סוף-סו, לאו מסי זכה בתואר עם נבחרת ארגנטינה. נכון, זה לא המונדיאל, אך גם זה לא תואר חסר ערך. כוכבים לא פחות גדולים ממנו בזמנם, כמו דייגו מראדונה או פלה, לא זכו אף פעם בקופה אמריקה. הנה כמה דברים שאולי לא ידעתם על אחת התחרויות הכי עתיקות בכדורגל הבינלאומי.
"אליפות דרום אמריקה לנבחרות": זה היה שמו של הטורניר בתחילת דרכו, והראשון התקיים ב-1916 בבואנוס איירס, 14 שנים לפני המונדיאל הראשון. השתתפו בו רק ארבע נבחרות" ארגנטינה, ברזיל, צ'ילה והזוכה אורוגוואי. המשחקים של ארגנטינה מול ברזיל ואורוגוואי נוהלו ע"י קרלוס פנטה, שופט ובנוסף מאמנה של נבחרת צ'ילה. האליפות המשיכה ונערכה מדי שנה, מעט השנים בהן היו משחקים אולימפיים או מונדיאלים. המצב הפוליטי באזור גרם להפסקה ב-1967, וב-1975 הטורניר חזר בשם חדש: "קופה אמריקה".
ארגנטינה מול ברזיל: שיטת ההכרעה הייתה שונה בעבר - כל הנבחרות שיחקו בבית אחד, והראשונה הוכתרה כאלופה. רק במקרה של שוויון נקודות בפסגת הטבלה נערך משחק גמר. ברזיל וארגנטינה הגיעו לשני המקומות הראשונים 11 פעמים, אבל התמודדו זו מול בגמר רק ארבע פעמים בהיסטוריה, כשכל אחת זכתה פעמיים. ברזיל ניצחה בפנדלים ב-2004 אחרי 2:2, והוסיפה 0:3 בגמר 2007. ארגנטינה ניצחה הקיץ 0:1, ו-0:2 בבואנוס איירס ב-1937. זה היה הטורניר הראשון בו המאמנים יכלו לבצע חילופים, והפעם הראשונה שנערכו ביבשת משחקים בלילה תחת זרקורים.
זכייה ראשונה לברזיל: ב-1919 אורוגוואי והמארחת ברזיל סיימו שוות, והברזילאים ניצחו 0:1 בגמר בהארכה משער של ארתור פרידנרייך - מלך השערים (4) ומצטיין הטורניר. ארתור היה השחקן כהה העור הראשון שהצטרף לנבחרת, וראש ממשלת ברזיל התנגד לכך והצהיר: "שלא יגידו שאנחנו נבחרת של מקקים". אביו היה גרמני ואמו בת של עבדים משוחררים, ורק בזכות מוצאו של אביו סוכם לזמן אותו לנבחרת. בלי נתונים רשמיים, ההערכה היא שכבש בקריירה בין 1,329 ל-1,379 שערים. פרידנרייך כונה "הנמר" וגם "מלך המלכים", זכה בתארים רבים, אבל אסור היה לו להצטרף לחבריו הלבנים בבריכות, מסעדות או מועדוני לילה.
זכייה ראשונה לארגנטינה: האלביסלסטה זכתה בביתה ב-1921 לאחר שלושה ניצחונות בהם היא לא ספגה. השחקן המצטיין היה השוער אמריקו טסוריירי, שזכה פעמיים באליפות דרום אמריקה ועוד שלוש פעמים במקום השני. ב-1926 הוא היה בשיא תהילתו אחרי שבע שנים בהן זכה ב-12 תארים עם קבוצתו, בוקה ג'וניורס. בשנה הזו נוסד מועדון כדורגל הנושא את שמו, "אמריקו טסוריירי לה ריאוחה", היום בליגה הרביעית בארגנטינה.
"בריחת רגליים": ארגנטינה סבלה בעבר מתופעה שחזרה על עצמה - שחקן כישרוני מתגלה בזכייה עם הנבחרת, מיד נמכר לאירופה וגם משחק עבור נבחרת אחרת, הנה כמה דוגמאות. הקשר לואיס מונטי הוביל את ארגנטינה לזכייה בטורניר ב-1927 ולגמר גביע העולם ב-1930, בו הנבחרת הפסידה לאורוגוואי. לאחר המונדיאל הוא עבר ליובנטוס והיה גורם מרכזי בזכייתה של איטליה במונדיאל בביתה ב-1934. מונטי הוא השחקן היחיד בעולם ששיחק פעמיים בגמר גביע העולם עבור שתי נבחרות שונות.
אלפרדו די סטפנו היה בן 21 כשהגיע לטורניר באקוודור ב-1947 וזכה בו, התואר היחיד שיש לו עם נבחרת ארגנטינה. הכישרון הצעיר משך את עיניהן של קבוצות גדולות באירופה, די סטפנו עבר לריאל מדריד וחמש זכיות רצופות בגביע האירופי הפכו אותו לאגדה. הוא שיחק עבור נבחרת ספרד במוקדמות מונדיאל 1962 בצ'ילה אך לא השתתף בו עקב פציעה; שלושה שחקנים בלטו בארגנטינה בזכייתה באליפות בפרו ב-1957" עומאר סיבורי היה המצטיין בטורניר והחלוצים אומברטו מסקיו ואנטוניו אנחליו כבשו יחד 17 שערים בשישה משחקים. מיד לאחר התחרות הם עברו לאיטליה, ושלושתם שיחקו בנבחרתה במונדיאל 1962.
הצלחות גדולות ונפילות כואבות: ברזיל אירחה את הטורניר ב-1949 וזכתה בו. בשמונה משחקים היא כבשה 46 שערים, ממוצע של 5.74 /ערים למשחק! שנה מאוחר יותר, במונדיאל 1950, כולם היו עדים לטרגדיה הלאומית של ברזיל, כשהנבחרת המעולה ההיא הפסידה בגמר הביתי לאורוגוואי, "המראקנסו". באליפות ב-1957 ארגנטינה זכתה בגדול עם סיבורי וחבריו, עם 0:3 על ברזיל, 0:4 מול אורוגוואי, 2:6 נגד צ'ילה ו-2:8 על קולומביה. שנה אחרי, במונדיאל 1958, הופעתה של הנבחרת הייתה אחת הגרועות שסיפקה אי פעם בגביעי העולם (כולל 6:1 לצ'כוסלובקיה). השחקנים זכו לקבלת פנים זועמת מצד האוהדים בנמל התעופה.
פעמיים צ'ולו סימאונה: צ'ולו סימאונה שיחק בנבחרת ארגנטינה בטורניר שנערך באקוודור ב-1959. הוא היה מגן ימני בלי טכניקה, אבל עם הרבה רוח לחימה. כמובן שלא מדובר כאן בדייגו סימאונה, אלא בשחקן אחר מן העבר ושמו כרמלו סימאונה, שכונה גם הוא "צ'ולו" - שם שניתן בדרום אמריקה למי שחזותו היא ערבוב של תווי פנים אירופים ואינדיאנים. החוט המקשר ביניהם הוא המאמן ויקטוריו ספינטו.
ספינטו היה שחקן בשנות ה-30, שב-1959 נבחר למאמן הנבחרת וזימן לסגל את כרמלו סימאונה מוולס סרספילד. בשנות השמונים ספינטו חזר לוולס, המועדון בו גדל, בתור אחראי על מחלקת הנוער. הוא גילה שם שחקן כשרוני ובעל רוח לחימה יוצאת דופן, ששם המשפחה שלו ואופיו הזכירו את כרמלו. אז המאמן כינה אותו "צ'וליטו", כלומר צ'ולו קטן. הזמן עבר, צ'וליטו גדל והפך לצ'ולו סימאונה שכולנו מכירים. הוא זכה פעמיים בקופה אמריקה, ב-1991 וב-1993.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני
