לא היה אוהד נבחרת ישראל אחד שלא ידע שערן זהבי יחמיץ את הפנדל השני. זה לא בגלל זהבי, אלא בגלל הנבחרת שרגילה לייאש את אוהדיה. ברור לחלוטין שהיא תמצא דרכים חדשות לגרום לאוהדיה לתפוס את הראש בבית, ולרצות לשבור את המסך. היא אלופת העולם בכך.
כיאה לאלופת העולם בלהרים ידיים ולוותר, ישראל לא רק הפסידה לאיסלנד, נבחרת ברמתה - היא גם הובסה על ידה עם רביעייה. השער השלישי שכבש אלברט גודמונדסון היה שיא ההשפלה, הוא טייל על המגרש וכבש שער סטייל מראדונה. אפילו גודמונדסון לא ידע שהוא כזה טוב בכדורגל, נבחרת ישראל גרמה לו להיראות כמו אחד השחקנים הכי גדולים שאי פעם נגעו בכדור.
אוהדי נבחרת ישראל, ששוב ושוב מאמינים בכל ליבם שהפעם זה שלנו - חטפו עוד מכה גדולה. הכדורגל הישראלי הושפל בבודפשט ע"י נבחרת בינונית. זה לא היה פספוס, זאת הייתה קריסה. זה לא היה "הפסד לא נעים", זאת הייתה בושה גדולה. ראינו כמה המרחק בין ליגת העל לאירופה גדול. זה לא רק מהבחינה הפיזית, אלא גם מבחינה טכנית. נראה שאין לנו בכלל תקווה, הקצב בו הנבחרת משחקת איטי יותר מחיבור לאינטרנט בניינטיז. אנחנו איטיים כמו אוטובוס, ומגיבים באיחור לכל סיטואציה כמו מתאגרף שחטף ממייק טייסון באייטיז.
לפחות מתאגרף שמפסיד בנוקאאוט יודע שהקרב נגמר והוא יכול לפרוש אם ירצה. לאוהד נבחרת ישראל אין ברירה אלא לחזות בהפסדים משפילים פעם אחר פעם. פעם זאת קוסובו, פעם זאת רומניה והפעם זאת איסלנד. אי אפשר שלא להיזכר בנאום הנרגש של המאמן בדימוס אנדי הרצוג: "זה לא מצחיק יותר". הרצוג חווה את התסכול מישראל והמשיך הלאה בחייו, האוהד הפשוט לא יכול ללכת לשום מקום. מה, נהפוך לאוהדים של נבחרת אחרת? נחליף לאום?
כמו פיל קונורס, דמותו של ביל מארי ב"לקום אתמול בבוקר": אוהדי הנבחרת חווים את אותו תסכול מכך שהמזל אינו משתפר. כל קמפיין נגמר בכאב לב, פותחים את העיניים לעוד בוקר שכבר היה. נבחרת ישראל מוציאה את הנשמה לאוהדים, לא פלא שרבים כבר נטשו ולא מתעניינים בה.
כדי לשפר את המזל שלו ולהעביר את היום, קונורס למד להיות פחות שחצן ופחות מרוכז בעצמו. הוא מנסה לעזור לסביבתו ולהיות אדם טוב יותר. זה בדיוק מה שהכדורגל הישראלי צריך לעשות - להפסיק לחשוב שהוא מרכז העולם. לפתוח את העיניים ולראות את העולם סביבו כפי שהוא באמת, להתחיל ללמוד מאחרים ולעבוד קשה כדי להשתפר.
פורסם לראשונה: 01:17, 22.03.24
