בכל מה שקשור לבאז ועניין, שנת ה-NBA נחלקת באופן ברור לשלושה: הכי מעניינים הם החודשים אפריל-יוני, אז כמובן מתרחש הפלייאוף. הכי פחות מעניינים הם אוקטובר-אפריל, חודשי העונה הרגילה. ובאמצע נמצא תאריך אחד בקיץ, בין סוף יוני לתחילת יולי - השנה זה ממש היום, יום שישי, ב-6 בערב שעון מזרח ארה"ב - אז מושמע הגונג הרשמי לתחילת עונת ה-free aganecy, "הסוכנים החופשיים". האופציות לעסקאות גדולות כמעט אינסופיות, כי אפילו לעונת המלפפונים של ה-NBA יש סקס אפיל שונה לגמרי מכל ליגה גדולה אחרת בעולם.
בחודש האחרון כבר היו כמה טריידים גדולים שתהיה להם השפעה מיידית על הליגה בעונה הבאה, אבל רשימת פרי אייג'נטס שכוללת בין היתר את דריימונד גרין, קיירי ארווינג, ג'יימס הארדן, ברוס בראון, ראסל ווסטברוק, קריס מידלטון ופרד ואן-ווליט מבטיחה שהחל מהערב הטלפונים יתמלאו בהתראות ברייקינג ניוז.
למרות כל זאת, נראה כי עיקר תשומת הלב בשבועות הקרובים תופנה לשחקן שנמצא תחת חוזה ומשחק באותה קבוצה מאז 2012, אבל כמעט לפני כל אחת מהעונות שלו שם עולה התהייה האם הוא עומד להיות חלק מטרייד. לא כי הוא לא טוב, אלא כי הוא כל כך טוב. ונראה שהפעם זו שאלה של ממש: האם זה הקיץ האחרון של דמיאן לילארד בפורטלנד.
עוף מוזר
לילארד הוא עוף שונה מאוד בנוף ה-NBA הנוכחי. הוא שחקן עצום, כמובן, והסמל הגדול בהיסטוריה של פורטלנד טרייל בלייזרס, אם משאירים בצד את ביל וולטון והאליפות של 1977. אבל העובדה שיש לו רקורד פלייאוף דליל מאוד מעוותת את השיחה סביבו. לכן גם בכל שנה חוזר הניגון שדורש מהבלייזרס לשחרר את לילארד או לבנות לו קבוצה שיכולה לזכות באליפות, רק שלילארד עצמו אף פעם לא הראה עניין של ממש בלעזוב. לא רק כי הוא בנה לו בית וחיים בפורטלנד, אלא גם כי לטענתו הוא לא רואה את הקריירה שלו כמשחק סכום אפס.
במהלך העונה החולפת התארח לילארד בפודקאסט של שחקן העבר ג'יי-ג'יי רדיק, ואמר שם דברים שנשמעו רדיקליים ממש. "ה-NBA שאני משחק בה עכשיו היא לא ה-NBA שאליה נכנסתי", אמר הבחירה השישית בדראפט 2012. "אני מרגיש שאני משחק מאהבת המשחק. אני רוצה את התחרות. אני רוצה לראות את החברים שלי לקבוצה מצליחים ומרוויחים היטב. אני נהנה מהקשרים איתם. טוב לנו ביחד. אבל עכשיו כל זה לא נחשב. העונה הרגילה לא נחשבת. כל השיחות זה 'מי יהיה MVP' ו'מי יותר טוב ממי'. אני לא מבין את זה".
שיח NBA עכשווי באמת בנוי על תרבות ה"טבעת או שהקריירה שלך היא כישלון", ולילארד שונא את זה. "אחי, אני לא צריך להוכיח לכולכם שאני רוצה לזכות בטבעת. למה לעזאזל אני משחק? אני לא צריך להוכיח את זה לכולכם. אני מבין שכולנו רוצים לזכות באליפות, אבל אנחנו לא יכולים להמשיך להתנהג כאילו שום דבר אחר לא משנה. אני חושב על זה כל הזמן, אני לא יודע אם אני יכול לשחק עוד הרבה מאוד זמן כי אני לא נהנה ממה שה-NBA הפכה להיות".
לילארד אולי לא רוצה להיות חלק מהשיח הזה, אבל הוא חלק ממנו וגם לא באמת מנסה לעצור אותו. בשבועות האחרונים הוא אמר שמיאמי וברוקלין הן יעדים מפתים, והעלה סרטון אינסטגרם שבו התנגן ברקע השיר "מיאמי" של וויל סמית' הלהבות רק התגברו.
דז'ה וו
לילארד הוא באמת אחד השחקנים האהובים בליגה. בכל פעם שהוא קולע 50 נקודות אפשר לשמוע את ההתייפחויות של פרשנים ואוהדים על כמה הוא מסכן בבלייזרס, אבל בשבוע האחרון הוא יכול היה לראות התחלה של עייפות ממנו מצד קובעי הטרנדים: פרשנים והיישות הוויראלית המכונה "NBA טוויטר". ההיסטריה השנתית סביב השאלה האם הבלייזרס עושים מספיק בשביל לילארד הופכת למתישה. אף אחד לא הכריח אותו להישאר והוא יכול לבקש טרייד בכל שלב, אבל הוא לא.
לילארד נפגש ביום שני עם הג'נרל-מנג'ר של פורטלנד, ג'ו קרונין, כדי "לדון בכיוון של הקבוצה". זה הרגיש כמו דז'ה וו. "נפגשתי עם דיים, היה לנו דיאלוג נהדר. אנחנו נשארים מחויבים לבנות קבוצה מנצחת סביבו", אמר קרונין. אבל זה לא לגמרי מתיישב עם הצעדים האחרונים שלהם. הבלייזרס סירבו לוותר על הבחירה מספר 3 בדראפט תמורת כוכב מבוסס שיוכל לעזור ללילארד, שמרו גם על הבחירות האחרות ואין להם גמישות כלכלית כדי להחתים שחקן חופשי משמעותי.
די ברור שפורטלנד לא רוצה למכור את העתיד כדי לנסות לתת ללילארד בן ה-32 הזדמנות חד-פעמית לטבעת. אז על פניו הצעד הכי נכון יהיה, למשל, לשלוח את לילארד למיאמי תמורת כמה בחירות דראפט ושחקן טוב, נאמר טיילר הירו. הבלייזרס יתחילו בנייה מחדש, לילארד ישחק בעיר שהוא אוהב עם סיכוי ממשי לטבעת, וכולם יהיו מרוצים.
או שלא. כי לילארד באמת לא נראה כמי שרוצה לעזוב, והבלייזרס לא נראים כמי שיש להם אומץ לעשות מהלך. אז אולי שני הצדדים פשוט צריכים להשלים עם זה שהם לא רוצים להיפרד וללכת על צעד רדיקלי: לא להיפרד. לילארד יוכל להפוך מנטור לכישרון אדיר כמו סקוט הנדרסון, הקבוצה הצעירה הזו עשויה לגדול תוך שנתיים-שלוש לפקטור רציני במערב ואולי אפילו תיתן ללילארד סיכוי לאליפות לקראת סוף הקריירה. האם זו לא תהיה התשובה הטובה ביותר שלו ל"תרבות הטבעת"?
