27.10.2001.
היה זה דור הזהב של הכדורגל הישראלי. רביבו, ברקוביץ', מזרחי וחבריהם עמדו שוב מול יריב מוכר - אוסטריה. שנתיים אחרי ההצגה ברמת גן וה-0:5 המהדהד, הייתה זו שוב הזדמנות גדולה להעפיל לפלייאוף העלייה, והפעם למונדיאל 2002. הביזיון מול דנמרק שנתיים קודם לכן רק חידד את ההרגשה שהפעם זמן תיקון.
ישראל כבר מובילה 0:1 ודקה לסיום הכל נראה גמור, טורקיה מחכה בפלייאוף ממנו רק אחת תעלה למונדיאל. איבוד טיפשי בהתקפה, עבירה סתמית ואנדי הרצוג אחד. אותו הרצוג שבעיטה לא טובה שלו חדרה לשער של אוואט, וללב העם הישראלי. השחקנים מיררו בבכי, ברקוביץ' הדף את גילברט פרילאסינג שבא ללחוץ לו את היד. מזה הנבחרת כבר לא התאוששה שנים קדימה.
בשבוע הבא זה קורה שוב. אחרי 22 שנה יוצאים למלחמה. נכון, לא מומלץ להשתמש במילים כאלו בתקופה הזו, אך נראה שיש מין גורל שמרחף מעל הימים הקרובים של הנבחרת, צירוף של מקרים שלא קרו עדיין. 4 משחקים ב-9 ימים, אצטדיון ביתי שלא יהיה בישראל, ובכל זאת, משהו במסע הזה שהנבחרת הולכת לעבור, בביתה הזמני בבודפשט הקרה והרחוקה, יהיה המסע השלם עליו חלמנו.
אולי דווקא עכשיו, כשגורל ותקופה חוברים וגורמים ליוסי בניון ואלון חזן להגיע לעמק השווה עם ערן זהבי - גדול כובשי הנבחרת, ולהחזיר אותו הביתה לנבחרת, לרתום אותו למשימת חייו אולי, העפלה לאליפות אירופה 2024 עם נבחרת ישראל, 53 שנה אחרי אותו מונדיאל בודד שהעלינו אליו. אולי דווקא עכשיו, עם מנור סולומון פצוע, בריבו ו-ויסמן לא בכושר ואוסקר גלוך מופיע אחד לכמה משחקים. אולי עכשיו, כשיוצאים כיחידה אחת לגוב האירופי לתשעה ימי לחימה, ממש ככה.
אלו ימים בהם כל שחקן הוא חלק מצוות שיכול לעשות היסטוריה. מערן זהבי ועד רוי רביבו, מרמזי ספורי ועד דור תורג'מן. מהבכירים לצעירים, מאלה שזה הקמפיין האחרון שלהם, לאלה שהתחילו לא מכבר. יחד יצעדו, אולי, אל עבר דרך המלך שתעלה אותם להיסטוריה שתיכתב בדפי הכדורגל הישראלי. אולי עכשיו, דווקא עכשיו כשכל עם ישראל התאחד נוכח נסיבות שלא חווינו עוד, טרגיות ובלתי נתפסות, דווקא עכשיו נעשה מה שלא נעשה מעולם.
לפעמים ההגרלה הסתדרה לטובתנו, לפעמים משחקים נפלו לצד שלנו - אך מעולם לא סיימנו את המלאכה. אז אולי עכשיו, כשכבר אין מה להפסיד, אנחנו הפעם לא נפסיד. אולי עכשיו, כשדווקא חבורת ילדי פלא הם הבסיס שיצעיד אותנו באותם תשעה ימים - נקבל את ימי הנצח של הכדורגל הישראלי.
נבחרת ישראל יוצאת למסע חייה, למסע בו היא יכולה לתקוע את דגל הניצחון באדמת האויב הנצחי, אותן מדינות אירופה שמקיאות את השחקנים הישראלים, כמו בטורקיה וספרד. תשמרו על עצמכם, ותחזרו עם הניצחון.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
