מסע"ת הקבוצות לאחר התגרה בסיום
(באדיבות one)
כשמדברים על אלימות בספורט הישראלי, בדרך כלל מתכוונים לאוהדים. היו עשרות ועדות בכנסת ועשרות הצעות כיצד יש לטפל באוהדים הסוררים, כאשר בכל פעם מתקבלות החלטות הזויות יותר ויותר. כולם גיבורים על הקהל שאין לו שם ופנים, ומתעלמים מכך שיש שחקנים ובעלי תפקידים בקבוצות שלא פחות אלימים מהחוליגנים הכי גדולים ביציע. האנשים הללו עושים לכדורגל הישראלי נזק הרבה יותר גדול מאבוקות שנזרקות לדשא.
אתמול (שני) ראינו את אירוע האלימות החמור ביותר שהיה עד כה העונה, והוא כל כולו בגלל השחקנים. הם שהתחילו אותו, הם שהכו אחד את השני, הדליקו את הקהל ולא הפסיקו להתעמת לרגע – גם בירידה לחדרי ההלבשה. מה לא היה לנו שם? שחקן שעושה תנועה מגונה לקהל, שחקנים שנותנים אגרופים אחד לשני, ומאבטחת שטוענת כי איש צוות של מכבי חיפה הכה אותה.
הבוקר קמנו לחילופי האשמות. אכלו לי, שתו לי, הצד השני אשם. אפס לקיחת אחריות. גם בראיונות אמש בסוף המשחק השחקנים היתממו. "לא ראיתי, לא שמעתי, לא יודע מה קרה. אין לי מושג מה היה". בלי להתנצל ובלי להוריד את הראש, יותר חשוב להוריד אחריות. אלמלא ניהול מופתי של המאבטחים שהיו במקום והצליחו להפריד בין הניצים, לכו תדעו איך הקטטה בין פרחחי הצעצוע האלה הייתה נגמרת.
יו"ר המינהלת ויו"ר ההתאחדות לכדורגל אמרו שהם רואים את האירועים בחומרה. עכשיו הגיע הזמן למעשים. מהקבוצות אין מה לצפות, הן בוודאי יתבצרו ויגנו על השחקנים שלהן תוך הפניית אצבע מאשימה לצד השני (ולמאבטחים). מי שצריכות להיכנס לאירוע הן ההתאחדות והמינהלת, שחייבות להעניש בחומרה את הקבוצות. עונשים ארוכים ומהדהדים. כל מקום עבודה שמכבד את עצמו היה מפטר כבר הבוקר עובדים שהרביצו לאחרים, או התגרו בלקוחות. בכדורגל זה לא כך, מתייחסים לכדורגלנים כמו ילדים בכיתה א' ומלטפים להם את הראש.
כלל לא בטוח שהעונשים יעזרו. רק ביום שישי האחרון ראינו תגרת ענק במשחק עלייה לליגה א' בין הפועל בועיינה לצעירי טמרה. כמעט בכל משחק אנחנו רואים הכנה לאלימות. שחקנים שרצים לשופט בתנועות מאיימות בסוף המשחק או דוחפים אחד את השני בשריקת הסיום. בדרך כלל זה נגמר אחרי כמה דקות, אבל כל מה שצריך זה גפרור קטן שיצית מהומה. מהומה שיכולה לפרוץ בכל משחק, כי ברוך השם לא חסרים פרחחים באף קבוצה. לפעמים קוראים להם בטעות "שחקני נשמה" או "שחקנים למשימות מיוחדות", קודים מכובסים למחוללי מהומות.
עוד שאלה שצריכה להישאל היא מה קורה במשחקים בין מכבי חיפה להפועל באר-שבע ולמה בשנים האחרונות המפגשים ביניהן הופכים לאלימים. זה לא שיש יריבות היסטורית בין הקבוצות, ולפי התמונות אתמול לא מדובר בשחקנים בודדים – כל אנשי הקבוצות לוקחים בשמחה חלק בבלגן. חלק מרביצים, חלק סתם נגררים ובודדים מנסים להפריד. אפילו שחקנים שלא התלבשו למשחק החליטו להצטרף. מה עובר על הירוקים והאדומים?
אמש ראינו איך שחקנים שמרוויחים מאות אלפי שקלים מתנהגים כמו פרחחים. אחר כך הם יילכו לבתי ספר ויתקבלו כגיבורים. הם לא דוגמה לילדים ונוער. כאמור, אין מה לסמוך על המועדונים שיעשו חשבון נפש. קצת עצוב, אבל זה המצב. אם שחקנים בוגרים זקוקים לסדנת חינוך, מצבם אבוד. רק ענישה רצינית אולי תזיז שם משהו, וגם זה בספק.
