לא ציפו מהם לגדולות, אבל הם הצליחו מעבר לכל התחזיות. בדומה לפך השמן מהנס הנחגג בחנוכה – שעל פי המסורת היה אמור להספיק להדלקת מנורת המקדש למשך יום אחד אבל הספיק להארת המנורה לשמונה ימים – הם תגמלו את מי שאיתרו אותם יותר מכפי שמישהו חזה. לכבוד החג החלטנו לחלוק כבוד לבחירות הדראפט הנמוכות המשתלמות ביותר ב-NBA.
שימו לב: כללנו בכתבה רק שחקנים שתרמו הרבה לקבוצה שבחרה בהם בדראפט – כלומר תגמלו את מי שנתנו להם הזדמנות. הסיבוב הראשון בדראפט גדל עם השנים, ולכן החלטנו לציין לא סתם כאלה שנבחרו בסיבוב השני, אלא כאלה שנלקחו מתחת לבחירה ה-30.
5. ג'ף הורנאסק
בחירה 46, דראפט 1986, פיניקס סאנס
דראפט 1986 התאפיין בשחקנים איכותיים שנבחרו במקומות נמוכים מדי. דניס רודמן נבחר רק 27, מארק פרייס 25 וארבידאס סאבוניס 24. דראז'ן פטרוביץ' נלקח באופן מעליב רק בסיבוב השלישי, בבחירה מספר 60. אי שם ביניהם נבחר ג'ף הורנאסק.
בשתי העונות הראשונות שלו בליגה הגארד מאוניברסיטת איווה סטייט עוד לא הגיע לממוצע נקודות דו-ספרתי. הוא הציג שיפור הדרגתי עד שהפך לצלע השלישית בהתקפה של הסאנס, אחרי טום צ'יימברס וקווין ג'ונסון – בקבוצה שהגיעה פעמיים לגמר המערב (1989 ו-1990).
עונת השיא שלו הייתה עונתו השישית והאחרונה בפיניקס, 1991/92, אז הוביל את הקבוצה עם 20.1 נקודות למשחק לצד 5 ריבאונדים ו-5.1 אסיסטים, כולל אחוזים גבוהים לשלוש, נתונים שהספיקו לו כדי להופיע באולסטאר. בפלייאוף הוא אפילו שיפר מעט את המספרים.
מהסאנס עבר הורנאסק לפילדלפיה ומשם נדד ליוטה, שם היה שותף חשוב להעפלה לגמר ה-NBA בשתי עונות רצופות (והפסיד פעמיים לשיקגו של מייקל ג'ורדן). לימים הוא הפך למאמן פיניקס, והיום הוא עוזרו של סטיבן סילאס ביוסטון.
4. מו צ'יקס
בחירה מספר 36, דראפט 1978, פילדלפיה 76'
מוריס (מו) צ'יקס נלקח בסיבוב השני בדראפט, ושיחק בסיקסרס לאורך רוב הקריירה שלו, במשך 11 עונות רצופות. ב-1983, לצד ג'וליוס ארווינג ומוזס מאלון, הוא היה חלק משמעותי מפילדלפיה המרשימה שזכתה באליפות. בהמשך שיתף פעולה עם צ'ארלס בארקלי. לא פעם הוא שדרג את רמתו ואת תרומתו לקבוצה בפלייאוף.
המספרים לא מספרים את כל הסיפור במקרה שלו. הרכז קטן הממדים (1.85 מטר) היה שחקן הגנה שמירר את חיי יריביו. הוא נבחר ארבע פעמים ברציפות לחמישיית ההגנה הראשונה של העונה, ועוד פעם אחת לחמישיית ההגנה השנייה. הוא מדורג שישי בין חוטפי על הזמנים ב-NBA עם 2,310 חטיפות בקריירה.
לאורך השנים נבחר צ'יקס ארבע פעמים למשחק האולסטאר. אחרי פרישתו, העלתה פילדלפיה לכבודו את הגופייה מספר 10 לתקרת אולמה הביתי. בדומה להורנאסק, גם הוא אימן לימים את הקבוצה שבחרה בו בדראפט. היום הוא עוזר מאמן שיקגו.
3. דריימונד גרין
בחירה מספר 35, דראפט 2012, גולדן סטייט ווריורס
מרבית הסקאוטים ואנשי המקצוע ב-NBA חשבו בזמנו שהפורוורד ממישיגן סטייט איטי מכדי לשחק בעמדת הסמול פורוורד בליגה וקטן (1.98 מ' גובהו) מכדי להיות פאוור פורוורד לגיטימי בליגה. בליל הדראפט הוא המתין והמתין, עד שקראו בשמו בבחירה ה-35.
בעלבון על כך שנבחר רק בסיבוב השני השתמש גרין כדלק, והעובדה הזו רק הגבירה את המוטיבציה שלו להוכיח את עצמו. עד היום הוא זוכר בעל פה את שמות כל השחקנים שנבחרו לפניו בדראפט ויודע למנות אותם לפי הסדר.
בעונת הרוקי שלו רשם גרין 2.9 נקודות למשחק ב-32.7 אחוזים מהשדה, ולא היה שום סימן לכך שהוא עומד להפוך לכוכב בליגה. הפריצה הגדולה באה בעונתו השלישית בקבוצה. מי שהיה הפאוור פורוורד הבכיר של הווריורס, דייויד לי, נפצע – וגרין הוקפץ לחמישייה. העונה ההיא הסתיימה בזכייה באליפות, ראשונה מתוך שלוש שהושגו בתוך ארבע שנים. הווריורס הגיעו לחמישה גמרים רצופים.
בשושלת הזו – בכיכובם של סטף קרי וקליי תומפסון, וגם קווין דוראנט בשתי האליפויות האחרונות – גרין היה הדבק, הרוח החיה והאיש למשימות מיוחדות. הוא התפתח לשחקן שמסוגל לשחק כמעט בכל עמדה במגרש, ובעיקר יכול גם לשמור על חמש עמדות.
בגולדן סטייט הפך גרין לאחד משחקני ההגנה הטובים בדור האחרון. עד כה הוא זכה בתואר שחקן ההגנה של העונה ב-2017, היה ארבע פעמים חלק מחמישיית ההגנה של העונה (ועוד פעמיים בחמישיית ההגנה השנייה), נבחר שלוש פעמים ברציפות לאולסטאר, נבחר פעם אחת לחמישיית העונה השנייה ופעם אחרת לחמישיית העונה השלישית.
עוד מוקדם לסכם את רשימת התארים וההישגים של גרין, מבחינה אישית וקבוצתית. העונה הווריורס שוב נראים כמו מועמדים לאליפות, עוד לפני שקליי תומפסון חזר מפציעה.
2. ניקולה יוקיץ'
בחירה מספר 41, דראפט 2014, דנבר נאגטס
עוד שחקן שעדיין פעיל, ובמקרה שלו די ברור שיש לו עוד כמה שנים טובות להיות בשיאו, שכן הוא רק בן 26. באתר NBADRAFT.net נכתב עליו לפני דראפט 2014 שהוא "אתלט ממוצע שחסרה לו מהירות", ושהוא "עלול להתקשות מול השחקנים האתלטיים ב-NBA בעמדת הסנטר".
מפה לשם, ב-2021 הפך יוקיץ' לסנטר הראשון שזוכה בתואר ה-MVP מאז שאקיל אוניל ב-2000. הוא עשה את זה עם מספרים אדירים של 26.4 נקודות, 10.8 ריבאונדים ו-8.3 אסיסטים למשחק בדנבר נאגטס. בינתיים הוא הספיק להיבחר שלוש פעמים לאולסטאר, פעמיים לחמישיית העונה הראשונה ועוד פעם אחת לחמישיית העונה השנייה, אבל היד עוד נטויה.
ההכרזה על בחירתו של הסרבי בדראפט אפילו לא שודרה בטלוויזיה כש-ESPN העבירו בשידור חי את דראפט 2014. השם שלו פשוט הופיע על המסך בשורה התחתונה במהלך פרסומת. מי היה מאמין שההשפעה שלו על הקבוצה שבחרה בו ועל הליגה תהיה גדולה כל כך?
יוקיץ' הראה בצעירותו ניצוצות בקבוצת מגה לקס הסרבית, אבל איש לא שיער אז שהוא יהיה כוכב על ברמת ה-NBA. מבנה הגוף שלו עורר שאלות, ונדמה היה שהוא כבד ואיטי מדי לליגה. אחרי הבחירה בדראפט הוא המשיך עוד עונה בסרביה ונבחר ל-MVP של הליגה האדריאטית, אבל עדיין לא היה ברור עד כמה דנבר תוכל להרוויח ממנו.
"חשבנו על דראפטים קודמים שבהם קבוצות החמיצו בחורים כמוהו", הסביר לימים טים קונלי, הנשיא לענייני כדורסל בנאגטס, את הבחירה ביוקיץ' בדראפט. "כמו שמארק גאסול לא היה בדיוק האל היווני אדוניס כשהוא נבחר בסיבוב השני, והפך לשחקן גדול". קונלי והנאגטס הרוויחו בגדול. מדהים לחשוב שמבין השחקנים שנבחרו לפני יוקיץ' היו גם כאלה שנפלטו מה-NBA – ואחד מהם, דיאנדרה דניאלס (בחירה 37 של טורונטו), לא שיחק אפילו משחק אחד בליגה.
בדיעבד, יוקיץ' היה רק בן 18 כשניגש לדראפט, ובגילים צעירים קשה יותר לצפות מה התקרה של השחקן. מה גם שמאז הוא עבר מהפך גופני דרמטי. הסנטר המכונה "הג'וקר" הודה שבעבר הוא נהג לשתות לפחות שלושה ליטרים של קולה בכל יום. הכושר שלו היה גרוע, וכנער שמנמן הוא לא הצליח לעשות אפילו שכיבת סמיכה אחת. עם הזמן הוא שינה את הרגלי התזונה שלו והוסיף מסת שריר כדי שיהיה לו גוף של ספורטאי.
בבחירה ביוקיץ' בעונה שעברה נקבע תקדים: מעולם שחקן שנבחר נמוך כל כך בדראפט לא זכה בתואר ה-MVP לפניו. גם העונה הוא מספק מספרים נהדרים, ומוביל את ה-NBA במדד היעילות עם נתונים היסטוריים. לצד אינטליגנציית המשחק הגבוהה שלו, הוא נחשב כבר כעת לאחד המוסרים הטובים ביותר בכל הזמנים מבין הגבוהים בליגה.
המספרים שיוקיץ' מעמיד בעונות האחרונות הם המרשימים ביותר מבין השחקנים ברשימה שלפניכם, וייתכן מאוד שבעתיד נוכל בלב שקט למקם אותו במקום הראשון מבין בחירות הדראפט הנמוכות המשתלמות ביותר – בטח אם הוא ימשיך בקצב הנוכחי. בינתיים, חסר לו משהו שלשחקן הבא ברשימה יש בשפע: טבעת אליפות.
1. מאנו ג'ינובילי
בחירה מספר 57, דראפט 1999, סן אנטוניו ספרס
מוזר לחשוב על זה, אבל ג'ינובילי נלקח בבחירה האחת לפני האחרונה בדראפט. ארבעה מקומות לפני הארגנטינאי, בבחירה ה-53, נלקח רודני ביופורד, שהפך לימים לאחד הפלופים הגדולים בתולדות מכבי תל אביב. אבל זו רק דוגמה נקודתית; ג'ינובילי הצליח יותר מכל שחקני הדראפט הזה, גם יותר מהבחירה הראשונה אלטון ברנד.
איש לא חזה שהארגנטינאי יהפוך ביום מן הימים לאחד משחקני האול-אראונד הטובים ב-NBA. גם לא סן אנטוניו עצמה, שהייתה יכולה לקחת אותו כבר בבחירה ה-29, אבל העדיפה בסוף הסיבוב הראשון לבחור בסנטר לאון סמית' ולשלוח אותו לדאלאס.
ג'ינובילי לא עקב אחרי הדראפט בזמן אמת. באותו זמן הוא אפילו לא זכר שליל הדראפט הגיע. "בדקתי את כל תחזיות המוק-דראפט לפני כן, ולא הופעתי באף אחת מהן, אז שכחתי מכל זה", סיפר הארגנטינאי בריאיון ב-2013. באמצע הלילה מישהו התקשר והעיר אותו כדי לבשר לו שאלופת ה-NBA המכהנת בחרה בו. "אתה בטוח?" הוא הגיב, "לא היה לי מושג שהם בכלל מסתכלים עליי".
באותו שלב ג'ינובילי היה אלמוני למדי. מוצאו המשפחתי סידר לו אזרחות איטלקית, ואחרי ששיחק באנדינו ובאסטודיאנטס באיה בלנקה בארגנטינה הוא עבר לרג'ו קלבריה מהליגה השנייה באיטליה.
כאמור, סן אנטוניו הגיעה לדראפט ההוא כאלופה. אנשי הספרס צפו בג'ינובילי לראשונה כששיחק במדי ארגנטינה באליפות העולם עד גיל 22 ב-1997. עם השנים הגיעו לקבוצה של גרג פופוביץ' שחקנים בינלאומיים רבים (שנתיים מאוחר יותר היא לקחה בבחירה ה-28 בדראפט את טוני פארקר), אבל עד 1999 היא לא בחרה אף פעם שחקן שלא הופיע בקולג'. זה היה ניסוי ראשון מסוגו של הג'נרל מנג'ר אר.סי ביופורד ופופוביץ'.
מאנו נשאר עוד כמה עונות באירופה לפני שקפץ ל-NBA. אחרי שהשתדרג עם קבוצתו לליגה הראשונה באיטליה והציג שם יכולת טובה, הוא עבר ב-2000 לקינדר בולוניה. ב-2001 זכה עם בולוניה ביורוליג (בעונת הפיצול) תוך שהוא נבחר ל-MVP של סדרת הגמר מול טאו ויטוריה, והשלים טרבל חלומי עם הקבוצה. עונה לאחר מכן נבחר לחמישיית העונה ביורוליג והפסיד בגמר לפנאתינייקוס.
המניות של ג'ינובילי עלו כשהוא הוביל את נבחרת ארגנטינה לניצחון היסטורי על ארצות הברית באליפות העולם ב-2002, שהסתיימה במדליית כסף ארגנטינאית. פופוביץ', כעוזר מאמן ארה"ב, הבין באופן סופי שהוא מוכן לליגה הטובה בעולם. לימים סיפר פופ ל-ESPN שאחרי הטורניר הוא אמר לטים דאנקן: "הבחור הזה בא, ואף אחד בארה"ב לא יודע כמה הוא טוב".
עד מהרה בארה"ב החלו להכיר בגדולתו. כבר בעונת הרוקי שלו היה ג'ינובילי שותף לזכייה באליפות. הוא התקדם בהדרגה למעמד כוכב והיה חלק מהשושלת המפוארת של הספרס, לצד דאנקן ופארקר. מי שהחל את דרכו כ"בחור צנום, קטן, תזזיתי וחסר פחד", כהגדרתו של פופוביץ', שיכלל את יכולות הקליעה והמסירה שלו לדרגת אמנות, הציג חוכמת משחק נדירה וזכה להערכה מוצדקת.
את הקריירה הוא סיים עם ארבע אליפויות, שתי בחירות למשחק האולסטאר, שתי בחירות לחמישיית העונה השלישית ותואר השחקן השישי של העונה ב-2008. הוא מוביל את שחקני הספרס בכל הזמנים בשלשות (1,495) ובחטיפות (1,392), שלישי במספר המשחקים שרשם בקבוצה (1,057), רביעי באסיסטים (4,001) וחמישי בנקודות (14,043).
"אני בר מזל", אמר ג'ינובילי בטקס שבו הגופייה שלו עם המספר 20 הועלתה לתקרת האולם בסן אנטוניו. בפועל, סן אנטוניו הייתה בת מזל לא פחות.
