ספורט הוא סוג של חנות צעצועים מטופשת, שבה אנשים בני 70 יכולים לשמוח כמו ילדים מגולים של ילדים בני 20, ולהתחבק באושר עם הנכדה בת ה-7 שלהם, ולהיזכר בעצמם, בתמימות שלהם כשהם היו בצד השני של החיבוק, וככה לשמור על מעגל החיים של אלו שכבר מתו. וספורט נותן למי שמשתתף בו כצופה, מקום מאוד נוח להסתכל דרכו על העולם. לראות איך שינויים גאו פוליטיים שמתרחשים בעולם זוחלים לעולם הספורט, ולפעמים, אם אנחנו באמת ברי מזל, ספורט מצליח בעצמו לנבא דברים שהולכים לקרות בעולם שמחוצה לו. לא פלא שדיקטטורים גדולים תמיד אהבו להשתמש בספורט כדי לקדם את התדמית של ארצם ולהשקיט את המתנגדים. לא פלא שספורטאים בודדים הבינו את הפלטפורמה של הספורט כדי לקדם תופעות חברתיות שהיו חשובות להם.
זאב בודד - המדור של זאב אברהמי:
בשנה האחרונה ראינו איך הכדורגל מתקפל ומרכין את ראשו בפני כסף הנפט. מעניק את טורניר הדגל שלו למדינה שעקרונותיה עומדים בניגוד לכמעט כל עקרון שעליו מושתת ספורט, ושאסרה על משתתפי הטורניר לנקוט עמדה על הצביעות הזו. פיפ"א, במידה מסוימת, לא רק שנכנעה לכסף הקטארי אלא שהיא עברה תהליך של מיזוג איתו וספגה אליה את עקרונותיו.
זהו לא תהליך חדש. פיפ"א והוועד האולימפי הגמישו בעשרים השנים האחרונות את עקרונותיהם בצורה אקרובטית כדי להתאים את עצמם לכסף שזרקו עליהם הדמוקרטיות הנאורות רוסיה וסין. כיבושים? אזרחים במחנות חינוך מחדש? איסור על חופש ביטוי? הכל למכירה. השנה האחרונה נתנה קצת תקווה לקאמבק של עמוד השדרה המוסרי של הוועדים הללו ומוסדות אחרים: חרמות ונידויים כאלו ואחרים הוטלו על ספורטאים מרוסיה ועל סבבי תחרויות בסין בגלל הפלישה הברברית של פוטין לאוקראינה, ובגלל פרשת פנג שוואי, הטניסאית שנעלמה מעל הרדאר לאחר שהאשימה בכיר בממשל הסיני בתקיפות מיניות כלפיה. אבל זו הייתה משאלת שווא.
יש גבול לעקרונות
ההודעה של סבב הנשים מיום חמישי על החזרה של הסבב לטורנירים בסין החל מחודש ספטמבר היא לא פחות ממדהימה. "כשהטניסאית הסינית פנג שוואי דיברה באומץ ב-2021 על הטרדות ותקיפות מיניות מצד בכיר סיני", נאמר בהודעה, "הסבב השעה את התחרויות וביקש הבהרות. רצינו להבטיח את בטחונה ואת הביטחון של השחקניות האחרות בסבב. אבל לאחר 16 חודשי השעיה לא הגענו לתוצאות שקיווינו, ואנחנו לא רואים שום דבר באופק".
ולכן, התגובה הנורמלית ביותר לכך ששום דבר לא השתנה: לא מצבה של פנג שוואי עצמה, ולא ביטחונן של טניסאיות אחרות, ולא שום דבר אחר בערכים הדמוקרטיים של הדיקטטורה הסינית, היא להחזיר את התחרויות לסבב. ברור. זה מה שישכנע את הסינים לעשות משהו בקשר לזכויות האדם בארצם, או מצב האויגורים, או פרויקט ההשלמה שלהם עם טיוואן. מעניין איך פנג שוואי מרגישה בקשר לכך. 16 חודשים האיגוד שהיא שייכת אליו נתן לאומץ העצום שלה גב. ועכשיו? תם הזמן. הסבב צריך את הכסף הסיני. יש גבול לעקרונות.
"הגענו למסקנה שלעולם לא נשיג את מה שקיווינו לו", נאמר בהודעה. "ומי שמשלם את המחיר הן השחקניות והטורנירים". מדהים. לי הייתה הרגשה שדווקא פנג שואי ואזרחי סין הם הקורבנות האמיתיים של הפרשה הזו. אבל אולי טעיתי.
דגל לבן
הועד האולימפי הבינלאומי לא אוהב שמישהו מתעלה על רמת האי מוסר שלו. הוא משווה את סבב הטניס הנשי ומעלה במיליון. לא ברור כמה כסף משקיע הוועד בשנה לקניית מעוותי האמת. לא רק שהוא החליט על קבלה מחדש של ספורטאים מרוסיה ובלארוס, אלא שהוא מצא את האשם האמיתי: האוקראינים.
4 צפייה בגלריה
החליט על קבלה מחדש של ספורטאים מרוסיה ובלארוס. באך וחבר קרוב
(צילום: Harry Engels / gettyimages)
תומאס באך, נשיא הועד האולימפי, טוען שיש 70 מלחמות וקרבות חמושים ברחבי העולם בשניות אלו. מדוע מכל המדינות שנמצאות בקרבות, תוהה באך, רק אוקראינה דורשת את השעייתה של רוסיה מהמשחקים ומאיימת לא להופיע לתחרויות שבהן יתחרו ספורטאים רוסים. כדי להצדיק את ההחלטה לאפשר לאתלטים רוסים להשתתף במשחקים, כי מי רוצה להתעסק עם ולדימיר פוטין, ומי לא מעוניין במסאז' מהרובלים של האוליגרכים, באך משווה בין המלחמה שבה רוסיה מעוניינת למחוק את אוקראינה מעל פני האדמה למלחמת כנופיות באל סלבדור. מצד שני, מדובר באותו באך שטען בזמנו כי ללא המשחקים האולימפיים ב-72, למינכן לא הייתה מערכת של רכבות תחתית. טקס החניכה של רכבות התחתית במינכן קרה שנה לפני שהוועד החליט להעניק למינכן את המשחקים.
בשבוע שבו עמנואל מקרון חזר מביקור בסין וטען שצרפת, ערש הדמוקרטיה, צריכה להוריד את התלות שלה בארצות הברית הדמוקרטית, הוועד האולימפי הבינלאומי, פוסטר של אחווה ושלום, מאפשר לספורטאים רוסיים, אנשי צבא ביניהם וחלק ממפעל התעמולה של פוטין, לחזור לשדה הקרב. גרוע מכך: הוועד מאיים בסנקציות על מוסדות והתאחדויות הספורט באוקראינה, אם תעזנה להחרים את המשחקים בהשתתפות אתלטים רוסים. בעולם הביזאר של הוועד האולימפי, האוקראינים אשמים.
זה לא ממש משנה אם אנחנו חיים כרגע בעולם שמהווה מראה לעולם האמיתי או כזה שנותן לנו משקפת לרגע (או 90 דקות) כדי להביט למה שצופן לנו העתיד. עולם הספורט נכנע לחלוטין למדינות דיקטטוריות, מפרות שיטתיות של זכויות אדם וחופש דיבור או דעה, עבור כסף. הקורבנות הם אתלטים אוקראינים, פנג שוואי, ואנחנו, שאוהבים ספורט - אהבה שעמידה לכל.
פורסם לראשונה: 17:00, 14.04.23
