החלוץ שמגיע רעב לבמה הגדולה של ליגת האלופות במטרה לקרוע רשתות.
את ההוכחה לרעב של האלר ניתן היה לקבל כשכבש רביעייה בהופעת הבכורה שלו במפעל, במשחק החוץ מול ספורטינג ליסבון, שבו ניצחה קבוצתו 1:5. בכך היה לראשון מאז מרקו ואן באסטן (עשה זאת עבור מילאן בשנת 1992) שכובש רביעייה בבכורה שלו בליגת האלופות.
מספר ימים לאחר מכן, הביסה איאקס את קאמבור 0:9, והחלוץ מחוף השנהב כבש את אחד השערים. היה זה שערו ה-57 מתוך הרחבה (שיא במאה הנוכחית), שהראה כמה מי שמכונה "ציפור רגועה" – כינוי שהוענק לו על ידי מאמנו לשעבר ניקו קובאץ', בשל טכניקת הסיום והרוגע מול השער – הוא למעשה חיית טרף בתוך רחבת היריב.
שבר מנורות, אגרטלים וכוסות
הסיפור של האלר מתחיל בתאריך 22 ביוני 1994, בפרבר הצרפתי ריס-אורנגיס המרוחק רק 20 ק"מ מפריז. הוא נולד לאב צרפתי ולאם מחוף השנהב, ויש לו גם אח ואחות. כבר מגיל שנתיים הבחינו הוריו באנרגיה ובעניין הרב בספורט שגילה הבן הצעיר. באותה העת התקיימו המשחקים האולימפיים באטלנטה, ונבחרת צרפת בג'ודו עשתה חיל וכיכבה על המזרן האולימפי.
ההישגים והמדליות הניעו את אמו, סימון קויו, לרשום אותו לשיעורי ג'ודו, על אף שהוא עצמו לא ממש אהב את הרעיון. ליבו רצה לשחק כדורגל, בניגוד מוחלט למשאת נפשה של אמו. התנגשות הרצונות הזו הייתה מורכבת, וסבסטיאן הצעיר עבד קשה כדי להוכיח שהוא ראוי לבעוט בכדור – כפי שעשה כששיחק בפלייסטיישן בכל הזדמנות שהתאפשרה לו.
כחלק ממאמציו לשפר את הטכניקה שלו, הילד הצעיר נחל מפלות, וזה גרם לו להוציא את התסכול על הכדור, מה שהביא להרס כמו למשל שבירת מנורות, אגרטלים וכוסות – אחת הסיבות שאמו כה שנאה את משחק הכדורגל.
"כל היום הייתי בחוץ ושיחקתי כדורגל כי לא היו הרבה דברים לעשות", שיחזר האלר. ככל שחלף הזמן, רצונו של הבן גבר על זה של הוריו, עד שהם החליטו לרשום אותו לאקדמיה לכדורגל, ואת צעדיו הראשונים על המגרש הוא עשה בגיל 10 בקבוצת ויגנו (FCO Vigneux), מועדון בפרברי צרפת. למרות חילוקי הדעות ביניהם בתחילת הדרך, הוריו של סבסטיאן היו רבי משמעות עבורו וניצבו מאחוריו כקיר תומך. "כהורים, חובתנו להיות שם עבורו בכל דבר שיצטרך ולסייע לו כדי שיהיה מאושר. זו הסיבה שהורים רוצים ילדים", הסביר אביו, ובנו מודה כי הוא לעולם לא ישכח את המאמץ והתמיכה מצד הוריו.
בתוך זמן לא רב האלר החל לפרוע שטרות וזכה עם קבוצתו בגביע, חודשים ספורים לאחר שהצטרף אליה. לאחר שנתיים במדיה האדומים של ויגנו, עבר האלר לאקדמיה גדולה יותר בשם ברטיני פוט (Brétigny Foot), שהייתה חממה לשחקנים כמו רמי מנז ופטריס אברה, שם הוא החל לזכות בפופולריות רבה ולבנות את עצמו ככוכב כדורגל עתידי. בחלוף שנתיים, וחרף מחלת אוסגוד-שלטר (דלקת שנגרמת עקב לחץ חוזר על עצם הירך) שעליה התגבר, עבר האלר לאוסר (שמוכרת כאוקזר) – מועדון שטיפח שחקנים טובים ומוכרים דוגמת ג'יבריל סיסה, בקארי סאניה, לורן בלאן, פיליפ מקסס ואריק קאנטונה, והיה לו הסכם שיתוף פעולה עם ברטיני פוט.
אבל לילד מריס-אורנגיס היה רק מודל לחיקוי אחד בראש, והוא תיירי הנרי – על אף שמאמנו דאז, ג'רמי ספנדר, הקביל אותו דווקא לדויד טרזגה. ההופעה של האלר במונדיאל עד גיל 17 שנערך במקסיקו ב-2011 הובילה להחתמתו לשלוש שנים, במה שהיה החוזה המקצועני הראשון שלו. "הוא ישחק בקבוצה גדולה יותר, זה ברור. הוא היה צעיר מאוד כשהצטרף אלינו וזה היה סיכון, אבל בסופו של דבר זה השתלם", הסביר וינסנט קאבין, מנהל הגיוס באקדמיה של אוסר.
ואכן כך היה. 35 שערים כבש האלר עד שעבר לשחק בפעם הראשונה מחוץ לגבולות צרפת, אל אוטרכט ההולנדית, שאליה הושאל בחלון ההעברות של החורף. הרושם שהותיר היה טוב, והוא המשיך לשחק בליגה ההולנדית עד 2017. הוא זכה ב"גביע די טומאסו" (על שם דייויד די טומאסו) המוענק לשחקן המצטיין של אוטרכט לפי בחירת אוהדיה, לאחר שסיים כמלך שערי הקבוצה בעונת 2015/16.
"תמיד נהניתי להבקיע שערים. בשבילי זו מהות הכדורגל ומה שמניע אותי. מבחינתי הדבר הכי חשוב הוא השער, כי אם לא אבקיע במשחק, אני אהיה מתוסכל. אני חייב לחוש את תחושת כיבוש השער לפחות פעם אחת במשחק", הודה האלר.
"אני שואף להגיע לרמה גבוהה ביותר, לשחק בקבוצה גדולה יותר. לשחק בליגת האלופות היא אחת המטרות העיקריות שלי. לאחר מכן, זה תלוי בי ועליי לעשות את מה שצריך כדי להוכיח שאני ראוי למעמד הזה. זה משהו שצריך להרוויח באמצעות הבקעת שערים ויעילות מקסימלית", אמר החלוץ לאחר שהתבקש לסמן את מטרותיו לעתיד בהשוואה לשחקנים בני גילו וממולדתו שעשו את קפיצת המדרגה המקצועית כמו אדריאן ראביו מיובנטוס, קורט זומה ששיחק בעונה שעברה בצ'לסי ואנתוני מרסיאל ממנצ'סטר יונייטד.
אישיות עדינה
ב-2017 חיפש האלר אתגר חדש וחתם באיינטרכט פרנקפורט לארבע שנים. לא רק שהוא עשה חיל בליגה הגרמנית, הוא גם זכה בתואר הראשון שלו כשחקן בוגרים – הגביע הגרמני (לאחר ניצחון 1:3 על באיירן מינכן). יכולתו של האלר צדה את עיני הסקאוטים בליגה האנגלית, עד שווסטהאם רכשה אותו ב-2019 תמורת לא פחות מ-45 מיליון פאונד. החוזה במדי הפטישים ל-5 שנים היה היקר בתולדות המועדון באותו זמן.
הרומן בליגה האנגלית היה קצר מאורך החוזה. איאקס פתחה את הארנק ושילמה דמי העברה של 22.5 מיליון אירו, והחתימה אותו על חוזה לארבע שנים וחצי. כשבוע לאחר הצטרפותו לאלופת הולנד, כבש האלר את הרשת ואת לב הקהל שגודש את אצטדיון יוהאן קרויף ארנה עם שער הבכורה שלו בניצחון 1:3 על טוונטה.
בזירה הבינלאומית עבר האלר בכל נבחרות צרפת הצעירות, מזו שעד גיל 16 ועד לזו שעד גיל 21, אך כשניצבה בפניו הבחירה באיזו נבחרת בוגרת לשחק, הוא בחר בחוף השנהב שבה נולדה אמו. במקור הוא דווקא רצה לייצג את המדינה שנולד בה, אבל דידייה דשאן, מאמן הטריקולור, לא זימן אותו לסגל.
את הופעת הבכורה שלו במדי הפילים הוא רשם בניצחון 1:2 במוקדמות גביע אפריקה לאומות, ב-12 בנובמבר 2021, כשהוא זה שכובש את שער הניצחון. בכך הפך מי שהסתכל בילדותו על שחקנים גדולים אחרים וניסה לחקות אותם לשחקן שמשמש דוגמה עבור הדור הצעיר.
האלר אמנם משדר קשיחות ועוצמה על המגרש, אבל המסלול שעבר היה עלול לפגוע בו מבחינה מנטלית, בייחוד בהתחשב בכך שרבים מסובביו מעידים על אדם בעל אישיות עדינה. את התמיכה הוא מקבל מאשתו וילדיו.
"ראיתי הרבה שחקנים שהודו כי הם מתגעגעים למשפחה או לחברים, כשעברו לאקדמיה, אבל אני השתדלתי להיות חזק ולשחק הכי טוב שאני יכול. העובדה שאשתי (לה נישא ב-2016, י"י) ושני ילדיי נמצאים איתי מקלה עליי מאוד – כל עוד הם איתי, הכל בסדר", אמר האלר, "אני לא מקבל החלטה בלי להתייעץ עם רעייתי, שמכילה אותי ומסייעת לי בכל מה שאני צריך כדי שאשאר ממוקד ואצליח בקריירה".
