במהלך קריירת הכדורסל שלו, עומרי כספי הפך לשחקן הישראלי הראשון ב-NBA – ליגת הכדורסל הטובה בעולם – ושיחק בה במשך עשור שלם, כשהוא מקפיד לא לבטא עמדות פוליטיות באופן פומבי. אלא שבשנה האחרונה המציאות הזו השתנתה לחלוטין, ואחרי שכספי נאלץ לפרוש מכדורסל בשל פציעה בברך שסיימה את הקאמבק שלו במכבי תל-אביב, הוא משמיע בכנות ובלי חשש את עמדותיו.
"יש כאן ממשלה שמאלנית, שיושבות בה העבודה, מרצ ומפלגה ערבית".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
למה אתה לא מדבר על זה שעומד בראשה איש ימין כמו בנט, סער שבא מהליכוד, וגם גנץ...
"גנץ ימין? אהבתי אותו בעבר אבל קשה לי איתו. הוא הזמין לבית שלו אדם כמו אבו-מאזן, שצריך להיות מוקצה בציבוריות הישראלית אחרי שהוא אומר שלא הייתה שואה. אדם כזה, מבחינתי, לא יכול לשבת בבית של פוליטיקאי במדינת ישראל. לא מארחים אותו".
ואם אתה יכול למנוע פיגועים בעצם המפגש ביניכם?
"איתו תשב ועם נתניהו לא? בן אדם שאומר שלא הייתה שואה יוזמן אליי הביתה? קשה לי לקבל את זה. זה בן אדם שהלך עם שוברים שתיקה שהלשינו נגד חיילי צה"ל".
בן גביר ימני יותר ממך?
"בחלק מהדברים כן, בחלק פחות. יש דברים שאני מזדהה בהם גם עם לפיד, כמו כלכלה חופשית, וגם עם גנץ. באותה מידה, אני חושב שביבי עשה טעויות, אבל יש דברים שאני לא מוכן לקבל. לא מוכן שח"כ אבתיסאם מרעאנה תשב בוועדת חוץ וביטחון, כשעם ביבי לא יושבים בממשלה. לא מוכן שתגיד לי שאתה מפיל ממשלה על כתבי האישום של נתניהו - למרות שיש את זכות החפות, שמגיעה לכל אדם - אבל בסוף אתה יושב עם מנסור עבאס שגרוע יותר מאחמד טיבי. טיבי לפחות אומר מה שהוא חושב, אבל עבאס משקר לנו בפנים ואנחנו הולכים איתו. את זה קשה לי לקבל".
בראיון לפודקאסט "פיני וצנצי" (מבית “Allin - הבית של הפודקאסטים”) שמובא כאן, הוא מסביר גם מדוע הקים פודקאסט משל עצמו בשנה האחרונה, שגם בו השיח העיקרי לרוב איננו כדורסל או ספורט, אלא פוליטיקה. הארדקור פוליטיקה, מהאזורים הימניים ביותר שלה.
"לא מוכן לקבל את זה שתפסו את המחבלים מאלעד, ששיספו בני אדם עם גרזן בראש, ועוד חמש שנים הם ישוחררו באיזו עסקה. אני לא אומר 'תרצחו אותם בשטח', אבל האנשים האלה לא זכאים לחיות, הם צריכים לקבל גזר דין מוות ואת המשפחות שלהם צריך להגלות לעזה. זה עניין של צדק וכבוד"
"זה כיף", הוא אומר. "זה נותן חשיפה ואת האפשרות להעביר מסר. אני מדבר עם פוליטיקאים, אנשי עסקים, קומיקאים - ונותן להם את הבמה, אלה אנשים שאוהבים לדבר. ביבי אמור לבוא לפרק בפודקאסט עוד מעט".
אם בעבר ספורטאים רבים בארצות-הברית נזהרו מלהביע עמדות פוליטיות – זכור במיוחד מייקל ג'ורדן, עם הציטוט "גם רפובליקנים קונים נעליים" – בשנים האחרונות המגמה השתנתה. לברון ג'יימס, מי שנחשב בעיני רבים לכדורסלן הטוב בדור האחרון, לא חשש לתקוף פומבית את הנשיא לשעבר טראמפ. כמוהו ספורטאים רבים מהטופ העולמי, שלא מחכים לרגע הפרישה כדי לחשוף את דעותיהם ברבים ולהשפיע על השיח הפוליטי.
כספי, לעומתם, המתין. לאורך השנים כשחקן פעיל הוא כיבד את הארגונים שבהם הועסק והקבוצות שבהן כיכב, נמנע מלתייג את עצמו פוליטית, ועכשיו – בשיחה הכי פתוחה שניהל על דעותיו האישיות – הוא מתפוצץ כשהוא מודע לכך שהאמירות שלו ישייכו אותו באופן מובהק למחנה הימין.
"יש הרבה סיבות שבגללן לא הבעתי את דעתי בתור שחקן", הוא אומר. "בסוף, כשאתה משחק, אתה מייצג את הארגון שאתה נמצא בו. אני לא מאמין בגישה שבה ספורטאים מדברים יותר מדי פוליטית. לברון ג'יימס עושה את זה, מוחמד עלי עשה את זה, אבל אני תמיד הייתי בגישה שאתה בא לראות כדורסל, זה המקום של אנשים להתפרק, ולא בא לי שיתייגו אותי בצורה כזו או אחרת. אז בדרך כלל לא הייתי מדבר על זה, היום אני בעיקר מדבר על דברים שמפריעים לי מאוד, כמו בממשלה הנוכחית. למשל, הנוכחות של מנסור עבאס בממשלה. אני לא מוכן לקבל את זה, לי זה מאוד קשה".
אתה זוכר שנתניהו היה זה שהכשיר ישיבה עם רע"מ בממשלה.
"זה לא משנה, גם ביבי בעיניי לא בסדר ואם ביבי היה יושב איתו בממשלה זה לא היה בסדר".
קשה לך עם זה.
"מאוד, לא מוכן לקבל את זה. אפשר לדבר על אידיאולוגיה, על כלכלה - קפיטליזם או סוציאליזם - אין בעיה, אפשר להתווכח והנושאים האלה לא מרגשים אותי. אבל התנועה האיסלאמית מבחינתי מורכבת מתומכי טרור, אני לא מאמין לעבאס בכלום. אז לשבת עם תומכי טרור? אני לוקח את זה מאוד קשה".
יגידו לך ששלום עושים עם אויבים, לא עם חברים.
"שלום עושים עם אויבים מובסים. לדוגמה, מצרים תקפה אותך ועשית איתה שלום אחרי שניצחת והבסת אותה. אז הם מבינים שיש פה כבוד. אגב, כבוד יותר חשוב מכוח. אם אין לך כבוד, גם אם תהיה הכי חזק בעולם, זה לא משנה. מזלזלים בך, צוחקים עליך, דוקרים לך אזרחים ברחובות, מה זה שווה כל הכוח הזה?"
כספי, בטח כשהיה קפטן נבחרת ישראל בכדורסל, מעולם לא העז לדבר ככה. המציאות השתנתה מאז שהוא פרש. הוא יודע שאינו תלוי כלכלית במועדון כדורסל כלשהו, הוא אמיד מספיק ובעל רשת קשרים ענפה דייה, ואולי הוא פשוט יודע שכל אלה מספיקים כדי שפרנסתו לא תיפגע מהשמעת דעתו בקול רם. הליכה לפוליטיקה לא מעניינת אותו, הוא אומר, אבל לפעמים נדמה שהיא בוערת בו לא פחות מהעיסוק בכדור הכתום.
יכול להיות שאתה קצת "מנצל" את האהדה כלפיך? כלומר, כשהיית שחקן צברת מעריצים מבלי להביע עמדה, והיום אתה יודע שמה שתגיד - ישפיע על המעריצים שמסורים אליך.
"אני לא חושב ככה, זה לא עוזר לי בחיים ואם כבר, זה יכול רק להרע לי. אם הייתי הולך לפוליטיקה, היה אפשר להגיד שאני מנסה לקבל משהו מזה, אבל הלכתי לכיוונים אחרים בחיים ואני נמצא היום בעולם העסקים. טוב לי, אני נהנה מהזמן עם הבנות והמשפחה, אבל יש לי גם אחריות על הכתפיים. ואני חושב שצריכה להיות ענישה הרבה יותר חזקה במדינה כלפי מחבלים. לא מוכן לקבל את זה שתפסו את החבר'ה שעשו פיגוע באלעד ושיספו בני אדם עם גרזן בראש, ועוד חמש שנים הם ישוחררו באיזו עסקה ועד אז יראו טלוויזיה בכיף שלהם".
מה ציפית מכוחות הביטחון שתפסו אותם בשטח?
"אני לא אומר 'בואו ותרצחו אותם בשטח'. תפסתם אותם? אין בעיה, אבל שיהיה איזשהו תהליך הוגן בבית המשפט. האנשים האלה לא זכאים לחיות. לא מגיע להם לחיות. בואנה, ילד בן שש ראה את אבא שלו עם גרזן בראש, אנחנו מבינים על מה מדובר פה? זה אנשים נוראים. לא מגיע להם לחיות, לכבוד של המדינה שלנו, לכבוד של הנרצחים, הם צריכים לקבל גזר דין מוות".
ומה לגבי משפחות המחבלים?
"המשפחות שלהם לא צריכות לחיות במדינה. צריך להרוס להן את הבית ולהגלות אותן, לשים אותן בעזה, פשוט מאוד. זה עניין של צדק ושל כבוד. זו לא פוליטיקה. תראה כמה יתומים חדשים יש כאן, איפה צדקת הדרך שלנו? בן אדם דפק לאדם אחר גרזן בראש, זה קשור לפוליטיקה? אגב, גם בפיגוע שהיה בבאר-שבע - התברר שהמחבל היה פעיל דאעש, ישב שנתיים בכלא ושיחררו אותו לפני הזמן. יש דברים כאלה? זה אדם שלא צריך לראות אור יום. הוא היה צריך לשבת 70 שנה בכלא".
את מי היית רוצה לראות כראש הממשלה?
"זה לא מעניין אותי. אגב, גם על ביבי יש לי הרבה מאוד ביקורת ואמרתי אותה לקרובים אליו. במשך 12 שנה הוא היה פה ראש הממשלה, לא יכול להיות שבית המשפט שלנו עדיין מתנהל ככה. צריך פה ענישה חזקה".
מה חשבת על עסקת שליט?
"קשה מאוד. נשאלת השאלה האם זה יוביל לחטיפה נוספת של חיילים, כי הם יודעים שאם הם חוטפים חייל משחררים להם אלף איש. ואז נוצר איזשהו גלגל. אותו יחיא סינוואר, יימח שמו וזכרו, חזר לפעילויות טרור אחרי שהשתחרר מהכלא הישראלי והיום מסית ועושה את מה שהוא עושה. אם אתה שואל אותי האם לשחרר מחבלים תמורת חטוף? לא משחררים. גם סינוואר לא היה צריך להיות בין החיים".
אז יגיע במקומו מישהו אחר שיעמוד בראש חמאס בעזה.
"אז גם הוא, דמו בראשו. ראיתי כתבה יפה מאוד של צבי יחזקאלי, שאמר, 'אנחנו לא מבינים. הם במלחמה ואנחנו חיים בלה לה לנד'. כשאני רואה אמא שמדברת בטלוויזיה על הבן שלה, שראה את אבא שלו נרצח מול העיניים, זה כואב לי. אני אומר לעצמי, 'בואנה, אין אבא בטקס סיום של בית ספר, אין אבא בחתונה'. זו צלקת לכל החיים, ומה? אותו מחבל הולך ורואה טלוויזיה עם חברים שלו בכלא, הבנתי שיש להם גם חימום של אוכל, עם פלטות, הם מבשלים לעצמם בחדרים. יש דברים כאלה? זה קשה, אתה יודע, זה מדם ליבי. עונש מוות למחבלים והגליית המשפחה והריסת הבית, בלי סנטימנטים".
ההפיכה של כספי למעין שגריר ישראלי במהלך שנותיו ב־NBA, ממשיכה כעת כשהוא נאבק על דעותיו גם מול קולגות לשעבר מהליגה הטובה בעולם. אחד מהם הוא קיירי אירווינג, שחקנה של ברוקלין נטס ודמות שנויה במחלוקת בליגה, שטען בעבר שכדור הארץ שטוח ופיזר תיאוריות קונספירציה סביב סירובו העיקש להתחסן נגד קורונה. כספי והוא שיחקו יחד בקליבלנד קאבלירס בין השנים 2011־2013. אבל כשאירווינג העלה פוסטים פרו־פלסטיניים במהלך מבצע שומר החומות, כספי שם את החברות הקרובה בצד וביקר את אירווינג.
"בסוף, אתה יודע, מי שכותב Free Palestine ושאנחנו רוצחים, אז אני לא מקבל את זה. צריך לעמוד על מה שחשוב, והדברים האלה חשובים", הוא אומר.
ניתקת איתו קשר מאז?
"אני חושב שהוא זה שניתק קשר איתי. מאז לא דיברנו".
לא היה חשש להתעמת איתו?
"לא, למה שיהיה? קרה משהו דומה עם שחקן אחר, שאשתו העלתה משהו נגד ישראל ואשתי כתבה לה שזה לא נכון, אז היא התנצלה, אמרה שהיא לא ידעה והורידה את הפוסט. אנשים לא יודעים מה קורה פה לעומק. אני חושב שבסוף, כל אלה שלוקחים את העמדה נגד ישראל, פועלים מתוך בורות".
לכספי יש רזומה מרשים שכולל 588 משחקים ב-NBA, שבה שיחק בלא פחות משבע קבוצות שונות. יש לו אפילו טבעת אליפות, אחרי ששיחק בעונה הסדירה לשנת 18־2017 עם קבוצת גולדן סטייט ווריירס הגדולה, קלע 14 נקודות בממוצע ב־53 משחקים בקבוצה – לפני שחווה את האכזבה הקשה בקריירה שלו, כשנפצע רגע לפני תחילת הפלייאוף, שוחרר מהקבוצה והיה חלק מהאליפות על הנייר, גם אם לא על הפרקט. "עד כמה אני מרגיש שהייתי אלוף NBA? פיפטי-פיפטי", הוא מודה.
כספי מספר על אחורי הקלעים בליגה הטובה בעולם, מחלק טיפים ליורש שלו בליגה הזו, דני אבדיה, ומסביר שהעונה השלישית של שחקן צעיר בליגה הזו, היא זו שמעצבת את הקריירה. בלי מרפקים, אומר כספי, אבדיה יתקשה לשרוד. "אני מדבר עם דני מדי פעם", הוא אומר. "אסור לתת יותר מדי כבוד לשחקנים שלידך בליגה הזאת".
איך הייתה החוויה כשחקן צעיר, כשרק הגעת ל-NBA, מול שחקנים אחרים?
"פירקו אותי. לא אגיד שמות, אבל סיימנו אימון בקדם-עונה, באתי לאיזה שחקן ואמרתי לו 'אני אתן לך אחת'. חוקים של ג'ונגל. אתה משחק 15 דקות, שחקן אחר בא ואומר 'זה הדקות שלי'. אז מחר הוא יבוא מוקדם יותר לאימון, יגיד לעצמו, 'באימון אני מנצח את עומרי, למה הוא משחק?' והסוכן שלו יתקשר ויפעיל לחץ ופתאום כתבה בתקשורת. אם אתה לא עומד על שלך והורדת את הראש פעם אחת - ירמסו אותך".
הורדת את הראש מתישהו?
"מול שחקנים אחרים לא, אבל היו לי תקופות קשות. בקליבלנד היו לי שנתיים קשות מאוד, גם בגלל מזג האוויר וגם בגלל שמאוד לא התחברתי למאמן, ביירון סקוט".
איפה הכי נהנית?
"הכי נהניתי - ובסוף גם הכי התאכזבתי - בגולדן סטייט. זו קבוצה ברמה אחרת עם מאמן כמו סטיב קר, שמנהל בני אדם מאוד טוב. הוא שיחק אצל מאמנים כמו פיל ג'קסון וגרג פופוביץ'. כשהייתי אצלו, ראיתי הרבה דברים שפיני גרשון היה עושה כשהייתי צעיר. ממש הייתי אומר, 'את זה פיני היה עושה'. למשל, אתה בא בבוקר של משחק והמאמן מחליט להכניס תרגיל חדש שלא עשינו אף פעם. או לתרגל משהו שבועיים-שלושה קודם ולא לעשות את זה בכלל במשחקים".
ממה התאכזבת בגולדן סטייט? ציפית שירשמו אותך לפלייאוף למרות שנפצעת?
"היה לי סדק בכף הרגל בתקופה שכל הקבוצה עברה מנחוס וכולם פצועים. אני עולה למשחק מול סקרמנטו, נוחת על הרגל אחרי סל וצורח כמו שאני לא זוכר את עצמי צורח. אחרי שבועיים לא הצלחתי עדיין לשים את הנעל על הרגל. כדורים לא עזרו. קרי היה פצוע, דוראנט חזר מפציעה ורצו לרשום במקומי שחקן אחר שיחליף את קרי. סטיב (קר, מאמן גולדן סטייט - נ"צ) אמר לי, 'אין לי רכז, סטף לא כשיר לשחק בסדרה'. מה אני אגיד לו?"
כמה רווחת התופעה ב-NBA שכוכבים גדולים מנהלים בפועל את הקבוצות?
"זה תלוי במועדון ובשחקן. אצל לברון ג'יימס זה בטוח קורה. סטף קרי, למשל, לא היה עושה את זה. תלוי במאמן. לגבי דיוויד בלאט למשל, הרגשתי שדיוויד לא היה דיוויד של אירופה, כי המשחק שם שונה. הוא לא הרגיש את הביטחון שהיה לו פה".
כמה גדולה ההשפעה של אירופה על ה-NBA?
"יש הרבה השפעה. פופוביץ' (מהמאמנים הגדולים בהיסטוריה, עם חמש אליפויות NBA) בזמנו אמר לי, 'הייתי נוסע לאירופה לראות משחקים של פיני גרשון וגונב ממנו מהלכים', שזה יפה".
לטובת הקורא דני אבדיה, איך התמודדת עם משברים בליגה הקשה בעולם? לבד, עם המשפחה או עם אנשי מקצוע?
"הכל. הרבה מזה עם המשפחה, הרבה עם האישה. בשנים המאוחרות היה לי גם מישהו מקצועי, בשם עודד קרבצ'יק, שעבדתי איתו. אבל בסוף אני חושב שאתה מתמודד לבד. יש את המשפחה, אבל אף אחד הוא לא אתה, אתה מבין? אתה שם את הראש במיטה בלילה, וזה אתה לבד מתמודד עם דברים".
לפני כשבועיים כספי הפך למשקיע הון סיכון בסטארטאפים, כשהקים קרן הון סיכון אמריקאית-ישראלית בשם "שבע", יחד עם דיוויד ציטרון, מי ששימש כשותף בקרן גלובל פאונדרס קפיטל. מדובר בקרן שכבר הספיקה לגייס 35 מיליון דולר ממשקיעים, כשהמטרה להגיע ל־50 מיליון דולר. הקרן של כספי ביצעה שלוש השקעות שבינתיים לא נחשפו. ההתקרבות שלו לעולם ההשקעות בסטארטאפים התחזקה כששיחק בגולדן סטייט – וחי בבירת הטכנולוגיה העולמית בסן־פרנסיסקו – ונרקמה אחרי שראה מקרוב כיצד קולגות ושמות ענק בכדורסל העולמי, כמו לברון ג'יימס, סטף קרי או קווין דוראנט צועדים בדרך הזו, וגם במקרים שבהם נפגש עם מיליארדרים כמו אילון מאסק ומארק צוקרברג שישבו על הפרקט במשחקים שבהם כיכב.
"אנחנו מתעסקים בחברות סטארט-אפ שנמצאות בשלבים מוקדמים, שלב הרעיון, לפני מכירה", אומר כספי. "הפוקוס הוא על ישראל ועל ישראלים בעולם. אם יבוא איזה סטארט־אפ מסינגפור עם רעיון שילהיב אותנו, אז נוכל להשקיע גם בו ולא נגביל את עצמנו".
איך אתה יודע במי להשקיע?
"אחוזי ההצלחה של סטארטאפים הם נמוכים. אנחנו בוחנים שני דברים עיקריים: קודם כל, הצוות. אתה פוגש זוג אנשים שמספרים לך מה הם עשו, איפה הם עבדו, היכן הם הובילו, האם הם יכולים להנהיג ולעבור תקופות קשות. אלה הדברים הכי חשובים. והדבר השני, זה באמת הרעיון עצמו, כמה הוא גדול, עד כמה הוא יכול להפוך לעסק גדול. אני מרגיש שיש לי הבנה יחסית טובה בזה".
היה לך קשה יותר להתחיל בתחום כי לא היית סטארטאפיסט בעצמך?
"יש הבדל בין משקיע ליזם, יש לך לפעמים ראייה רחבה יותר על מה שקורה בשוק. יש לי שותף, דיוויד ציטרון, שבמשך עשור ניהל קרן גדולה. ולצד זה, הפוקוס שלנו הוא על אמריקה, כשיש לי קשרים שפיתחתי לאורך השנים. אני הולך עם היזם שלי באש ובמים, אתמול נשארתי עד אחת בלילה כדי לפתוח דלת בדיסני או איפה שהיה צריך. בניתי מנעד רחב מאוד של קשרים, בין אם זה בעלים של קבוצות ב־NBA או מיליארדרים שיושבים על הפרקט ואתה שומר איתם על קשר. השאיפה זה להרחיב את החברויות האלה ולעזור לאנשים באמריקה, זו אחריות גדולה".
כמי שמבין היום דבר או שניים בעסקים, כמה אתה מרגיש שבדיעבד מכבי תל-אביב החזירה אותך אחרי הקריירה בארצות־הברית על תקן מנוף שיווקי?
"תראה, אנחנו לא ילדים, בסוף בעולם הכדורסל זה ביזנס וסוכנים והכל יחד. אתה מבין את הכל. מה זה 'מנוף שיווקי'? כששיחקתי הייתי טוב? אז בסדר, זה חלק מזה. אין ספק שזה 'נוצל' בצדק, גם אני הייתי עושה את זה. אתה משתמש בזה כדי למנף את הקבוצה ולמכור מינויים, זה לגיטימי".
לחברך ערן זהבי היית מייעץ לחזור למכבי תל-אביב?
"ערן זהבי הוא כוכב כדורגל, בן אדם שנותן גולים ולא רואה ימינה ושמאלה. הוא כוכב ומענטש. כשאתה מגיע לארץ, מבחינתי לפחות, יש הבדל תרבותי בין הארגונים ובין הקהלים. ראינו את זה עם יוסי בניון. מצד שני, כשהגעתי לארץ היה לי חשוב לעשות תיאום ציפיות עם המועדון והקהל. אמרתי להם, חבר'ה, אני לא בן 25. צריך להבין את זה. כשאתה עושה תיאום ציפיות, זה גם מוריד את סף הלחץ והקהל היה איתי מאוד הוגן".
הייתה מחשבה להמשיך לחיות בארצות-הברית אחרי הכדורסל?
"היו הרבה מחשבות כאלה. כשסיימתי את העונה האחרונה שם, הבנתי שלא אמשיך בליגה ורציתי להמשיך לשחק כדורסל. אז הגיעה ההצעה ממכבי ומעוד כמה קבוצות באירופה, אז חזרנו כבר לארץ".
חשבתם שאולי לילדים יהיה עדיף בארצות-הברית?
"זו שאלה טובה, כי זה עובר לך בראש אם אתה במעמד כלכלי שמאפשר לשלוח את הילדים לבתי ספר פרטיים, כשאיכות הלימודים גבוהה מאוד. מצד שני, זו המדינה שלנו והמשפחות שלנו פה. פה יש את האפשרות שהילדים שלי ישחקו בגינה עם אחי, הילדות שלו ואחותי, ואנחנו מבלים שישי-שבת אצל ההורים, ויש משהו בהוויה הישראלית שחשוב לי מאוד. השקט הזה שיש לנו בחו"ל זה הרבה בזכות זה שיש לנו מדינה, יש לאן לחזור. הרבה יהודים אמריקאים קונים בתים בישראל, כי הם יודעים שעם כל הכבוד לאמריקה - בסוף יש לנו את ישראל, ולכאן הם יוכלו לברוח מתי שהם יצטרכו. אשתי ואני העדפנו שהילדים יגדלו פה".
גם מבחינה דתית התחזקת, נכון?
"אתה יודע, שואלים אותי על זה כבר שנים. כאילו כן, אתה יודע. מה זה התחזקתי? אני נהנה, הולך לבית חב"ד ליד הבית. מאוד אוהב את אנשי חב"ד, אלה אנשים מדהימים. הייתי בציון של הרבי מליובאוויטש. לא מכיר שום ארגון כזה, שנמצא בכל מקום בעולם ולמרות שהרבי נפטר לפני כמעט 30 שנה, הם עדיין מעניקים אהבה. הייתי במינסוטה בערב פסח אחד, מינוס 30 מעלות, בא אליי חב"דניק למלון עם מצות ויין ואמר לי, 'תאכל, שיהיה לך בחדר'. זה משהו מדהים. גם באוקראינה, הם היו האחרונים לעזוב. אתה רואה מקומות עם מאה ילדים יהודים יתומים, חושב לעצמך, 'מי דואג להם?' אז הם, הם מלמדים ומאכילים אותם, אין דברים כאלה".
פורסם לראשונה: 07:50, 20.05.22
