מצד אחד, כל מועדון, אפילו באיירן מינכן, לא אומר "לא" לכסף. מצד שני, טוענים אוהדים רבים של מועדון הפאר הבווארי, כשהוא מגיע ממדינה כמו קטאר יש גבול גם לבצע הכסף. הסכם החסות של באיירן עם המדינה והפיכתה של חברת התעופה שלה, קטאר איירווייס, לחברה המאמצת של הקבוצה, גורמים לקרע בין ראשי המועדון לאוהדים השרופים, וגם לסכסוך בין מחנות האוהדים.
לפני שבועיים, בפתיחת המחצית השנייה של משחק הבית נגד פרייבורג באליאנץ ארנה, הצליחו חברי האולטראס ("הגאווה האדומה") להניף יריעה ענקית, סדר גודל של בניין בן שני קומות, שהצליחו להגניב למגרש. על היריעה צוירו המנכ"ל אוליבר קאן כשהוא מחזיק ביד אחת חלוק ועליו המילה "קטאר" ומזוודת מנהלים מתפקעת משטרות בידו השנייה, והנשיא הרברט היינר מחזיק בידיו גופייה לבנה מגואלת בדם. כפות ידיהם מכוסות בכפפות פלסטיק צהובות, ביניהם עומדת מכונת כביסה ועליה עוד מזוודת מזומנים. הכיתוב שהתנוסס עליה: "אנחנו מכבסים הכל עבור כסף".
מדובר רק בסנונית ראשונה. אוהדים רבים במינכן מסרבים להשלים עם החלטת המועדון, ולא מוכנים להיות מזוהים עם קבוצה שמקבלת כסף ממדינה שזכויות אדם הן משהו זר עבורה, שאינה מכבדת זכויות להט"בים, שמעודדת נישואי קטינות ושאלפי עובדים זרים מתו בתחומה בשנים האחרונות בעבודות ההכנה לקראת המונדיאל שייפתח בעוד שנה בדיוק הבא בגלל תנאי עבודה ובטיחות גרועים.
ההפגנה הזו כבר עושה לבאיירן יחסי ציבור גרועים, והאוהדים מבטיחים שזה רק יילך ויתגבר ככל שיתקרב המונדיאל. "אנחנו אוהבים ניצחונות, הישגים, אליפויות, אליפויות אירופה", אומר לי פלוריאן פרום, אוהד שרוף של הקבוצה. "אבל באיירן היא גם דרך חיים, דוגמה איך צריך לעשות דברים נכון, מבחינה מוסרית, אנחנו לא רוצים אליפויות בכל מחיר. המחיר של אליפות עם כסף קטארי הוא קצת יותר מדי יקר".
לרקוד עם השטן
מדי שנה מאז 2012, באיירן בורחת מהחורף האירופי כדי להתאמן בקטאר החמימה. זו הייתה גלולה שהאוהדים היו מוכנים לבלוע, כל עוד היו יכולים להתגאות בכך שהקבוצה זוכה בערמות של תארים מבלי להזדקק לכסף מאוליגרכים או שייחים. האימוץ על ידי קטאר איירווייס, היה הקש ששבר את גב הגמל. בכינוס האוהדים הקרוב הם ידרשו שבאיירן תבטל את החוזה שאמור להסתיים ב-2023, ותוותר על 17 מיליון האירו שהוא מכניס לה מדי שנה.
מדובר בקבוצה לא קטנה של אוהדים. לא רק אולטראס, אלא גם עורכי דין, בעלי חברות, רופאים, יזמי היי-טק. "לכולנו יש טעם מאוד מר", אומר פרום. "אנחנו יודעים בדיוק מי עומד מאחורי הכסף הזה, ואנחנו יודעים שהערכים שהם מייצגים הם לא הערכים של גרמניה, לא הערכים שלנו ושל המועדון, לא הערכים שהמועדון רוצה לייצג לדור הצעיר של האוהדים. אתה לא רוצה ללמד ילדים שאיסור על חופש דיבור או עיתונות או הגדרה של להיות הומו כפשע הם דבר שאנחנו עוצמים אליו עיניים בגלל כסף".
האוהדים פנו כבר למועדון בנושא. ארגוני זכויות אדם בגרמניה הצטרפו לבקשות האוהדים ופרסמו בצורה גלויה שורה ארוכה של הפרות חמורות של זכויות אדם בדוחא. באיירן התעלמה מכולם. אף נציג של הקבוצה לא הגיע לפאנלים של האוהדים בנושא, והבטחות של המועדון לשיחות עם בכירים בקטאר על מצב זכויות האדם במדינה מעולם לא מומשו.
בדוחות האחרונים של ארגוני זכויות האדם לגבי מצב העובדים הזרים בקטאר, נכתב כי חל שיפור שסיבתו אינה ברורה – אולי לחץ פוליטי או תקשורתי. עם זאת, הם עדיין מציינים שמצב בטיחות העובדים גרוע, שרבים לא מקבלים את שכרם או באיחור, שהם חיים בתנאים מחפירים, שהדרכונים שלהם נלקחים מהם כערבון, שהם מנוצלים לרעה ונמנעת מהם כל אפשרות ליצור קשר עם עורכי דין או להגיע לבית דין לעבודה.
"באיירן רוקדת עם השטן", אומר פרום. "היא עוזרת לו להראות את עצמו בציבור המערבי כמדינה מודרנית, תרבותית, ספורטיבית, דיגיטלית. אבל מה שיקרה לבאיירן, אם היא לא תעשה מה שהשוודים והפינים עשו, הוא שלאט-לאט אוהדים יאבדו את הזהות שלהם עם המועדון והכוכבים. זו בחירה אתית של הקבוצה: בין האוהדים הנאמנים לכסף של קטאר". פרום מתייחס לעובדה שהשוודים ביטלו את מחנה האימונים שלהם במדינה ואילו הפינים כבר לא נוסעים לקטאר.
6 צפייה בגלריה
לאט-לאט אוהדי באיירן יאבדו את הזהות שלהם עם המועדון והכוכבים? לבנדובסקי ומולר
(צילום: AFP)
פרום טוען שכמעט אין חילוקי דעות בין האוהדים, ושוררת ביניהם הסכמה כמעט מלאה כי הכסף הקטארי מזהם את התדמית, ההיסטוריה והנרטיב של המועדון, הוויכוח ניטש בעיקר על גודל הלהבות ועל השאלה האם הכרזה של האולטראס היא צעד מחאה קיצוני מדי. דילמה אחרת בין האוהדים היא גם הציפייה שלהם מהכוכבים של הקבוצה להתערב ולבחור צד, מול אוהדים שחוששים שהעיסוק הזה יכול לפגום בהישגיה של באיירן על המגרש.
17 מיליון דולר בשנה הם הרבה כסף כדי להעמיד קבוצה הישגית. אין שאלה. גם שמש בפברואר היא לא משהו שצריך לזלזל בו. אבל גם יותר מ-6,500 עובדים זרים שמתו בקטאר מאז תחילת ההכנות למונדיאל הוא מספר שאסור לשכוח.
"אני לא לאומן, אבל היה קצת קשה לראות את השם של לופטהנזה יורד מהחולצות של השחקנים ואת חברת התעופה של קטאר עולה", אומר פרום. "ועדיין היה לי הרבה יותר קל לבלוע את זה אם הייתי הולך לאצטדיון, או צופה בטלוויזיה או הולך לחנות המזכרות ורואה שעל השרוול היה כתוב אייר פראנס".
"הצד שאתה בוחר להתעלם ממנו"
באיירן מינכן תזכה השנה באליפות גרמניה. שוב. בליגת האלופות היא תאותגר קצת יותר, אך אם תחמוק מהגרלה אכזרית ברור שהיא תגיע לשלבים הגבוהים. אבל בכל פעם שפרום והחברים שלו רואים את השם על השרוול באצטדיון, בטלוויזיה, על חולצה של ילדים, הם לא יכולים להפסיק לחשוב: המועדון הזה, שהם כל כך מזוהים איתו, ששייך לילדות, לזיכרונות שלהם עם אביהם, משתף פעולה עם משטר שמצנזר את חופש הביטוי והעיתונות, שמפלה נשים בפני החוק, שמנצל עובדים זרים הרבה לפני פיאסקו הגביע העולמי.
"כשאתה חושב על באיירן בתור אוהד מאז שאתה ילד, אתה מזהה הצלחות, כוכבים ענקיים, מועדון שמטיף לגיוון, נגד גזענות, סובלנות, רב-תרבותיות", מסביר פרום. "פתאום, חמש שנים של יחסים עם קטאר מראים לך את הצד שאתה בוחר להתעלם ממנו. ההוצאות להורג חזרו השנה לקטאר אחרי עשרים שנה. אי אפשר כבר להתעלם מהפנים המאוד מכוערות של באיירן".
ב-2019 אירגן אוהד באיירן פאנל בהשתתפות שני עובדים נפאלים ששרדו את העבודות בקטאר. נציגים של באיירן לא הגיעו. כמה חודשים לאחר מכן, בפברואר 2020, הניף אותו אוהד כרזה במשחק של קבוצת הבת של המועדון בליגה השלישית. על הכרזה נכתב: "החובבים של באיירן נגד משחקים ביום שני בלילה". כמה ימים לאחר מכן קיבל האוהד מכתב רשמי מהמועדון: מאחר שהכנסת לאצטדיון כרזה ללא אישור ובניגוד לתקנות כיבוי האש, נכתב במכתב, מועדון באיירן מינכן מרחיק אותך מהאצטדיון לצמיתות.
