דונקסטר רוברס היא אחת הקבוצות הקטנות בכדורגל המקצועני באנגליה. אם תחפשו ממש טוב, תמצאו אותה משתרכת בתחתית הליגה השלישית, במקום ה-23 מתוך 24 קבוצות, אחרי שהפסידה בשישה משבעת משחקיה האחרונים. אף אחד לא ייפול מהכיסא אם תנשור לליגה הרביעית בסיום העונה.
"הקבוצות הגרועות בעולם" - כתבות נוספות בסדרה:
האוהדים שממשיכים להגיע לאצטדיון אקו-פאוור לא רווים נחת ממה שהם רואים העונה, במיוחד כשהם זוכרים שבעשור הקודם הקבוצה שלהם שיחקה בליגת המשנה, הצ'מפיונשיפ. ואף אוהד של דונקסטר לא ישכח את העלייה הדרמטית בסיום עונת 2007/8.
3 צפייה בגלריה
"אתה רואה את זה, קן ריצ'רדסון?". עשור אחרי: דונקסטר עולה לצ'מפיונשיפ ב-2008
(צילום: gettyimages)
75,132 אוהדים הגיעו במאי 2008 לוומבלי כדי לצפות בגמר הפלייאוף שיכריע מי מבין שתי הקבוצות ממחוז יורקשייר - דונקסטר הצנועה או לידס יונייטד הגדולה - תעפיל לצ'מפיונשיפ. זה היה הקהל הגדול ביותר שצפה אי פעם במשחק של דונקסטר, ועשרות אלפי אוהדיה לא ידעו את נפשם מרוב אושר כאשר ג'יימס הייטר הבקיע את השער היחיד במשחק.
השער הגדול בהיסטוריה בת 142 השנים של המועדון היה שווה הרבה יותר מעליית ליגה. לא רק שדונקסטר חזרה לליגת המשנה אחרי 50 שנה בליגות הנמוכות: זה קרה עשור בלבד אחרי שהגיעה לתחתית של התחתית, והפכה לבדיחה העצובה של הכדורגל האנגלי.
התרמית במרוצי הסוסים
עד כמה דונקסטר ירדה נמוך בסוף שנות ה-90? ובכן, כל אוהד ותיק יעיד שהמצב העגום של המועדון היום הוא דבש ושושנים לעומת מה שקרה בעונת 1997/98. אז, לפני 24 שנה, הקבוצה שברה את כל השיאים השליליים האפשריים. ולא רק הספורטיביים.
דמות המפתח בסיפור הקריסה המפוארת הייתה קן ריצ'רדסון, איש עסקים מקומי שעשה את הונו בעיקר במרוצי סוסים. ובמילים אחרות: מהימורים. כשקוראים על מעלליו אי אפשר לא להיזכר מיד בכמה אנשי עסקים ישראלים שנכנסו לעולם הכדורגל עם הבטחות ענקיות – וסיימו במקרה הטוב עם הזנב בין הרגליים.
בתחילת דרכו העסקית היה ריצ'רדסון הבעלים של כמה סוסי מרוץ מוצלחים ועשה הרבה כסף. ואז, ב-1982, התברר כי עמד מאחורי תרמית ענקית שבה היה מעורב הסוס שלו, "פלוקטון גריי". ריצ'רדסון רשם למרוצים את הסוס הצעיר והלא מנוסה, אבל בפועל שלח למסלול סוס אחר, מהיר הרבה יותר, בזהות בדויה. ריצ'רדסון כמובן הימר על "פלוקטון גריי", שיחס ההימורים עליו היה 1 ל-10 – וכך גרף מאות אלפי ליש"ט.
לא נבהל, גם אחרי שרימה. הבעלים קן ריצ'רקדסון
כשההונאה התגלתה, ריצ'רדסון נקנס בסכום נכבד, קיבל עונש מאסר על-תנאי של תשעה חודשים – והורחק מתחום מרוצי הסוסים ל-25 שנה. אך אדם ממולח כמוהו, שלא בדיוק הקפיד לשמור על החוקים, לא נבהל. הוא מצא ספורט חדש למעלליו הפליליים: כדורגל. והפעם זה היה הרבה יותר שורף.
"מסוג האנשים שירמסו ילד בן שנתיים"
ב-1990 רכש ריצ'רדסון מועדון קטן ואלמוני, ברידלינגטון טאון. כדורגל לא באמת עניין אותו. הוא בכלל רצה להשתלט על הנכסים של הקבוצה - האצטדיון ומגרשי האימונים – ולנצל אותם לעסקי נדל"ן. חוש לנדל"ן, מיד נבין, היה זה שהעביר אותו על דעתו.
בשלב מסוים ברידלינגטון נאלצה להעביר את משחקי הבית שלה לאצטדיון של דונקסטר בעל השם המיוחד בל-ויו (Belle Vue) – אם תרצו, "יפה נוף". באותם ימים היה מדובר באחד האצטדיונים המפורסמים באנגליה: משטח הדשא שלו נחשב לאיכותי ביותר בממלכה, והוא גם היה המגרש הכי גדול בה – 100 מטר אורכו, 66 מטר רוחבו.
ריצ'רדסון נדלק. לא בגלל הדשא, אלא בשל ערכו הנדל"ני של המתחם. כשנודע לו ששווי השטח שעליו יושב בל-ויו הוא הגבוה ביותר בכדורגל האנגלי מחוץ ללונדון, הוא מיהר לקבוע פגישה עם הנהלת דונקסטר.
3 צפייה בגלריה
ריצ'רדסון נדלק. לא בגלל הדשא, אלא בשל ערכו הנדל"ני. אצטדיון בל-ויו
(צילום: gettyimages)
למרות האצטדיון המקסים, זו הייתה קבוצה קטנה, שבמשך עשרות שנים התנדנדה בין הליגות השלישית והרביעית. ריצ'רדסון התייצב ב-1993 בפני ההנהלה והציע את עזרתו. תחילה שידך לדונקסטר את אחת החברות המסתוריות שבבעלותו, כספונסרית על חולצות השחקנים. בשלב הבא מונה ל"יועץ מקצועי", התמקם ביציע ההנהלה ושלח משם פתקים למאמן שעמד על הקווים. לא עבר זמן רב וריצ'רדסון כבר ישב על הספסל, לצד המאמן, וחילק הוראות לשחקנים. המנג'ר דאז, קרי דיקסון, סיפר כי לא הוא זה שקובע את ההרכב, אלא ריצ'רדסון ש"מייעץ" לו.
רוב האוהדים לא אהבו את ההתנהלות הרעשנית והיהירה של הבוס החדש, אך מאחר שהזרים לא מעט כסף למועדון, הם נאלצו לקבל את המצב. בעידן שבו למעטים הייתה גישה לאינטרנט, איש לא הכיר את עברו המפוקפק.
כל זה התפוצץ כאשר התברר מה באמת עומד מאחורי ההשתלטות של ריצ'רדסון: זה קרה כאשר פרסם מודעה בעיתון שבה העמיד את האצטדיון למכירה. הייתה רק בעיה אחת: האצטדיון לא היה בבעלות המועדון. הוא היה שייך לעירייה.
האצטדיון השרוף
ריצ'רדסון ניסה לשכנע את אנשי העירייה שלמועדון עתיד גדול, אבל כדי לממש אותו צריך אצטדיון חדש ומודרני. הוא אף הציע לממן את בנייתו תמורת הזכויות על מתחם בל-ויו, כדי שיוכל לבנות בנייני מגורים על השטח היקר. בעירייה לא ממש התלהבו מהתוכנית. גם עברו של ריצ'רדסון, שנחשף בינתיים, עורר חשדות כבדים לגבי כנות הבטחותיו.
"דוד קן" זעם. האיש שבימיו הראשונים במועדון הבטיח שבתוך חמש שנים דונקסטר תעלה לליגה הראשונה, החל להתעלל בקבוצה. הוא פשוט הפסיק להזרים כספים, מה שהוביל למכירה סיטונית של השחקנים הבכירים.
בפחות מארבע שנים בדונקסטר החליף ריצ'רדסון חמישה מאמנים ו-12 עוזרים. יותר מ-100 שחקנים לבשו את חולצת הקבוצה, רובם צעירים או חובבנים שקיבלו שכר אפסי. כשדונקסטר הובסה 8:0 בגביע הליגה על-ידי נוטינגהאם, כולם הבינו שהכל הרוס מהיסוד.
ובכל זאת, הגרוע מכל עוד לפנינו: "הגשש החיוור" עשה מערכון על אוהדים שמאיימים לשרוף את המועדון. אבל מה קורה שהבעלים של הקבוצה מצית את האש?
ביוני 1995 פרצה שרפה באצטדיון בל-ויו. הנזק גדול נאמד בכמה מאות אלפי ליש"ט. המשטרה שחקרה את האירוע מצאה בזירה טלפון סלולרי שהיה שייך לחייל משוחרר, אלן כריסטיאנסן שמו. בעזרת הטלפון הגיעו החוקרים למשיבון האלקטרוני של ריצ'רדסון, ושם נמצאה ראיית הזהב: הודעה שהשאיר כריסטיאנסן ובה הוא מאשר ש"המשימה בוצעה".
מסתבר שריצ'רדסון שילם לחייל המשוחרר 10,000 ליש"ט כדי שיצית את האצטדיון. הרעיון "המבריק" היה לקבל את כספי הביטוח, ובמקביל לאפשר את ההריסה הסופית של בל-ויו. "ריצ'רדסון הוא מסוג האנשים שירמסו ילד בן שנתיים כדי לקחת ממנו מטבע של שני פני", אמר אחד החוקרים שעבד על התיק.
הוראות טקטיות בפקס
בכל התקופה המזעזעת הזאת, דונקסטר המשיכה לשחק. או בעצם להיות בשר התותחים של הליגה הרביעית. מתוך 46 המשחקים של עונת 1997/98 היא הפסידה ב-34 - שיא שלילי של כל הזמנים. היא הבקיעה 30 שערים, אבל ספגה 113, סיימה אחרונה עם 20 נקודות וירדה לקונפרנס ליג - הליגה החמישית והחצי-מקצוענית. באופן רשמי הוכתרה דונקסטר לקבוצה המקצוענית הגרועה בהיסטוריה של הכדורגל האנגלי.
זו הייתה עונה שבה היו הרבה אירועים מוזרים. באחד המשחקים התייצב בשער דייב סמית', שוער אלמוני מליגת החובבים. מהר מאוד התברר שמדובר בשכן של המנכ"ל השנוא מארק וויבר, איש אמונו היחיד של ריצ'רדסון. הניסיון הניהולי הקודם של וויבר? ניהול חנות המזכרות של קבוצת סטוקפורט קאונטי.
כשהאוהדים עלו על הסיפור, החלה מחאה ביציעים. השוער סמית' הוחלף בהפסקה (זה היה משחקו היחיד בקריירה כמקצוען), והמשטרה יעצה לריצ'רדסון ולוויבר לעזוב את האצטדיון מחשש שייפגעו. "לא אגיע יותר למשחקים ואפילו לא אסייע בקביעת ההרכב", הגיב ריצ'רדסון הפגוע. הוא אכן הפסיק להופיע, אבל "לייעץ" למאמן דווקא המשיך.
ההפגנה נגד ריצ'רדסון
העונה הסתיימה ב-2 במאי 1998, במשחק בבל-ויו מול קולצ'סטר. רק 3,572 אוהדים טרחו להגיע למשחק שבעצם כבר לא קבע דבר. הוא רק היה סמלי ועצוב: ההופעה האחרונה של דונקסטר בליגות המקצועניות אחרי 75 שנה ברציפות.
האוהדים לא שתקו. כמה מהם קיימו "צעדת לוויה" בדרכם לאצטדיון, כשהם נושאים ארון מתים ועליו שם המועדון. מאחורי אחד השערים הניחו זרי פרחים. מהיציע נשמעה נעימת אבל. המחאה השקטה התפוצצה רגע לפני שריקת הפתיחה: עשרות אוהדים פרצו אל כר הדשא והתיישבו עליו בהפגנתיות. המשטרה נזקקה לדקות ארוכות כדי לפנות אותם.
ריצ'רדסון, שבאותה עת היה משוחרר על תנאי בזמן שהמשפט שלו עדיין מתנהל, לא הגיע למשחק הזה, אבל שלח מביתו פקס עם הוראות טקטיות. המנכ"ל המושמץ וויבר, שספג קריאות גנאי לאורך כל 90 הדקות, עזב את יציע הכבוד.
כעבור שנה הסתיים משפט ההצתה. ריצ'רדסון נשלח לכלא לארבע שנים. דונקסטר בילתה חמש שנים בשאול של הליגה החצי-מקצוענית לפני שהצליחה לחזור לליגה הרביעית. ואצטדיון בל-ויו? הוא נהרס ב-2006 ועל חורבותיו הוקמה שכונת מגורים, בדיוק כמו שריצ'רדסון תיכנן.
לכאורה הכל היה, נגמר ונשכח. ובכל זאת, הצלקות עדיין שם, ושמו של ריצ'רדסון עדיין רודף את האוהדים. אפילו ברגע המאושר ההוא בוומבלי, כשדונקסטר ניצחה את לידס ועלתה לליגת המשנה, עשר שנים אחרי אותה עונה אומללה, עשרות אלפים מהם שהגיעו מיורקשייר לא הפסיקו לשיר: "אתה רואה את זה, קן ריצ'רדסון?".
פורסם לראשונה: 11:33, 31.12.21
