אילו הייתה טבלת פרשנים במונדיאל, אין ספק מי היה במקום הראשון ומי באחרון. עמית לוינטל הוא ידען אינטליגנטי, שיכול לתת ערך מוסף לגבי כל מאמן ושחקן בטורניר. אלי אוחנה הוא קשקשן חפיפניק, שיודע לספר כי לאו מסי הוא השחקן הכי חשוב בארגנטינה, ושאנגליה פייבוריטית מול ארה"ב. "אני גם חושבת כמו אלי שאנגליה פייבוריטית ושיהיה משחק מעניין", תחזק אותו קארין סנדל. מזל ששלחו אותם לקטאר.
מונדיאל 2022 ב-ynet - היכנסו למתחם המיוחד
במקום השני בטבלה נמצא אסף כהן, ומתחתיו נמתח הקו האדום של התחתית, עם הצרחנים החופרים נדב יעקבי ועמיחי שפיגלר, קודחי הטקטיקות והקלישאות אורי אוזן ואשרת עיני, ועוד כמה הפתעות מרעישות (במובן של מיגרנה). מי היה מאמין שנתגעגע לדני נוימן.
המזרחנים: מהיום הראשון החל מואב ורדי להציק לאוהדים ממדינות ערב ולהודיע להם: "אני מישראל" כדי לבחון את תגובתם. לשלב השאלה הזהה הצטרפו אוהד חמו, טל שורר ושות' מהערוצים השכנים, למרות שאנחנו בכלל לא קשורים לאירוע. את השאלה המתבקשת צריך להפנות דווקא לנודניקים שמשוטטים למרגלות האצטדיונים ומחפשים ערבים שבאו לראות כדורגל: למי בכלל אכפת מאיפה באתם?
החרטטן: במשחקה הראשון של וויילס דיווח הצווחן שפיגלר ש"גארת' בייל לקח אליפות עם לוס־אנג'לס גלאקסי" (במקום לוס אנג'לס FC, שזה בערך כמו לבלבל בין מכבי להפועל חיפה). אבל כשיפן וגרמניה נפגשו זו כבר הייתה תאונת שרשרת. "הכדור הולך לכיוונו של מאדה, החלוץ של סלטיק, חברו של מנור סולומון", קבע השדר, שכעבור שבע דקות קיבל כנראה מסרון והתפתל: "הדבקתי למאדה חברות עם סולומון, כמובן התכוונתי לליאל עבדה, סולומון כבר עזב את סלטיק". הפרשן מוטי איוניר ניסה לסייע בחילוץ: "הם נשארו חברים", ושפיגלר עט על המציאה: "אתה צודק, נשארו".
ובכן, לא צודק, ולא נשארו. סולומון לא שיחק בסלטיק מעולם. כפי שגילה השדר אחרי עוד מסרון שקיבל. "למה אמרתי שמנור היה בסלטיק?" תהה שפיגלר הנבוך, והתשובה פשוטה: כי אתה מתעקש לקשקש בלי הפסקה והצדקה.
אני ואני ואני: בין הילדותיים שנוהגים להשוויץ בטורנירים הקודמים שלהם (יעקבי, אוזן ואורן יוסיפוביץ' לדוגמה), בלט השדר הצעיר אורי לוי, שמתמקד בכדורגל בעולם הערבי. "אני הייתי אחד מהעיתונאים הבודדים שבמונדיאל שעבר נסע לראות אותם משחקים נגד פנמה, 2:2", התגאה לוי בהיכרותו עם נבחרת טוניסיה. איזה מזל שהיו שם עוד עיתונאי או שניים, כי אחרת לא היינו יודעים שהטוניסאים ניצחו 1:2.
הנפוח: והכי מחזיק מעצמו אוחנה, שנשלח לאולפן בקטאר, למרות שאולפנים יש גם בישראל. "אלי, מי המקצוען שלך?" שאל המנחה (המצוין) טל ברמן, במשחק בין ארה"ב לוויילס. "טים וואה, ולו בגלל שהוא הבן של ג'ורג' וואה הגדול, נשיא קונגו אם אני לא טועה", ליהג אוחנה. טועה באבו־אבוה, ולו בגלל שאבא וואה הוא נשיא ליבריה, ואוחנה הלך לאיבוד בערבות אפריקה. כעבור יומיים, כשדיבר על נבחרת בלגיה, הוא פירשן: "מרטנס שיחק בנאפולי ועבר לטורקיה נדמה לי". כלומר גם כשאוחנה במקרה פוגע, הוא משחק בנדמה לי.
הזועק: אף אחד משדרי הדור הנוכחי אינו מסוגל לייצר "ככה לא בונים חומה" או "ה־ל־לו־יה". ליורם ארבל זה בא בטבעיות, אבל הם צורחים, מתאמצים ונשמעים מאולצים. כפי שקרה לשרון דוידוביץ' בשער הניצחון הסעודי מול ארגנטינה: "אללי לי, אללי", זעק השדר, שרצה כנראה לפנות לאללה של הסעודים או לדיוס של הארגנטינאים, ויצאה לו קינה שנהוגה בתשעה באב. שלא נדע מצרות.
