איביץ': "קשה לשחקנים עם העצירות האלה"
(צילום: ONE)
השלט שהניף השופט הרביעי בסיום המחצית הראשונה סימל את גודל המחדל והבעיה: 25 (!) דקות תוספת זמן. עם כל הכבוד לפירוטכניקה ולאווירה, הפעם האוהדים הגיעו לדרבי התל-אביבי לא כדי להיות השחקן ה-12, אלא השחקן הראשי. חלקם באו פשוט כדי להפריע למשחק ואולי אפילו שאפו לפוצץ אותו.
השלכת עשרות אבוקות וכדורים שעצרו את מהלך המשחק פעם אחר פעם וכמעט הובילו לביטולו, הוא תוצאה של עליית מדרגה בכל הקשור להתארגנות אוהדים עבריינית. הדרבי שלשום השריש את ההבנה כי המושג "קומץ" כבר אינו רלוונטי, לא מדובר במפגן יחידני של זריקת אבוקות או חפצים אחרים, עבריינות נקודתית, אלא הברחת מסה עצומה של אמל"ח לתוך האצטדיון, כולל רימוני עשן ואבוקות שמסכנים את השחקנים והקהל, שמקורה בהתאגדות מתוכננת של מאות אוהדים.
כבר היינו עדים לאירועים קיצוניים במגרשי הכדורגל, אפילו לפיצוץ דרבי ב-2014 אחרי חדירה של אוהד הפועל ת"א לדשא בניסיון לתקוף את ערן זהבי, אבל אז זה היה מעשה של אוהד בודד. האירועים שלשום מציגים יציאה משליטה, אנרכיה ביציעים ללא שום פיקוח, ולא בכדי אוהדי הפועל ת"א הניפו בשערים 4-5 שלט: "אוטונומיה ביציעים". התחושה היא כי אנו עדים לתהליך שבו ארגוני אוהדים מאוהבים בדימוי שבנו לעצמם וגאים בפעולות קיצוניות שלהם שמפורסמות בהוד והדר לרשתות החברתיות, מה שבסופו של דבר עלול להוביל לאסון.
אווירת הפקרות
ברור כי מרבית האוהדים שמגיעים למגרשים הם נורמטיבים ולא באים כדי לפגוע בספורטיביות או במועדונים, אבל צבר האירועים מהתקופה האחרונה מציג תמונה עגומה של אלימות ואובדן שליטה. אחרי מגפה עולמית וסגרים האוהדים חזרו ליציעים ונדמה שהם מנסים לקחת שליטה על המועדונים, להיות אלה שעל פיהם יישק דבר. לא פעם זה מגיע לפעולות אלימות, מפריצה של אוהדי הפועל חיפה למחסן של "הקופים הירוקים" ושריפת דגלים של היריבה העירונית, נקמה של אוהדי מכבי חיפה במשחק כדורסל בבולגריה, אנשי לה פמיליה שנכנסו למתחם בית וגן כדי לאיים על שחקני בית"ר ירושלים ועד להשתוללות ביציעי בלומפילד בדרבי. הבעיה המרכזית היא שהאוהדים חשים רפיון מצד הממסד הספורטיבי, המשטרתי והמשפטי ואף גוף לא מצליח להתמודד עם אווירת ההפקרות: מהמועדונים עצמם, השוטרים בשטח, בתי הדין, בתי המשפט או המינהלת שעסוקה בעיקר בכתיבת מכתבים, ללא מעשים פרקטיים.
ארז כלפון, יו"ר המינהלת, דיבר אתמול על פעילות מונעת וענישה חריפה: "נמשיך לפעול בשיתוף האצטדיונים להתקנת רשתות ביציעים המועדים לפורענות. על רשויות החוק להעניש בחומרה את העבריינים במשחקי הכדורגל ולשלוח אותם לתקופות ארוכות מאחורי סורג ובריח".
שר הספורט חילי טרופר: "אוהדים אלימים הורסים את חוויית הספורט. יש לאתר אותם ולדאוג שהם לא יחזרו למגרשים בקרוב. עכשיו כולם מבינים מדוע התעקשנו על החוק למניעת אלימות בספורט".
איפה המשטרה?
לאחרונה אף התחדש הדיון על החזרת השוטרים לנהל את אירועי הכדורגל. אלא שדווקא שלשום, כשהמשטרה קיבלה מבחינתה מידע מודיעיני והתראות מוקדמות לקראת הדרבי התל-אביבי, ובשלב מסוים במשחק הזיזה הצידה את אנשי האבטחה והשתלטה על האירוע, קיבלנו הדגמה בשידור חי לאוזלת ידה בהתמודדות מול ארגוני האוהדים. דווקא באירוע שבו היא נטלה את האחריות ואיבטחה את הכניסות לאצטדיון, קיבלנו משחק עם מספר האבוקות הרב ביותר שנראה בשנים האחרונות. במשטרה גם לא ממש מצליחים לעקוב ולנטרל אלימות אוהדים שמאורגנת דרך רשתות חברתיות, כמו למשל מפגשים מתוכננים מראש של אולטראס שקובעים ללכת מכות בסביבת האצטדיונים. הסיכולים הם מינוריים ולכן נרשמים יותר ויותר פצועים באירועים הללו.
ארגוני האוהדים בארץ דומים בהתנהלות ובהירככיה שלהם לארגון פשע או ארגון צבאי, כולל מנהיגים שמפעילים תחתם חיילים שמקבלים משימות כמו למשל הברחת אמל"ח. גורם במשטרה: "יש עלייה מובהקת באלימות, ההתנהלות של האוהדים מזכירה ארגוני פשע לכל דבר. גם כשאנחנו מאתרים את העבריינים, בתי המשפט מקלים מאוד וזה לא מייצר הרתעה".
טענה קבועה מופנית אל המערכת המשפטית שמקלה עם עבריינות ספורט. גם כשהמשטרה כבר לוכדת את אותם עבריינים, דרך מידע מודיעיני או שוטרים סמויים, הם מגיעים לבתי המשפט ושם מגיע הריטואל הקבוע של ענישה קלה, נעדרת הרתעה שעיקרה הרחקה ממגרשים - ועוד לא התייחסנו לאכיפה שלא ממש מבוצעת בשטח.
ומה לגבי בית הדין המשמעתי? בעקבות האירועים בדרבי, תובע ההתאחדות עו"ד ניר רשף החליט להעמיד את מכבי ת"א לדין משמעתי בגין התפרעות אוהדים בנסיבות מחמירות וקריאות גזעניות ("סלים טועמה מחבל") ואת הפועל ת"א בגין התפרעות אוהדים בנסיבות מחמירות, התנהגות בלתי ספורטיבית של אוהדים והתנהגות בלתי הולמת של קהל אוהדים. שני המועדונים ביקשו כי הדיון שנקבע להיום יידחה לשבוע הבא, כשהעונשים צפויים להיות קשים. על פי ההערכות, ייסגרו שערי האולטראס ואף ייתכן כי הקבוצות ייענשו במשחקים ללא קהל.
שבויים בידי האולטראס
לחלק מהמועדונים יש גם בעיה ביחסים עם חלק מהאוהדים שלהם. ראשי הקבוצות, כמו גם השחקנים, חוששים להתעמת איתם ונמנעים מלבקר את ארגוני האוהדים, גם כשאלה מובילים אירועים אלימים או עברייניים שפוגעים בסופו של דבר במועדון. גם פה ישנו ריטואל מוכר של ארגונים שתחילה מחובקים על ידי הבעלים שמגיעים למועדון, הצדדים שומרים על דיאלוג חיובי, אבל ברגע שמגיע כישלון מקצועי, חיבוק הדוב הופך לבעייתי, הארגונים מתהפכים על הבעלים, שמנתקים מהם את צינור החמצן הכלכלי והם בתגובה מנסים לפגוע בהם דרך קריאות גזעניות, אבוקות והשלכת חפצים שמביאים לקנסות כספיים. בינתיים האוהדים הנורמטיבים נשארים על תקן הרוב הדומם, סובלים ושותקים, מחשש שזעמם של הקיצונים יופנה כלפיהם.
"הבעיה הכי גדולה היא שהארגונים האלו מאוהבים בעצמם", סיפר אחד מבעלי המועדונים הגדולים. "הם לא באמת אוהדי הקבוצה, הם אוהדים של עצמם".
חבר באחד מארגוני האוהדים: "הקורונה הפכה את כל עולם הכדורגל. כולם ישבו בבית הרבה זמן והכדורגל הפך מפלט להתפרקות. האלימות בכל המדינות השתלטה על הכדורגל ואצלנו זה לא שונה. הבעלים מבינים את החשיבות שלנו, את הכוח שלנו".
