אחד הטלפונים הראשונים שעשתה קפטנית רמת השרון, דניאל קארש, אחרי שחתמה לעונה שלישית אצל האדומות, היה לאורנה אוסטפלד, האישה שהקימה למעשה את המועדון מאפס ונפרדה ממנו לפני שנתיים. "רציתי לבשר לה שאני נשארת והתגובה שלה הייתה: 'כיף לדעת שהרוח עוד נושבת'. זה ממש ריגש אותי", מספרת קארש ומסמיקה.
קארש לא הספיקה לשחק תחת אוסטפלד, מי שהנהיגה את מהפכת ספורט הנשים ונלחמה למען שוויון. הרכזת בת ה-21 הצטרפה לרמת השרון בדיוק מהסיבה הזו.
"זאת תהיה העונה השלישית שלי ברמת השרון, ואגלה לך סוד, לא נשארתי כי זאת הקבוצה עם התקציב הכי גדולה, או כי אני נהנית לנסוע שעה לכל אימון מראשל"צ. נשארתי ברמת השרון קודם כל בגלל הסמל. זה מועדון שהוא הרבה יותר מכדורסל, זה מועדון עם מסורת כל כך גדולה. הוא משקף את כל הערכים והאג'נדות שאורנה ורחל נלחמו עליהם בשבילנו הנשים והשחקניות. המלחמות על שוויון, על הרעיון שלכל אחת מגיעה הזדמנות להיות ספורטאית ומי שהיא".
"הרוח של המועדון, עם כל מה שהוא מייצג, נכנסה לי ללב. כשאני עולה לשחק ורצה על הפרקט יש לי בשביל מה להילחם".
וואו. מרגש.
"רמת השרון היא ממש לא עוד קבוצה בשבילי. גדלתי בראשל"צ וכשעזבתי, השיחה הראשונה שלי הייתה עם אוסטפלד. רציתי מאד לשחק אצלה, אבל אז היא סיפרה לי שיש מצב שסוגרים את הקבוצה, שרחל אוסטרוביץ' (יו"ר המועדון לשעבר) והיא רוצות לעזוב. נשמתי נעתקה לרגע, ואמרתי לה 'אורנה, אם יש קבוצה אני בפנים', תמצאי מישהו שייקח את המושכות במקומכן. אני ראיתי באורנה ורחל חלוצות, פייטריות ורציתי להמשיך את מה שהן עשו. עברו מאז שנתיים ואני עדיין במועדון. אלי רבי שלקח את הקבוצה עושה הכל כדי להמשיך את המורשת וכל עוד זו הרוח במועדון - אין לי ספק שאני רוצה להיות בו חלק".
5 צפייה בגלריה
אוסטפלד (במרכז) ואוסטרוביץ' (משמאל). קארש: "הרוח של המועדון נכנסה לי ללב"
(צילום: מינהלת ליגת העל לנשים בכדורסל)
"שחקניות צריכות לעבוד בעבודה נוספת כדי להתפרנס בכבוד"
כדורסל הנשים בפרט וספורט הנשים בכלל עדיין נאבק על מקומו.
"זה מכלול של כמה דברים. חשיפה, הליגה הקצרה, שעות המשחקים המוקדמים. כשאני הייתי ילדה ראיתי אולמות כדורסל מלאים. שחקניות שמשחקות מול קהל ביתי שמעודד אותם. היום כשהאולמות ריקים ובקהל יושבים בקושי עשרה האוהדים וסבא וסבתא שלי - אין את הניצוץ. מי שאני הערצתי ורציתי להיות כמוהן היו לימור מזרחי ולירון כהן. היום אם תשאלי שחקנית צעירה כמו מי היא רוצה להיות היא כנראה תענה דני אבדיה או לוקה דונצ'יץ'".
אז מה צריך לעשות?
"הדבר ראשון זה להבין שיש בעיה. אנשים כבר התעייפו מלשמוע על אפליה וחוסר שוויון בין גברים לנשים, אבל הבעיה קיימת וצריך למצוא פתרונות כדי לפתור אותה. הדרך לשינוי היא בעשייה".
מרגישה שמתייחסים לכן הכדורסלניות באופן נחות יותר?
"אני גאה להיות שחקנית כדורסל, זאת העבודה שלי. דרך ואורח חיים שאני בחרתי, אבל כלפי חוץ יש לא מעט חומות שעוד צריך להפיל כדי שאנשים יתחילו להתייחס אלינו בדרך שאנחנו ראויות לה. כששואלים אותי מה אני עושה בחיים ואני עונה שחקנית כדורסל. השאלה השנייה ששואלים אותי זה אם יש בזה כסף?".
"הנה סיפור נוסף שקשור לחשיפה, בקורונה כל האולמות היו סגורים. מצאתי אולם אחד בקיבוץ שנשאר במקרה פתוח. זרקתי בו וכשהסתובבתי לאחור נכנסו יובל זוסמן ורפי מנקו. הלכתי להגיד להם שלום והם בתגובה שאלו אותי אם אני מהקיבוץ. אם אני שחקנית נבחרת ישראל ושחקנית ליגת על והם שהם שחקני כדורסל לא יודעים מי אני, אז איך אנשים ברחוב ידעו?".
רמת השרון הייתה בעבר קבוצה שמתמודדת כל שנה על תואר. בשנים האחרונות היא לא מגיעה למעמדים הגדולים.
"מאז שאלי רבי לקח את ניהול הקבוצה, התחלנו דרך חדשה. אלי מכוון הכי רחוק וכבר העונה אני שמחה שהשם של רמת השרון שוב יהיה חלק מהמפעלים האירופיים. זו הדרך, וגם האליפות עוד תחזור".
ההחלטה להביא את דניאלה ראובן לעמדת המאמנת היא גם סוג של הצהרה. מה דעתך?
"זו בהחלט הצהרה שממשיכה את רוח המועדון ומחזירה לקווים דמות נשית שמעבירה את המסר של השוויון בספורט. דניאלה עבדה ביחד עם אלי המון שנים והשילוב בניהם היה כל כך טוב שהם לקחו ביחד דאבל ברמלה. היא מאמנת חרוצה ומקצוענית שמגיעה עם הרבה מוטיבציה לשנות ולעשות דברים גדולים. אני יכולה להגיד שכמו שלאורנה ורחל היה אכפת מהתנאים והדברים הקטנים, ככה גם לה. כבר עכשיו היא דיברה עם ראש העיר ודאגה לנו, השחקניות, לעוד שעות אולם שנוכל להגיע לזרוק. אני מאמינה שעם רצון ועבודה קשה מגיעים הכי גבוה, ולשתינו יש את זה בשפע".
את עדיין מרוויחה אולי חמישית משחקן בסדר גודל שלך בליגת הגברים. כמה זה מציק?
"זה מציק שזה עדיין נושא לשיחה ודיון, ספורטאיות מקצועניות עובדות קשה כמו ספורטאים וצריכות להיות מתוגמלות, אבל במקום להיות שעות נוספות באולם ולעבוד אקסטרה, או במקום לנוח ולהתכונן למשחק, שחקניות צריכות לעבוד בעבודה נוספת כדי להתפרנס בכבוד. שאלת אותי אם מתייחסים לספורטאיות באופן נחות, אז התשובה היא חד משמעית, כן".
"הראשונה שהרוויחה כסף בליגת העל לנשים הייתה אורנה. כשאורנה ורחל ניהלו את הקבוצה ברמת השרון הם הבטיחו וקיימו ששחקניות ירוויחו רק מכדורסל ושיתפרנסו בהתאם. חזרנו 50 שנה אחורה. איך ספורטאיות יוכלו לממש את הפוטנציאל שלהן? להגיע לכל אימון ב100 אחוז חדות? שלפני האימון הן היו שעות במשרד או אחרי האימון הן רצות לעבוד בעוד עבודה?".
קארש היא כמובן גם שחקנית חמישייה בנבחרת ישראל, שבקיץ הבא תארח את אליפות אירופה. "אין יותר מרגש מזה", היא מספרת. "הנבחרת שלנו יחסית צעירה, ושחקניות צוברות ניסיון ומשתפרות משנה לשנה. כך שהנבחרת הופכת להיות חזקה יותר ויותר מדי שנה. אני מאמינה בנו כנבחרת ומזמינה את הקהל לשריין את התאריכים ולהיות חלק".
מה לגבי חלום גדול?
"קודם כל שכדורסל נשים בארץ יחזור לימי הזוהר, שהאולמות יהיו מלאים ואנשים יצפו במסכי טלוויזיה גדולים בחוץ כי האולם נותר עם אפס מקום. שכל משחקי המחזור ישודרו, שיהיה עניין, שירצו לכתוב ולבוא ולסקר ולהתחיל את כל זה ברמת השרון. בהמשך, אני שואפת לשחק כדורסל במקום הכי מקצועני שיש, בקבוצת יורוליג, במועדון אירופי גדול ושמלא אוהדים נמצאים בקהל צועקים ומעודדים".
רמת השרון חוזרת ליורוקאפ
אגב, אחרי תקופה ארוכה, קארש ורמת השרון יחזרו העונה ליורוקאפ, מפעל בו לא שיחקה הקבוצה מאז תחילת שנות ה-2000. "כשהגעתי למועדון, המטרה שלי הייתה לחזור ולהשתתף במפעלים האירופאיים החל מהעונה השלישית", סיפר היו"ר אלי רבי. "היעד הבא - תוך 3-4 שנים - להיות חלק מהליגה האירופית הבכירה, היורוליג. רוצה להודות לראש העירייה אבי גרובר על שנרתם לסייע וכן למחזיק תיק הספורט גיא קלנר".
