הפועל אילת הגיעה למשחק שלשום (שבת) בהיכל טוטו נגד הפועל חולון כשהיא נמצאת במומנטום נוראי בליגה, שכלל שישה הפסדים בשבעת המחזורים האחרונים. בעקבות רצף המשחקים הרע קבוצתו של אריאל בית הלחמי הידרדרה עד למקום האחרון בטבלה.
לכן הניצחון שלה 72:90 על הסגולים (הפסד בית ראשון העונה של חולון) הוא ללא ספק מפתיע ומרשים. אחד מאדריכלי הניצחון היה חואקין שוכמן, שבשקט בשקט מספק את עונתו הטובה בקריירה.
הגארד בן ה-26 השווה את שיא הקריירה שלו עם 22 נקודות (3 מ-4 לשלוש) לצד 4 ריבאונדים ו-16 במדד ב-26 דקות. "באנו למשחק הזה עם הגב אל הקיר", אומר שוכמן בראיון ל-ynet. "ההפסד לראשל"צ במחזור הקודם היה הסטירה האחרונה שלנו כדי להתעורר ולהבין איפה אנחנו נמצאים בליגה".
הרגשת שזה הולך להיות המשחק שלך?
"הרגשתי אחריות על המשחק ועל המצב של הקבוצה. ניסיתי בחלקת האלוהים הקטנה שלי להעיר את עצמי, את החברים ואת המועדון, וזה השתלם".
"דווקא התחלתי טוב בהפועל ת"א"
אילת חווה עונה מוזרה מאוד. היא פתחה אותה לא רע בכלל, אבל רצף של אירועים, כולל שחרור שחקנים בעקבות בעיות משמעת, לצד ניסיון למלא את החלל וכן אכזבה ביורופקאפ, גרמו לה לסחרור. "הפציעה של בן קרטר שיבשה לנו את התוכניות, ומאותו רגע המועדון מנסה למלא את המקום שלו", מציין שוכמן. "לצערי זה כלל כל מיני חילופי שחקנים בפרק זמן קצר. עד שהצלחנו לבנות היררכיה חתכו שחקנים אחרים והיינו צריכים להתחבר מחדש. זה בגדול מה שגרם לתוצאות האלה. אני מקווה שהסגל זה, אולי עם עוד שינוי אחד, ירוץ עד סיום העונה".
שוכמן חתם באילת באמצע העונה הקודמת אחרי שהפרק שלו בהפועל ת"א הסתיים לא בצורה שהוא והמועדון רצו. הגארד, שגדל במחלקת הנוער של גלבוע/מעיינות, נחת בהיכל קבוצת שלמה בקיץ 2019 כהבטחה גדולה, אחרי שפרץ במדי גלבוע/גליל והפך לישראלי בכיר. היום בראייה לאחור הוא ממש לא מצטער על החוויה: "למי שיש זיכרון ארוך יודע שהתחלתי טוב בהפועל ת"א מבחינת כדורסל, אבל לצערי הפסדנו, ואלו גם היו הפסדים קשים, אז היכולת הטובה שלי באה פחות לידי ביטוי והכרה. בסוף נכנסנו לאיזושהי מערבולת, כולל הפיטורים של אריאל בית הלחמי, חילופי שחקנים ולי גם הייתה פציעה באמצע. סיבות לחוסר ההצלחה שלי יש מכאן ועד הודעה חדשה. בשורה התחתונה המועדון ציפה ממני לדבר אחד ולא הצגתי את הכדורסל הטוב שציפו ממני. זה הגיע לכדי פרידה, אבל היא בסך הכל הייתה נעימה ובהבנה של שני הצדדים. פגשתי שם אנשים וחברים לכל החיים".
בקיץ בין העונה הראשונה לשנייה שלך רצו לשחרר אותך, דרשו שתחתוך משמעותית בשכר.
"זאת הייתה סיטואציה מורכבת לכולם עם כל הסיפור של הקורונה, וכל המוזרויות שהיו שם. כן ראיתי לנכון לבוא לקראת המועדון. הרגשתי שאני חייב לעצמי עוד הזדמנות בהפועל ת"א. מאוד רציתי להצליח שם, מאוד נהניתי מהאנשים. לא העליב אותי הכסף, לא הרגשתי שרוצים לחתוך אותי בגלל הקיצוץ הזה".
כשהצדדים החליטו כן להיפרד בסופו של דבר לשוכמן היו כמה הצעות על השולחן, המרכזית הייתה מהאקסית המיתולוגית מגן נר, אבל הוא רצה דווקא להתאחד שוב עם בית הלחמי באילת למרות שהמאמן אמר לו מפורשות שהקבוצה רצה טוב ולא בטוח כמה דקות הוא יקבל.
למה לא חזרת לגלבוע/גליל?
"הרגשתי שיש לי עוד איזושהי דרך לעבור, ושאני רוצה לחוות עוד דברים בקריירה. רציתי להעמיד את עצמי בעוד סיטואציות חדשות שלא מוכרות לי. קיבלתי המון תמיכה מאנשי הגלבוע במהלך השנים שלי מחוץ למועדון וגם עכשיו אחרי המשחק נגד חולון. אני מקבל מהם אינספור הודעות. זה לא סוד שמתישהו אחזור לגלבוע, הוא תמיד יהיה הבית שלי ואהיה אסיר תודה על כל הצעה שייתנו לי".
למה דווקא בחרת אילת?
"הרגשתי שזה המקום הנכון בשבילי, ולראייה העונה הנוכחית. כשהגעתי זאת הייתה קבוצה שרצה
ומסודרת עם היררכיה ברורה. ידעתי שלא יהיה לי קל, אבל הרגשתי שזה המשך הדרך שלי, והיא הקבוצה הבאה שלי כדי שאוכל להמשיך להתפתח. החתימה באמצע העונה הקודמת הייתה בשביל לקצור את הפירות העונה. אני מוכיח את זה וגם המועדון רואה את זה. בסוף כולם מרוויחים. הגעתי לעונה הזאת הרבה יותר מוכן, התאקלמתי לעיר ולמועדון והבנתי איפה אני נמצא".
בית עם נוף לים וההרים
איך אתה באמת מסביר את הקאמבק שלך?
"המון עבודה, ניתוח של המשחק שלי, הבנה איפה אפשר לשפר, לבוא עוד יותר לידי ביטוי. לדוגמה נושא הריבאונד (לוקח העונה 5.6 כדורים חוזרים). הבנתי שאם אקח ריבאונד הגנה לא אהיה תלוי בשחקנים שימסרו לי ואוכל להוביל את ההתקפה. גם הקליעה שלי התייצבה, אני מקבל החלטות הרבה יותר טובות, מגיע לזריקות יותר נוחות והאחוזים עלו בהתאם".
איך מעבירים את הזמן באילת?
"אני מאוד נהנה כאן. אשתי ואני גרים בשכונת שחמון בעיר עם נוף לים ולהרים. זה מדהים. קיבלו אותי כאן בצורה מדהימה. לא אשקר, המרחק מההורים והמשפחה קשה".
באילת אומרים שההורים שלך גרים למעשה בעיר.
"קרוב, אבל לא מדויק. הם מגיעים לכל משחק בית, עושים את הנסיעה הארוכה מהגלבוע לכאן, נשארים לישון אחרי המשחק וחוזרים בבוקר הביתה. בכל פעם שהם מגיעים הם ממלאים לנו את המצברים, את הלב. דרך אגב, בזכותם גם יצאתי מהתקופה הקשה שלי וחזרתי לעניינים. בזכות אשתי ובזכותם".
שוכמן עדיין רעב להוכיח לכולם כי מקומו בקבוצות הגדולות בארץ: "יש לי את היכולת לשחק במקומות הללו מבחינת הפן המנטלי, העמידה בלחצים והדרישות. מקווה להמשיך ביציבות עד סוף העונה ולהוכיח שאני שייך לשם. כרגע אני מאושר עד הגג באילת, ויש לנו עוד משימה להוציא את העגלה מאיפה שהיא נמצאת".
עם כל הכבוד למכבי ת"א, הפועל ירושלים וחולון, לשוכמן חלום אחד גדול יותר: "השאיפה הכי גדולה שלי זה לצאת לשחק בחו"ל, לחוות תרבות אחרת, כדורסל אחר. כמובן שספרד היא היעד המרכזי (הוא דובר ספרדית). בוא נגיד שהחלום הזה חי ובועט".