צ'אבי. צ'אבי. צ'אבי.
אפילו עם אף סתום אתה יכול להריח את הריח המשכר הזה. לא ניתן לטעות בו. זו לא הפריחה המוקדמת של העלים על העצים, ולא שיירי אבקת השמש הנאבקת ללא הפסק בעננים. זה אפילו לא הריח של מחיקת תוויות והעלתן באש של מועדון, קבוצה, עיר שסוחבים על גבם את המטען ההיסטורי שלהן, את הדימוי, את שק הקלישאות שהם הביאו על עצמם והם בדרך למזבח, להיפרד מהם לעד.
זה אפילו לא השחור על גבי לבן שמכריז בצבעוניות מעל דפי העיתון כי לברקוזן של צ'אבי אלונסו מובילה את טבלת הבונדסליגה בעשר נקודות על פני באיירן מינכן כשבקופה נותרו רק עוד 27 נקודות, ושלברקוזן טרם הפסידה העונה (67 נקודות מתוך 75 אפשריות). זו גם לא הארומה הגאוותנית של העיר הקטנה שמשפילה את הבווארים המאוסים הנובורישים עם התיאבון התמידי גם אחרי מיליון אליפויות ברצף. לא לא, מדובר פה בתמיסה ריחנית אחרת, שאיש לא יודע את נוסחתה הסודית, האלוקית. ריח שרב הנסתר בו על הגלוי, ובכל זאת הוא מתפשט בחלל גופך ויוצר מעגלים-מעגלים של אושר בלתי מוסבר.
יש בלברקוזן בימים אלו תמהיל סודי באוויר, ואם אתה נושם אותו בצורה מדויקת, אם אתה מצליח להסיט את הרעשים הארורים של חשש וספקנות, אתה מתמלא בריח המשכר הזה, של אופטימיות חסרת שליטה וגבולות.
שיעור היסטוריה
צ'אבי, צ'אבי, צ'אבי.
אין פה גינוני כבוד גרמניים. אף אחד לא מדבר עליו בשם משפחתו או ב"הר אלונסו" או "קואוץ'" או "טריינר". האוהדים של לברקוזן שברו דיסטנס עם המאמן צ'אבי אלונסו. "תראה, אנחנו יכולים לשבת פה שעה ואני אסביר לך מה קרה השנה", אומר מרטין שמידט, 54, עובד בקונצרן התרופות באייר ואוהד שרוף של הקבוצה שהיא בעצם שירות קהילתי נוסף של הקונצרן לתושבי העיר: בנוסף לאירועי תרבות, ירידים ותערוכות, באייר מספקת ללברקוזן, שם שוכן המטה שלה, גם מעטפת של עשרות מתקני וקבוצות ספורט בשלל גילים, שבאייר לברקוזן היא רק חוד החנית שלהם.
שמידט ממשיך: "בנינו השנה סגל מאוד מאוזן ואחיד, אין הרבה חולשות ואין סופרסטארים, התייצבנו ביכולת. פעם היינו מאוד טובים נגד הגדולות ומתקפלים נגד הקטנות. לא קורה. אנחנו מפעילים משחק לחץ מטורף שדורש המון תיאום, המון משמעת טקטית וכושר גופני מעולה. אבל בסופו של דבר, הכל מתנקז למאמן. זה הכל שלו".
כמו שמידט, גם הנדריק פייל הגיע למשחק עם המשפחה שלו. רוב 29 אלף הצופים שהגיעו למשחק היה תרכובת של אנשי המעמד הבינוני-נמוך. האצטדיון בלברקוזן הוא לא חגיגה של עשירי העיר הבאים להראות את מרכולתם. משפחות על גבי משפחות, ביציעים הכי טובים באצטדיון. מובילת הבונדסליגה, עשר נקודות על באיירן, היא סוג של פרויקט קהילתי.
"הכל חוזר לצ'אבי", אומר פייל, "אבל אין מה להתייחס למשמעת טקטית וסגנון משחק וכושר גופני. הדבר היחיד שצ'אבי הביא זה את צ'אבי. מעולם לא דרך במועדון הזה מישהו עם קורות חיים כאלו. מישהו שזכה בכל מקום שאליו הלך בתארים הכי גדולים. כשהמישהו הזה נכנס לאצטדיון, כשהוא נכנס לחדר ההלבשה, אין לך ברירה אלא להקשיב לו. הוא יודע מה צריך לעשות כדי לנצח. וזהו. אין בכלל על מה לדבר. צ'אבי לא בא ללברקוזן כדי לקחת אליפויות או גביעים או ליגת האלופות. הוא בא כדי לכתוב את ההיסטוריה של המועדון והאוהדים שלו מחדש".
מה זאת אומרת?
הבן הצעיר שלו, גרהארד, מתערב בשיחה: "זו לא הייתה גאווה גדולה להיות מחובר לשם לברקוזן, ללכת עם החולצה שלה. ופתאום, תוך כמה חודשים, הוא הפך את כל הסטיגמה הלברקוזנית (לברקוזן מכונה "נברקוזן", "לעולם לא", בגלל היכולת הפנומנלית שלה להפסיד תארים על סף הזכייה) והפך אותנו לווינרים. אנחנו לובשים את החולצה בגאווה. זה מהפך".
זה יהיה מאוד זמני, כן? הוא לא יישאר פה עוד שנה.
"יש כמה דרכי חשיבה על זה. הוא לא ילך לבאיירן. זה בטוח. הוא לקח ממנה את האליפות, בשבילו זו ירידה בסטטוס. החוזים שלו ושל אנצ'לוטי נגמרים ב-2026, אז ריאל היא תיאוריה סבירה לעוד שנה, שלא תהיה קיימת אם אמבאפה יעבור לריאל, כי צ'אבי הוא לא משוגע. הוא לא ילך לצרות. אז אני רואה אותו נשאר פה עוד שנה לפחות. משתפשף בדרך לקבוצה גדולה. מגיע לו, אבל יש לו עוד עבודה. הוא הביא לפה את הרוח של ריאל וליברפול, ובשנה הבאה הקבוצות הללו יבואו להתארח פה בצ'מפיונס".
לא נותנת לנשום
צ'אבי, צ'אבי, צ'אבי.
אף אחד מהשחקנים לא מקבל מחיאות כפיים קולניות יותר בהצגת השחקנים מאשר צ'אבי אלונסו. שני השחקנים הכי טובים על המגרש הם שחקנים בתפקיד של צ'אבי, שהוא הביא בקיץ, והם אחראים לשמירת הלחץ המטורפת של לברקוזן על פני כל המגרש, גרניט ג'אקה ויונאס הופמן. לברקוזן היא לא קבוצה עם הרבה מעוף. היא די תקועה ומוגבלת במה שהיא יכולה לעשות נגד הגנה צפופה, אבל היא מרסקת ליריב את הרצון לנשום, את החשק לשחק. שתי הברקות, של אלכס גרימאלדו ופלוריאן וירץ, הספיקו לניצחון קל וחלק על וולפסבורג האנמית. ניתן לסמן וי נוסף על טבלת האי-ייאוש.
"זה לא רק ששחקנים מסתכלים עליו בהערצה בגלל הרקורד שלו", אומר רולף ארברייך, אוהד נוסף של הקבוצה, "אלא שהוא מוציא מהם את המקסימום, יש לו רגש למשחק וחיבור מאוד חזק לשחקנים למרות שהוא מאוד שקט, הוא הפך את המשחק לקל עבורם, ובנוסף לתוצאות, יש פה שחקנים שמוכנים למות בשבילו, שלא חלמו על אליפות פה.
"הכדורגל שלנו העונה הוא ענייני, מאוד חכם, קבלת החלטות שמרנית, אבל טובה בסך הכל, כל שחקן מפיק מעצמו דברים שהוא לא ידע שקיימים בו. לשחק תחת פיגורה כזו, זה כמו ללכת לקרב עם מפקד צבא שניצח כבר בכמה מלחמות בחיים שלו. עכשיו, אם אתה מצרף את כל הדברים שאמרתי לך פה, הוא הצליח להקים פה קבוצת צ'אבי, קבוצתו בדמותו, עם קווי האופי שלו". כשארברייך מדבר על צ'אבי, העיניים שלו נוצצות.
עוד תשעה מחזורים. עשר הפרש. עוד לא הפסדנו העונה. שום דבר כבר לא יכול לקרות, נכון? אבל זה בדיוק מה שאמרו לעצמם אוהדי בורוסיה דורטמונד במשחק האחרון של העונה שעברה, כשאירחו את מיינץ למשחק אליפות ולא הצליחו לסחוט את הניצחון המיוחל ובשנייה האחרונה האליפות נשארה במינכן. אתה לא יכול להרשות לעצמך להיות ארנבת מנומנמת כשלצב שלך קוראים באיירן מינכן.
יש רק הבדל אחד גדול בין בורוסיה דורטמונד של השנה שעברה ולברקוזן של העונה. אלונסו. צ'אבי אלונסו.
פורסם לראשונה: 01:30, 14.03.24
