לפני שמונה שנים התראיין לברון ג'יימס למגזין GQ ונשאל לאן עוד הוא שואף בקריירה. זה היה לפני שחזר הביתה לקליבלנד להשיג את האליפות החשובה בחייו, והשיחה סביב זהות הכדורסלן הגדול בהיסטוריה עדיין לא כללה אותו (לא שיש באמת שיחה כזו, זו בערך שאלת הספורט היחידה בעולם שיש עליה רק תשובה אחת נכונה).
"זריקה מבחוץ" - המדור של ציפי שמילוביץ
לברון ידע שגם אם הוא לא יכול להבטיח שיהיו לו עוד אליפויות, או באיזה מקום יהיה בהיסטוריה, יש דבר אחד שהוא כן יכול להגשים ותלוי רק בו - הוא יכול להיות מיליארדר. אז זו הייתה תשובתו לשאלה: "אני רוצה להיות ספורטאי של מיליארד דולר".
עברו שמונה שנים. ג'יימס זכה מאז בעוד שתי אליפויות. עכשיו, בגיל 37, הייתה לו עונה אישית מהטובות בקריירה. הוא בדרך לעבור את קארים עבדול ג'באר כמלך הסלים של ה-NBA בכל הזמנים. ומהשבוע, הוא אכן מיליארדר. אחרי עוד שנה של רווחים בסך 121.2 מיליון דולר, קבע "פורבס" כי ג'יימס הפך רשמית למיליארדר והוא שווה 1.2 מיליארד דולר. ג'יימס הוא הראשון בארה"ב שעושה זאת כשהוא עדיין שחקן פעיל, ולפחות כאן הוא מקדים את ג'ורדן שהגיע לעשר ספרות רק ב-2014, יותר מעשור אחרי שפרש.
ספורטאים אמריקאים תמיד שולחים ידיים לעסקים. זה גם חלק מהחינוך הקפיטליסטי שעליו גדלו ולפיו כל הצלחה היא רק תחנת ביניים בדרך להצלחה הבאה. וזה גם הביטחון, שלא לומר יוהרה, של אדם מצוין בתחום אחד, שבטוח שהוא יכול להיות טוב בכל דבר. ברוב המקרים הם מגלים שהם לא באמת טובים בכל דבר. חוץ מהספורטאים הגדולים באמת, שמתברר כי הם אכן טובים מאוד בהרבה דברים.
מג'יק ג'ונסון הרוויח 25 מיליון דולר בכל הקריירה שלו בלייקרס. היום הוא שווה יותר מ-600 מיליון. סרינה וויליאמס שותפה במספר חברות, ומתישהו בעשור הקרוב תהיה אף היא מיליארדרית. גם טייגר וודס יהיה מיליארדר, אולי אפילו עוד כשחקן פעיל.
אבל להפוך למיליארדר כשאתה עדיין אחד הטובים בעולם במשחק שלך, אין לזה תקדים באמריקה, וכמעט לא בעולם. כריסטיאנו רונאלדו ולאו מסי הם מיליארדרים בענף הכי פופולרי בתבל בפער גדול. רוכבת הסוסים אנה קספרז'אק הייתה מיליארדרית בשיא הקריירה, אבל היא מגיעה מאחת המשפחות העשירות בדנמרק. לברון מגיע מאקרון, אוהיו, בן לאם חד-הורית שילדה אותו בגיל 16, ובילדותו עבר 12 בתים בשלוש שנים.
פיצה במקום המבורגר
על המגרש הרוויח לברון עד כה יותר מ-385 מיליון דולר בשכר מקליבלנד, מיאמי והלייקרס. מחוצה לו הרוויח 900 מיליון דולר בזכות יכולת עסקית מבריקה ממש. הוא חתם על החוזה הראשון שלו עם נייקי בשנת 2003, כשהיה בן 18. ב-2015 האריך את ההסכם לכל החיים, בעסקה שלבדה תכניס לו בסופו של דבר מיליארד דולר.
החוכמה האמיתית של לברון, אומרים פרשנים כלכליים, היא שדאג להיות יותר מסתם פרזנטור של חברה. כל החוזים שלו מבטיחים לו נתח במותג עצמו, ולא רק משכורת חד-פעמית. קצת כמו על המגרש, יש לו גם יכולת לראות מהלכים קדימה. ב-2015 חתך הסכם עם "מקדונלד'ס" בשווי מוערך של 15 מיליון דולר לארבע שנים, כדי להמר על רשת פיצה קטנה בשם "בלייז". הוא השקיע בה אז מיליון דולר, וכדי לקדם אותה אפילו הצטלם מוכר משולשים באחת הפיצריות. היום חלקו ברשת שווה 30 מיליון דולר. "בלייז" הוא לא המותג הקטן היחיד שעליו הימר ג'יימס, הוא השקיע גם ביצרנית חדר הכושר החכם Tonal ובחברת שיתוף הנסיעות Lyft, וגם מהן ראה רווחים.
חוץ מאשתו, סוואנה, יש לג'יימס עוד שני שותפים קבועים לחיים. המפורסם בהם הוא ריץ' פול - המגה סוכן שפחות או יותר שולט ב-NBA, ובסוף היום הולך הביתה לגור עם הזמרת אדל. אבל דווקא הפחות מפורסם, מאבריק קרטר, הוא זה שמנהל עם לברון את העסק הכי מצליח שלו.
"ספרינגהיל", חברת הפקות שהקימו השניים כשג'יימס הגיע להוליווד, אחראית על עשרות פרויקטים שהתגלו כרווחיים למדי ("ספייס ג'אם 2", שבו שיחק לברון, הכניס 163 מיליון דולר ברחבי העולם, למרות שהיה באמת סרט איום). בשנה שעברה מכרו ג'יימס וקרטר את ספרינגהיל ב-725 מיליון דולר, אבל לברון נשאר בעל המניות הגדול ביותר בחברה שאחראית על כ-300 מיליון דולר מהמיליארד שלו.
היוניקורן של הכדורסל
השבוע הודיעה העמותה של ג'יימס כי היא בונה מרכז רפואי בצמוד לבית הספר שהקים באקרון. המרכז יספק שירותי בריאות בחינם ובית מרקחת שימכור תרופות במחיר סמלי. עיתוי ההודעה, ממש במקביל לחציית קו מיליארד הדולר, לא מקרי. ג'יימס מקדיש הרבה מאוד תשומת לב לתדמית הציבורית שלו, ומזכיר בכל הזדמנות שהוא עדיין לברון מהשכונה.
גם חלק מההשקעות העסקיות שלו הן הצהרה פוליטית, חברתית, לא חשוב איך תקראו לזה. למשל, חלקו כשותף בבעלות על קבוצת הבייסבול בוסטון רד-סוקס. הוא וקרטר הם השחורים הראשונים שהופכים לחלק מהבעלות על קבוצה שהיא מותג אמריקאי קלאסי, כזה שבמשך הרבה מאוד זמן לשחורים לא הייתה כניסה אליו. החלק שלו בליברפול הוא גם הצהרה - אני גדול מספיק כדי לשים יד על קבוצה בכל ענף, בכל יבשת; וגם מקרה נוסף של ראייה מבריקה קדימה - קצב צמיחת הפופולריות של הכדורגל האנגלי בארה"ב מטאורי ממש.
ג'יימס קם בכל בוקר כדי להוכיח משהו לעולם. עבורו להיות עשיר, להיות מיליארדר, זה יותר מסתם להיות מסוגל לטוס לכל מקום במטוס פרטי. זו כמעט סגירת חשבון עם התנאים שאליהם נולד בארה"ב, לא לפני מאה שנה, אלא ממש בסוף המאה ה-20. העושר של לברון הוא מקרה - נדיר למדי בסך הכל - שנותן כיסוי למיתוס "ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות". בשביל זה הוא נזקק לשילוב של כישרון חסר תקדים ומוח עסקי יוצא דופן. כמעט מכל בחינה לברון ג'יימס הוא חד-קרן, וכשהוא חוזר ואומר "אני ילד מאקרון, אני בכלל לא אמור להיות כאן", זו לא קלישאה, אלה הסטרואידים שהוא לוקח כל בוקר.
