איבוד שליטה. ההפסד הדרמטי 3:2 בסמי עופר לקח תיאוריה ועשה ממנה עובדה: מכבי ת"א היא מה שהייתה מכבי חיפה עד לפני שנתיים, ולהפך. הירוקים היו רק צריכים להסיר את הקוף הנודניק הזה מהגב, ניצחון על היריבה הגדולה אחרי כמעט שש שנים – ועוד בקאמבק מטורף – כדי להפוך את השליטה בכדורגל הישראלי לרשמית. זה לא אומר שהצהובים לא יכולים לחזור לאיים על המלוכה מתישהו, אבל הכיוון ברור – בטח בטווח הקרוב.
סיפור האליפות של מכבי ת"א נגמר באופן מעשי, עכשיו השאלה הגדולה היא אם יש עוד לאן להידרדר. מיץ' גולדהאר חייב לעצור בזמן את כדור השלג הזה, אחרת הוא עלול להביט על יעקב שחר ואלונה ברקת ממקום עוד יותר נמוך.
מכבי ת"א כבר איבדה אליפויות ויצאה מחוזקת, אבל פער של 15 נקודות מהמוליכה הפועל באר שבע, כשאנחנו רק בתחילת ינואר, זה שפל חדש בעידן הקנדי. אז איך הפכה מכבי ת"א מהמועדון הכי מפחיד בארץ לעוד קבוצה בליגת העל?
סגל אפור
בניגוד לעבר, גולדהאר כבר לא ממהר לשפוך כסף על שחקנים, והמגמה רק הולכת ומתחדדת – פחות כוכבים נוצצים ויקרים, יותר שמות מהדרג השני. נגמרה התקופה שבה מכבי ת"א התפארה ברכישות ענק כמו של וידאר קיארטנסון, פרדראג ראיקוביץ' וכמובן ערן זהבי. השחקן היחיד שמתקרב לרמה הזו הוא אייל גולסה, אבל אפילו הקשר כבר הספיק לאבד את מקומו בהרכב אצל מלדאן קרסטאיץ'.
גם אם תחפשו בפינצטה לא תמצאו בסגל שחקן שראוי לפתוח בהרכב של מכבי חיפה – ואולי גם ב־11 של רוני לוי. בעוד שלושה ימים ינסו הצהובים לנפץ את התזה הזו כשיארחו את בא ־שבע לעוד מבחן ענק עבורם. גם אם ינצחו, הפער עדיין יהיה משמעותי, 12 נקודות, ומקרה כזה ישרת בעיקר את ברק בכר, שרק מחכה למעידה של היריבה על האליפות.
קבלת החלטות שגויה
מכבי ת"א ביצעה כמה מהלכים בשני הקיצים האחרונים שהובילו אותה למקום שבו היא נמצאת. אם נניח בצד את העזיבה של דור פרץ, שסיים חוזה ורצה להתקדם לליגה האיטלקית, או יונתן כהן שנמכר לפיזה - למועדון היה מספיק זמן למצוא תחליפים. גם ההחלטה של ברק יצחקי ופטריק ואן לוון להגיש לאיתן טיבי הצעה מעליבה, לטענתו, ולשלוח את אחד הנכסים של הקבוצה לזרועות באר־שבע, הייתה תמוהה. מכבי ת"א יכולה רק לפנטז על הגנה כמו שיש לרוני לוי, עם מיגל ויטור, חאתם אל חמיד, איאד אבו עביד וטיבי.
שחקן אחר שהביא ערך מוסף, מעבר לצד המקצועי, הוא איתי שכטר שמאוד רצה להישאר בקריית שלום, אך ואן לוון לא רצה אותו ויצחקי לא נלחם עליו. באופן לא מפתיע, החלוץ הוותיק מצא בית חם, ובאר־שבע קיבלה שחקן מנהיג עם ניסיון ואיכות שנדיר למצוא בליגה. גם הוויתור על אלכסנדר פשיץ', שהחזיק בחוזה לעונה הבאה, התברר כצעד שגוי, בטח כשהמחליף שלו, סטיפה פריצה, מתגלה כחלוץ פחות איכותי.
סקיץ התקבלה החלטה להנחית בכל מחיר, הרבה בשל לחץ מצד האוהדים, את גבי קניקובסקי. מדובר אמנם ברכש מתבקש לאור ההצלחה הגדולה שלו בנתניה, אבל בצד השני של העסקה איבדה מכבי שני שחקני עתיד, עדן קארצב ופארפה גויאגון, שעשו את הדרך ההפוכה. מנגד, יצחקי את ואן לוון בחרו להשאיר דווקא את הזרים שכבר הרבה זמן מעבר לשיאם – מאנריק סאבוריט, דרך אנדרה ז'ראלדש ועד לואיס הרננדס. ועוד לא דיברנו על הנפילה עם ברנדלי קוואס ופריצה.
לא רק שמכבי לא מצאה פתרון לישראלים שעזבו והשאירו בור, גם שיתוף הפעולה המוצלח עם בית"ר ת"א/בת־ים כבר לא מניב פירות כפי שקרה בתקופת ולדימיר איביץ' ומגבלות הפייר־פליי, שאיפשרו לצעירים לקבל במה. שחקנים כמו אילון אלמוג, מתן חוזז, אדוארדו גררו ואחרים לא הצליחו לעשות את השדרוג המיוחל.
במקום להתחיל להריץ את הדור הבא, במכבי החליטו להמר על שחקנים מקבוצות אחרות, שלא מתגלים כאופציה עדיפה. עידן נחמיאס, שהגיע מקריית־שמונה, לא מתקרב לדומיננטיות של טיבי. אוסמה חלאיילה רואה רק ספסל. לא ברור למה דן ביטון נשאר אחרי עונה בינונית. קניקובסקי עוד נחשב לשחקן לגיטימי במועדון כמו מכבי ת"א, וגם עדן שמיר מתחיל להיכנס לעניינים אחרי שלא נספר עד כה העונה, אבל אין ספק שסגנית האלופה מציגה את אחד הסגלים האפורים שהיו לה בעידן גולדהאר.
נפילה עם מאמנים. הקשרים של קרויף בשוק המאמנים האירופי, שהנחיתו כאן שמות כמו אוסקר, פאקו, פטר בוס, סלבישה יוקאנוביץ', פאולו סוזה וכמובן איביץ', הם כבר היסטוריה. איביץ' בעצמו פתח תיבת פנדורה אחרי שעזב כשטען שאין לו מה לחפש בקבוצה בלי יומרות להתחזק. לאחר מכן הגיע המינוי המאוחר של יורגוס דוניס, שלא בנה את הסגל אבל שילם את מחיר הכישלון והוחלף מהר מאוד על ידי ואן לוון.
ברגע שבו האימפריה של גולדהאר בחרה במאמן נוער ללא ניסיון באימון בוגרים, היא בעצם שידרה לליגה: אנחנו מורידים הילוך, הסטנדרטים השתנו. ההולנדי אמנם פתח בסערה, אבל שלא במפתיע קרס בפלייאוף העליון. במכבי לא למדו את הלקח, החליטו להשאירו, ואת התוצאות כולנו ראינו. בקבוצה תיפקדו בלי סמכות בכירה על הקווים לא פחות מ-40 יום – רק כדי לבחור במאמן בעל רזומה דל כמו קרסטאיץ', שלפחות עד כה לא עושה סימנים של קוסם חדש בקריית שלום.
בלי ברק. אחד המהלכים המשמעותיים בקיץ האחרון היה להעלות את ברק יצחקי חסר הניסיון לתפקיד מנהל מחלקת הכדורגל, כיבוס מילים למנהל מקצועי. קיצור הדרך הזה לא משרת אף אחד מהצדדים. בזמן שאליניב ברדה בבאר־שבע למד את התפקיד מלמטה, שגל אלברמן עבר השתלמויות או שעומר בוקסנבוים קיבל את הקידום בהפועל ת"א בזכות ההצלחה בנוער, יצחקי טובע בנעליים אליהן נכנס.
