ראיין באבל, זוכרים? ברור, איך לא. חלוץ נבחרת הולנד וגלאטסראיי הטורקית פרסם בחודש שעבר את האוטוביוגרפיה שלו. על פניו, אין משהו יוצא דופן בזה. הוא בן 34 ובשלהי קריירה מלאת אירועים ומשחקים. ועדיין, הוא החליט להפתיע.
האוטוביוגרפיה של באבל הופצה כאלבום ראפ בן שמונה רצועות שנכתב ובוצע על-ידי החלוץ בעצמו. "כל העניין היה לנסות לעשות משהו אחר", הסביר באבל. "משהו יצירתי שלא נעשה בעבר". מה שנכון, נכון.
באבל היה בחודש שעבר באמסטרדם כדי לקדם את האוטוביוגרפיה (או את האלבום, תבחרו אתם) - הנקראת "פרק 1" וגם לככב בסרט נלווה. גלאטסראיי אפשרה לו לעשות זאת ויש להולנדי הוותיק לא מעט דברים לספר ולחשוף. בכל זאת, הוא שיחק החל מ-2004 בתשע קבוצות, כולל בשלוש קדנציות שונות באיאקס, בה שותף בחמישה משחקים לפני שנה כמושאל.
"כשחזרתי לאיאקס פנה אלי עיתונאי ושאל אם אני מוכן להתחיל בתהליך של כתיבת אוטוביוגרפיה", סיפר באבל. "התחושה שלי הייתה שזה קצת מוקדם מדי. לא הייתי מוכן. אבל אז, כפי שאתם זוכרים נכנסה הקורונה לחיינו".
המגפה העולמית פילסה לו את הדרך לשם. "נכנסנו לסגר הראשון, נאלצנו להישאר בבית והשתעממתי. מכאן הגיע הרעיון. חשבתי: 'למה אני לא לוקח את הקונספט של האוטוביוגרפיה כפורמט מוזיקה?'. אז התקשרתי לכמה חברים כאן בהולנד כדי לראות כמה הם עסוקים והסברתי להם את הרעיון. הם מאוד התרגשו לעזור לי וכך התחיל המסע".
שלושה סינגלים וסערה אחת גדולה
לא היה קשה לו למצוא חברים בתעשיית המוזיקה. באבל בכלל רצה כנער להתמקד בשני העולמות, אבל לא הצליח. למה? "בגלל דעת הקהל הכללית, התקשורת", הוא מסביר. "באותה תקופה זה לא היה דבר שכיח כמו היום ששחקני כדורגל עושים דברים נוספים. הייתי אחד משחקני הכדורגל היחידים כאן שעשו את זה, והרגשתי מאוים מהעיתונות. הייתי בן 18 או 19, ולכן חשבתי שאני צריך לקחת צעד אחורה ולא להתערבב גם בפן המוזיקלי".
הוא הקים במקום זאת חברה לניהול מוזיקה, לפני 12 שנה, והופיע בשירים של אמני היפ-הופ הולנדים אחרים. כתיבה והפקה של שמונה שירים על חייו, באוטוביוגרפיה החדשה, לעומת זאת, הייתה אתגר לא פשוט.
"הייתי מודע לכך שאם אני רוצה להפוך את זה לאותנטי, אז צריך לחלוק דברים שאולי לא תמיד נוח לספר", הודה באבל. "אבל במקביל הייתי מוכן נפשית לזה ותהליך הכתיבה היה מעורר השראה. אני ממש גאה במה שהצלחתי לספר. בעבר, כשעשיתי דברים קטנים באולפן, זה היה יותר כמו התרברבות. רציתי כעת להיות כמה שיותר אותנטי ולחלוק את האמת שלי".
באבל הוציא עד כה שלושה סינגלים מהאלבום החדש - "מכתב פתוח", "אלוף צעיר" ו"מזכיר לי". האחרון שבהם עורר סערה בהולנד על כך שמתח ביקורת על חברו הבינלאומי לשעבר, איברהים אפלאי. מאמנים לשעבר, ההתעללות הגזענית שספגו בוקאיו סאקה, מרקוס רשפורד וג'יידון סנצ'ו לאחר גמר יורו 2020, "מטופלים" גם הם באלבום.
"מכתב פתוח הוא שיר שמחולק לשני חלקים ויש לו שני מקצבים שונים", אומר באבל. "החלק הראשון של השיר לוקח אותך בחזרה למסע שצעדתי בו מההתחלה. אני מתאר רגעים שבהם הרגשתי שמאמנים מסוימים לא האמינו בי מספיק. אני מתאר שיחות עם שחקני כדורגל ותיקים כמו ווינסטון בוחארדה, שניהל איתי שיחה קשה ואמר לי שאם אני רוצה להצליח - אז אהיה חייב להתבגר. אני מכניס לשיר גם את לואי ואן חאל, שהיה בזמנו המנהל הספורטיבי של איאקס ולא האמין בי מספיק כדי לתת לי חוזה, אבל בכל זאת החתים אותי כי המאמן דני בלינד ביקש. אני מדבר על הדברים האלה שקרו בשנים 2003-2004 ומעולם לא שיתפתי אותם בעבר".
"יש גם רגע שבו אני מתאר את מערכת היחסים הקטנה שלי עם רפא בניטס בליברפול, ואז עוברים לחלק השני של השיר שהוא יותר על התקופה הנוכחית. שם אני נותן את דעתי על העיתונות בהולנד ומדבר על חברי לקבוצה לשעבר (אפלאי). אנשים לקחו את זה כביקורת, אבל זה היה יותר ביטוי לאכזבה שלי מהאדם הזה, שהפך לפרשן וחושב שאם הוא תוקף, אז זה יותר משתלם לו".
באבל חושף, כאמור, במהלך השירים את יחסיו עם בניטס. החלוץ היה בן 20 ואחד הכישרונות הצעירים באירופה שנרכש ב-2007 על-ידי ליברפול ב-11.5 מיליון ליש"ט. הוא אמנם שיחק שם יותר מאשר בכל קבוצה אחרת, אבל יש לו חרטות על התקופה ההיא. "כשרפא החתים אותי, הסתכלתי עליו בתור הדוד הגדול שרוצה לתת לי הזדמנות ולעזור לי להצליח. אבל אז ככל שהמשכנו הוא עזב אותי לגמרי לבד ושפט אותי רק על הדברים שלא עשיתי נכון. במקום להגיד לי איך לפתור אותם. הייתי מאוד צעיר וצריך הדרכה. אני לא רוצה להאשים את המאמן בכך שלא הייתה לי את הקריירה האולטימטיבית בליברפול, אבל הרגשתי שזה יכול היה להתקיים אם הייתה לי את ההכוונה והתמיכה".
