ביום שישי לפני פחות משבועיים השתתף אביב אברהם במסיבת יום הולדת של אחד מחבריו בנתניה, כשלפתע צילצל הטלפון שלו ועל הקו היה מנהל נבחרת ישראל, גיא פורטניאגין, שביקש ממנו להגיע למחרת להתכנסות לקראת המשחק מול איי פארו.
"זו הגשמת חלום, עשיתי את זה", אמר קשר מכבי נתניה בחיוך רחב לחבריו ומיהר לדירתו לארוז כמה חפצים. "יש לך הפעם סיכוי ממשי לשחק", הכין אותו המאמן וילי רוטנשטיינר, כשראה אותו עם הגעתו לנבחרת, אבל גם השחקן לא האמין שיעלה יומיים אחר כך בהרכב במשחק שנעל את קמפיין מוקדמות המונדיאל.
אביב (25) הוא בן הזקונים במשפחה שכוללת עוד שבעה אחים. כ־25 שנה מפרידות בינו לבין האח הבכור. מדובר במשפחה שעלתה מאתיופיה ב"מבצע משה" והגיעה לעפולה, כשמהדירה הצנועה הצליחו ההורים, אב שעבד במפעל מקומי ואם שטיפלה בקשישים, לגדל ילדים לתפארת. רק לאחרונה החלה אחת האחיות לעבוד כנספחת כלכלית ביוסטון, אחות אחרת היא מנהלת בכירה בעיריית עפולה, אחד מאחיו הוא איש היי־טק, ואחד נוסף עובד כאח בבית החולים הדסה עין כרם – אבל את התהילה קוטף האח הצעיר, בטח אחרי שהפך לשחקן בנבחרת ישראל.
אברהם עשה את צעדיו הראשונים במחלקת הנוער של הפועל עפולה, אבל כמו בסיפורי האגדות אותר על ידי סקאוט של מכבי ת"א, ויקי גלאם, במהלך משחק נגד בנימינה. הוא הגיע לשיחה עם מאמן הנערים של מכבי ת"א, עמית רוקמן, שעבד באותה תקופה עם השנתון שכלל בין היתר את יונתן כהן, דן גלזר ומתן חוזז, אבל אחרי התייעצות עם דודו, שסייע לו לאורך כל הקריירה, העדיף ללכת לאופציה אחרת, של מכבי נתניה. "שם יהיה לי סיכוי גבוה יותר להפוך לשחקן בוגרים", הסביר אז לאנשי מכבי ת"א.
המנטור אמיה טגה
השחקן הכישרוני עזב בגיל 14 את הבית ולמד בפנימייה של אורט ליבוביץ', שם השלים תעודת בגרות מלאה. אחד מחבריו הקרובים היה איאד אבו־עביד, בלם הנבחרת והפועל באר־שבע שגדול ממנו בשנתיים ושיחק אז במחלקת הנוער של בית"ר טוברוק ומאוחר יותר בבוגרים של מכבי נתניה. אביב היה מגיע מדי פעם הביתה לחופשות, והוריו היו נותנים לו דמי כיס למרות הקשיים הכלכליים. גם היום, כשהם פנסיונרים והוא משתכר יפה, ההורים מתעקשים שאביב ישמור את הכסף לעצמו ומסרבים לקבל ממנו כל עזרה.
הוריו של אביב שומרי שבת ולא ליוו אותו למשחקים, ולכן מי שתמך בו בעיקר היה אחד מאחיה של אמו. כאשר הגיע לנתניה נכנס למשבצת המנטור שלו אמיה טגה, שחיזק אותו ברמה המנטלית וסייע לו בעיקר בהתמודדות עם ההצלחה כדי שיישאר עם הרגליים על הקרקע. לאברהם לא היו אמצעים כלכליים כדי להיעזר, כפי שקורה היום עם שחקנים צעירים רבים, במאמן אישי או בתזונאי, וטגה סייע לו גם בתחומים אלה.
אברהם היה כוכב קבוצת הנוער ואפילו הספיק לשחק בבוגרים, אבל אז נתקל באתגר שאיכזב אותו. סלובודן דראפיץ' ושי ברדה, שהגיעו לאמן את הקבוצה שירדה לליגה הלאומית, הזמינו אותו ליום מבחנים שכלל את יוצאי קבוצת הנוער ומושאלים לליגות הנמוכות. אברהם הופתע מאוד: כבר היה לו חוזה בנתניה, הוא היה אחת מההבטחות הגדולות של המועדון ושיחק בנבחרת הצעירה.
ובכל זאת, הוא התייצב לאימון והצליח לשנות במהלכו את הגישה של המאמנים. הם כבר היו על סף סיכום עם אדריאן רוצ'ט מקריית־שמונה, שמשחק על המשבצת שלו, אבל היכולת של אברהם יחד עם התמיכה של הבעלים אייל סגל בשחקן הבית השאירו אותו בקבוצה, ומכאן החל סיפור הצלחה של ממש. הוא הפך לבאנקר בהרכב וסייע לנתניה לחזור לליגת העל, אבל היו גם משברים.
יצא מהבור בכוחות עצמו
המשבר הראשון התחולל בתקופה שבה נתניה הגיעה לפירוק והוא היה עדיין שחקן נוער. השחקנים לא קיבלו שכר ארבעה חודשים, ואברהם כבר החל לחפש מקום עבודה נוסף, בחן אפשרות לעבוד בחנויות בנתניה, אבל בסופו של דבר הצליח לשרוד את התקופה הקשה.
המשבר הגדול יותר הגיע לפני כשנתיים. הוא סבל מירידה ביכולת, לא הצליח לשמור על תזונה נכונה והעלה במשקל, האימונים שלו היו בקצב נמוך ונעשו בחוסר חשק. אברהם הפסיק לערוך את אימוני הבונוס הנדרשים ברמות האלה, וזה פגע בו גם מנטלית. מאחר שלא היו לו אמצעים להתמודד עם העניין על ידי טיפול פסיכולוגי.
הוא מצא עצמו יושב בדירה שלו לבדו בחוסר מעשה, מתקשה לחזור למסלול הנכון. מי שסייע לו באותה תקופה היה המנכ"ל ניב גולדשטיין, אבל גם הוא לא שיער את גודל הבור שאליו נפל אברהם. בסופו של דבר, בכוחות עצמו, בלי לשתף יותר מדי את הסובבים, הוא הצליח להרים את עצמו, להתמקד בכדורגל, לזנוח את הבילויים שאליהם נסחף לעיתים, ובעיקר לחזור להאמין ביכולתו.
בשנתיים האחרונות ריימונד אטוולד הכניס לקבוצה סטנדרטים של אימון בקצב גבוה ודרישות מקצועיות בלתי מתפשרות, ואברהם עשה צעד קדימה אחרי שהיה תקוע תקופה ארוכה. הוא החל לשחק בעמדה אחורית יותר בקישור, ואחרי העזיבה של ההולנדי והגעתו של בני לם קיבל שוב מעמד של שחקן מרכזי בקבוצה שנאבקת על מקומה בליגה. בשבת מצפה לו משחק בית נגד מכבי פ"ת, באצטדיון שבו ערך לא מזמן את הופעת הבכורה שלו בנבחרת. קפיצה אדירה.
