רק לפני שלוש שנים הפך שגיא מוקי לאלוף העולם הישראלי הראשון בג'ודו בין הגברים, אחרי יום קרבות מושלם בטוקיו – תואר שהציב אותו אוטומטית כמועמד למדליה אולימפית באותו אולם. אלא שהתקוות והציפיות פינו את מקומן לקורונה ששיתקה את העולם ודחתה את האולימפיאדה בשנה - טווח זמן שעצר את המומנטום של הישראלי, שהידרדר מפסגת הדירוג העולמי עד למקום ה־16. כיום, בגיל 30, מוקי נמצא הרחק-הרחק משיאו.
באולם בבודפשט, שבו זכתה המשלחת הישראלית בשש מדליות בגראנד סלאם בימים האחרונים, נרשם רגע מכונן של מפגש ראשון מאז 1979 בין שני ספורטאים ילידי ישראל ואיראן - מוקי וסעיד מולאי - שקיבל מקלט מדיני בגרמניה, עבר לייצג את מונגוליה וכעת הוא במדי אזרבייג'ן. הקרב בשמינית הגמר בין החברים ואלופי העולם בדימוס, סימל גם את מצבו ומעמדו של מוקי: מולאי ריתק באיפון את הישראלי, שנשכב על המזרן והבין שיסיים עוד תחרות מחוץ לפודיום. למזלו, ההד התקשורתי סביב המפגש הסיט את תשומת הלב מהכישלון.
מוקי נמצא בגיל שבו הוא אמור להיות בשיאו, אבל בינתיים עובר שנה גרועה במיוחד, ללא אף מדליה בחמש התחרויות האחרונות. למעשה, מאז אליפות אירופה בליסבון באפריל 2021, שבה זכה בארד, הישראלי נמצא בבצורת. תקופה של שנה ושלושה חודשים - הרצף הארוך ביותר ללא מדליה אישית בקריירה של אחד הג'ודאים הכישרוניים שגדלו פה.
מאז פסגת הקריירה שלו, באליפות העולם ב־2019, ועד הדעיכה השנה - מוקי לא ראה זהב. אחת הסיבות לכך היא הפציעה שעבר בחצי גמר המאסטרס בצ'ינגדאו, לאחר אותה זכייה, שממנה התקשה לחזור לעצמו. שני פודיומים בלבד בשלוש שנים (ארד בליסבון ובדוחא) הם מעט מאוד עבור ספורטאי בסדר הגודל הזה.
מריו עד בודפשט
חוסר המזל החל לרדוף את מוקי כבר בריו 2016: הוא סבל מפריצת דיסק שהגבילה אותו, הצליח להגיע בקושי לחצי הגמר וסיים בלי מדליה. הזכייה באליפות העולם הייתה אמורה לסמל את תחילת ההתאוששות, אבל הפציעה לא הרפתה. לקראת טוקיו הוא ניסה להוריד עומסים ועבד על הצד המנטלי, אך ברגע האמת לא עמד בציפיות, כשהודח כבר בקרב השני בתחרות היחידים והתפנה לעשות חשבון נפש שנמשך עד היום (למרות הארד הקבוצתי עם הנבחרת, בתחרות בה השתתף בקרב אחד בו ניצח).
מה שאמור להטריד את הישראלי אלה ההדחות המוקדמות: בהונגריה הפסיד בקרב השני למולאי, שבועיים לפני כן במונגוליה נכנע בקרב הראשון ליריב קזחי אלמוני, ובאליפות אירופה סיים את דרכו בסיבוב השני עם הפסד מביך ליריב לא מוכר. מדובר בשנה שבה רשם את המאזן הגרוע ביותר שלו מזה עשור, 50 אחוזי הצלחה, כשמאז 2010 לא ירד מ־60 אחוזי הצלחה ובעונת השיא לפני שלוש שנים הגיע לכ־92 אחוזי הצלחה - שלושה הפסדים ב־34 קרבות.
משחק הכיסאות
כאמור, הפציעות החוזרות הן הגורם המרכזי לנסיגה, מאחר שהן עיכבו את ההתקדמות וגרמו לו להיות פחות חד ומהיר. היריבים למדו את הטכניקה שלו ומצליחים לנטרל אותו בקלות, בעיקר לאור מצבו הגופני, ולכל אלה יש להוסיף את הבעיה המנטלית. גורמים בג'ודו הישראלי סיפרו כי כחלק מהניסיון להתמודד עם המחסום המקצועי היה ההחלטה שהאיש שגידל אותו, אורן סמדג'ה, לא יישב על כיסא המאמן במהלך הקרבות, אלא עוזרו גיא פוגל, במטרה להוריד לחץ. "עשינו כמה שינויים, אבל נשאיר את זה בינינו", אמר מוקי כשנשאל בעבר על השינוי המשמעותי, בעוד סמדג'ה הסביר במהלך גראנד סלאם ת"א: "שום דבר מיוחד, אני והעוזר מחלקים את הקרבות בינינו". בינתיים סמדג'ה חזר להיות נוכח בזירה.
הצ'אנס האחרון
מוקי, בדומה למסלול שבו בחר אורי ששון אחרי הארד בריו, הפך עם השנים לסלב: הוא משתתף בסדרות טלוויזיה, מגיע להשקות ולאירועים מתוקשרים - וכל זאת בזמן שהוא מתכונן לתחרויות. מובן שיש לכך מחיר, תשאלו את ששון, שעבר חמש שנים חסרות הישגים משמעותיים.
השאלה הגדולה היא אם חברו ילמד את הלקח ויתרכז כל כולו במשימה להתניע מחדש את הקריירה. מוקי כבר הכריז כי בכוונתו להשתתף במשחקים בפריז בעוד שנתיים, ונתמך על ידי שורה של ספונסרים שמזרימים לו כספים רבים - כך שפרישה לא באה בחשבון - אבל הוא יצטרך לחשב מסלול מחדש אם בכוונתו לחזור לאזור הפודיומים. המבחן הגדול הבא שלו יהיה בעוד כשלושה חודשים, אליפות העולם בטשקנט, שבה ינסה להחזיר את כוח ההרתעה ואולי לצאת לדרך חדשה שתסתיים במדליה אולימפית מתוקה.
פורסם לראשונה: 11:00, 12.07.22
