אם המשחק מול מאלי היה קנה מידה כלשהו למה שצפוי לספורטאים הישראלים באולימפיאדת פריז, וסביר שכך, רדאר תשומת הלב יצטרך להסתובב לעבר היציעים בתחרויות לא פחות מאשר לבריכת השחייה, מזרני ההתעמלות ומגרשי הכדורגל. בתמהיל: דגלי פלסטין, כמובן ידידתה הגדולה של מאלי במשך 90 דקות בהיסטוריה, גם מכות פה ושם, באדיבות אוהד מלבנון שלא ממש התעסק במשחק, אלא בא לריב, והשפל נרשם בשריקות בוז צורמות במהלך ההמנון הלאומי שלנו. וכן, זה מעליב.
זה לא אירוויזיון, ובמגרשי כדורגל משתרעות באוויר הרבה יותר משריקות בוז, ופעם מזמן, לפני 34 שנה, ביצע הקהל האיטלקי מפגן דומה מול דייגו ארמנדו מראדונה בעת שנוגן ההמנון הארגנטינאי בזמן משחק במונדיאל שנערך באיטליה. אלא שביזוי המנון לאומי, בוודאי בטורניר האולימפי שמהדהד את טוהר הספורט, הוא אקט מביש שמטנף את רוח המשחקים ומערבב בתוכם פוליטיקה, שלא לומר אנטישמיות. אבל אלה הם חיינו בזמן האחרון - יכול להיות יותר טוב, יכול לבוא אסון, והחומות המנטליות של הספורטאים האולימפיים שלנו יצטרכו להיות יציבות כדי לא לומר לייאוש ערב טוב.
התגובות אחרי ה-1:1 בין ישראל למאלי בפתיחת הטורניר האולימפי
(צילום: עוז מועלם)
את שחקן הנבחרת עידו שחר זה הניע למשל. "ברור ששמענו את קריאות הבוז וראינו גם את דגלי פלסטין", הוא אומר אחרי המשחק. "אבל כל זה רק נתן לנו מוטיבציה להילחם יותר כדי לייצג את המדינה הכי טוב שאנחנו יכולים. הטירוף שהיה לפני בחדר הלבשה היה יוצא דופן, גם אצל מי שלא פתח. עוד שנייה נתנו גליצ'ים באוויר. אני רוצה לומר בשם כולם תודה רבה לאוהדים שהגיעו מישראל ולאלה שבאו מפריז וממקומות נוספים כאן. שמענו אתכם מצוין ונתתם לנו כוח".
לעיתונאים הזרים ששאלו אותו איך זה לשחק כדורגל כשבארץ מתנהלת מלחמה, ענה שחר שהוא מסתכל על התמיכה שמגיעה מישראל ומחממת לו את הלב. על המגרש עצמו הקרב הספורטיבי היה לגמרי מעל החגורה, למעט תנועה מגונה לעבר גיא לוזון מאחד מאנשי הצוות של מאלי אחרי שער השיוויון, שהגיעה בתגובה למפגן השמחה של לוזון אחרי שער היתרון הישראלי. אנחנו רגילים לזה, אבל במאלי חשבו שמדובר באקט מכוון ונעלבו מהמאמן הישראלי, שהסביר כי לא הייתה לו כוונה להתריס. לפחות לפי סיום המשחק הרגוע אתמול, עושה רושם שהעימות הספציפי נגמר בטוב.
גם התוצאה סבירה בהחלט. זה לא היה משחק טוב של ישראל אבל בהתחשב במעמד, קאמבק ראשון לכדורגל שלנו באולימפיאדה אחרי מונטריאול 1976, ובהתחשב בהערכות שנטו לניצחון של מאלי, נבחרת לא רעה בכלל, ואם לוקחים גם את הפציעה של כוכבנו אוסקר גלוך שהפריעה לו בחלק מדקות המשחק - אפשר לסמן וי ולהתקדם לפרגוואי, כנראה משחק שיקבע את המשך דרכה של הנבחרת בטורניר.
הסיפור היפה של המפגש עם מאלי שייך לעומר ניראון, השוער שלא היה אמור לשחק. הוא לוהק להרכב רק בגלל הפציעות של דניאל פרץ וניב אליאסי, ונתן אתמול את משחק חייו עם שתי הצלות הירואיות. אבא דני, החלוץ של הפועל פ"ת לשעבר, יכול להתרווח בנחת. גם אנחנו.
פורסם לראשונה: 08:00, 25.07.24
