הפועל באר־שבע פורחת. היא מוליכה את הטבלה, היא הקבוצה היחידה בליגת העל שלא הפסידה העונה, והיחידה שניצחה את שתי הפייבוריטיות לזכייה באליפות: מכבי חיפה ומכבי ת"א. על פניו, זאת אמורה להיות תקופה נהדרת עבור המועדון, שאחרי שלוש שנים שוב נמצאת חזק במאבק היוקרתי.
אבל במקום שהאוהדים ישובו למלא את אצטדיון טרנר, יגרמו לו לחזור להיות המבצר שמרתיע את היריבות ויעניקו לקבוצתם את התמיכה שיכולה לעשות את ההבדל בקרב על התואר, האווירה כיום במועדון מזכירה יותר את ימי וסרמיל בגזרת העימותים בין האוהדים למאמן.
מערכת היחסים בין רוני לוי לחלק מאוהדי הקבוצה בנקודת רתיחה. עד המשחק בשבת בנתניה (1:1) המתיחות בין הצדדים עוד הייתה בגבול הסביר. אלא שאז פורסם קטע הווידיאו שצולם מיד בסיום המשחק, לאחר שריקות הבוז של חלק מאוהדי באר־שבע, בו נראה המאמן מצביע לעבר היציע ומסנן לעבר ספסל הקבוצה: "תראה איך הם שורקים בוז, האפסים האלה".
הסרטון, שהפך ויראלי בקרב האוהדים, עלול להוביל למשבר בין הצדדים. לא סתם מיהרה הפועל באר־שבע לפרסם הבהרה בשם לוי: "במהלך המשחק מספר אוהדי נתניה שישבו מאחוריי שרקו בוז וקיללו אותי באופן אישי. בלהט המשחק אמרתי דברים שלא הייתי אמור להגיד ועל כך אני מתנצל".
אלא שההודעה ממש לא הרגיעה את הרוחות, היא רק קוממה את אוהדי הקבוצה עוד יותר. "במקום להתנצל על דבריו נגד אוהדי באר־שבע, שרבים מהם בכלל לא מזדהים עם שריקות הבוז של חבריהם ליציע, לוי מסלף ומזלזל באינטליגנציה שלנו. עכשיו, רק בגלל זה יותר ויותר אוהדים יוצאים נגדו", טענו אתמול לא מעט אנשים שישבו במוצ"ש ביציע האדום.
יציעים ריקים בטרנר
זרעי המשבר נזרעו באמצע העונה שעברה. האוהדים לא זכרו ליוסי אבוקסיס את הזכייה בגביע המדינה וההעפלה לליגה האירופית, ודרשו ממנו להתפטר בעקבות היכולת הרעה שהציגה הקבוצה בליגה. המאמן הרגיש שבעלת הבית אלונה ברקת לא נותנת לו גב, והתפטר. לוי מונה במקומו, והצהיר שהמטרה היא "להציג כדורגל שמח, חיובי ומנצח".
אלא שבחצי העונה תחתיו הקבוצה בקושי ניצחה, ועל כדורגל חיובי ושמח בכלל לא היה מה לדבר. עם זאת, אחרי השגת הכרטיס לאירופה היה זה אך טבעי שברקת תממש את חוזהו גם לעונה הנוכחית. הפעם גם ניתן לו לבנות קבוצה כרצונו. ברקת פתחה את הארנק, הסגל הוחלף כמעט במלואו, שחקנים ישראלים יקרים ומנוסים הגיעו, וגם זרים עם רזומה מרשים.
המבחן הראשון: קמפיין מוקדמות הקונפרנס־ליג, שהסתיים בהדחה בשלב הפלייאוף על ידי אנורתוסיס הקפריסאית – מה שגרם לחלק מהאוהדים לפקפק ביכולתו לספק הצלחות בליגה. ובכל זאת, הטבלה לא משקרת: באר־שבע במקום הראשון בליגה. אפילו בעונות האליפות תחת ברק בכר היא לא הייתה במצב כל כך טוב בשלב הזה של העונה. מצד שני, היכולת והאוריינטציה ההגנתית תחת לוי מתסכלות אוהדים רבים.
5 צפייה בגלריה
למרות ההצלחה, טרנר לא מלא כמו פעם. באר שבע אחרי הניצחון על מכבי ת"א
(צילום: עוז מועלם)
הדעות בנושא מפצלות את הקהל הבאר־שבעי לשני מחנות. מצד אחד נמצא הרוב, שמלווה את הקבוצה ביציעים וסבור שהקבוצה זקוקה לעידוד בכל מצב, בטח כשהיא נאבקת על האליפות. מהצד השני ישנו מיעוט שקולו נשמע היטב, אשר מגיב בשריקות בוז במהלך ובסוף המשחקים, כמו שקרה בנתניה. באצטדיון הביתי הם מאכלסים בעיקר את היציע המזרחי, אך חלק ניכר מהם פשוט לא מגיע, בין היתר בגלל היכולת.
בהקשר הזה ראוי לציין שעד לפני שלוש עונות, כשבאר־שבע הייתה במרוץ האליפות, קשה היה להשיג כרטיס למשחקים בטרנר (המכיל כ־16 אלף מושבים). העונה, חוץ מהמפגש עם מכבי ת"א, הגיעו בממוצע כ־10,000 צופים בלבד למשחקי הבית. מדובר בירידה שמעידה כי אלפים מצביעים ברגליים, ולא מתרגשים מהמיקום של לוי ושחקניו בטבלה. "אנחנו לא שורקים בוז לקבוצה, אלא למאמן ולסגנון שהוא מתווה. לא כיף לראות את הפועל באר־שבע", הסביר אחד האוהדים.
הסבלנות של ברקת
לוי, אחד המאמנים המנוסים בליגה, מבין היטב את חשיבות החיבור לקהל. בכל פעם שנשאל על קריאות הבוז הוא נזהר לא לבקר את המוחים והעדיף לפרגן לתומכים. את היכולת הלא משכנעת תלה בכך שלקבוצה עם כל כך הרבה שחקנים חדשים לוקח זמן להתחבר. זה לא ממש עזר.
ההבהרה שמסר כאמור המאמן, ולפיה המילה "אפסים" כוונה לאוהדי נתניה, רק הכעיסה את מבקריו עוד יותר. הטון נגדו ברשתות החברתיות החריף, ואתמול היה מי שמיהר לארגן מפגש בינו לבין נציגי אוהדים, אם כי לא ברור מה תהיה השפעתו.
וברקע, בקרב אוהדי הקבוצה תמיד קיים החשש שברקת תחליט, שוב, לשבור את הכלים. הם זוכרים את השתלשלות העניינים: בתחילת דרכה במועדון היא הודיעה על רצונה לעזוב לאחר שאוהדים הקצינו את מחאתם כלפי המאמן גיא עזורי. מאוחר יותר עזבה את המועדון כדי לנסות להשתלב בחיים הפוליטיים, ובפעם האחרונה הודיעה על עזיבה בתחילת משבר הקורונה, כשהשחקנים סירבו לקבל תוכנית התייעלות.
איך כל זה יסתיים? ההיסטוריה מלמדת שיחסים עכורים בין אוהדים למאמן בדרך כלל מזיקים, וגם התוצאות בהתאם. כמו שקרה למשל בעונת 2000/01 לבית"ר ירושלים, שהובילה את הטבלה עד אמצע העונה, אך רבים מאוהדיה לא היו מרוצים מהכדורגל תחת אלי גוטמן. המאמן נאלץ לעזוב, ובהמשך הקבוצה התרסקה – תסריט שממנו חוששים בבאר־שבע.
