היה כיף ביום שלישי בפריז. היו מהלכי כדורגל מרהיבים, והייתה תצוגת תכלית של שלישיית התקפה מוחצת, מסי-אמבאפה-ניימאר. זה משולש לספר עליו לנכדים, ואל תצפו שיבינו. והיה גם הרבה רצון של מכבי חיפה, וניסיונות תקיפה, אבל בואו - פערי הרמות עצומים.
ברק בכר יכול היה לסגור את המשחק מלכתחילה, עם איזה בונקר למזכרת, והפסד מינימלי ומגעיל, אבל לא בשביל זה התכנסנו. ותכלס - חיפה הזו לא יודעת לשחק ככה. הנה היא שוב באה לשחק פתוח, לא על בטוח.
יש משהו מאוד מיוחד במכבי חיפה הזאת, ואנחנו, אוהדי הכדורגל האובייקטיבים (ונדמה לי שגם החיפאים בעצמם), אוהבים ומעריכים את זה. שנים על גבי שנים ראינו מאמנים ישראליים שמפחדים מתבוסה, אבל חיפה הזו מתנהגת כמו קבוצה שלא מתרגשת מתבוסה, ופשוט נהנית מהמעמד. זו קבוצה שמכירה בפערי האיכות, אבל לא משלימה איתם, ומאמינה בעצמה. תמיד. קבוצה שלא חושבת רק על נקודות אלא על חוויות ורגעים יפים. קבוצה שמבינה שהיא חלק מהצגה. אם אפשר להקביל את הקבוצה לאדם - היא קבוצה שיודעת לצחוק על עצמה. לא לוקחת את המשחק ברצינות מופרזת.
היא רוצה לנצח, זה ברור. אבל היא יודעת לחיות גם עם הפסדים לקבוצות עדיפות ממנה. עזבו אותי מסיסמאות על לוזריות. אתה יכול להגן על הפרצוף כל הקרב, אבל הקהל רוצה לראות אותך נותן גם כמה מכות. ומי שלא נותן לא חוטף.
כאוהד כדורגל נהניתי ממשחק כדורגל נפלא, ולפתיחות של מכבי חיפה יש חלק בכך. הכישרונות של פריז תמיד שם, והפעם הם חגגו. כמו כולנו. Mercy.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
