המינוי של סטיבן ג'רארד כמנג'ר החדש של אסטון וילה לא הפתיע אף אחד. אחרי חמישה הפסדים רצופים היה די ברור שווילה תפטר את דין סמית', ומצד שני אוהדי ריינג'רס ידעו שבמוקדם או במאוחר סטיבי ג'י יעזוב אותם לטובת הפרמייר-ליג.
מבחינת אסטון וילה ג'רארד היה המועמד העיקרי ברגע שהיה ברור שדין סמית' לא ימשיך. מי שדחף למינוי היה היו"ר כריסטיאן פרסלואו, שמכיר את ג'רארד מצוין מהימים בהם כיהן כמנכ"ל ליברפול.
בריינג'רס כמובן לא חגגו כאשר הבינו שהאיש שהוליך את הקבוצה לאליפות בעונה שעברה עומד לעזוב, אבל מצד שני גם הם מבינים שהזמנים, כמו שאומר בוב דילן, השתנו. בשנות ה-80 ואפילו ה-90, להיות המנג'ר של סלטיק או ריינג'רס, שתי הגדולות של הכדורגל הסקוטי, היה כבוד גדול. וגם השכר היה שווה ערך פחות או יותר למה ששילמו אז בקבוצות הבכירות באנגליה.
אבל בשנים האחרונות הפער הלך וגדל, וכיום אפשר להשוות את סלטיק וריינג'רס, מבחינת סגל השחקנים והשכר שהן משלמות, לקבוצות מהליגה השנייה באנגליה. לכן אף אחד לא התפלא כאשר ברנדן רוג'רס עזב לפני כמה שנים את סלטיק ועבר לאמן את לסטר. וגם המעבר של ג'רארד לאסטון וילה מתקבל בטבעיות.
כולם יודעים שהחלום הגדול של ג'רארד הוא לאמן את ליברפול, הקבוצה בה שיחק כל חייו והיא אהבתו הגדולה ביותר. הוא גם אמר זאת כמה וכמה פעמים בעבר. אבל לא כעת. בטח לא כאשר יורגן קלופ עושה עבודה מדהימה באנפילד.
לג'רארד יש תוכנית ברורה. הוא התחיל בריינג'רס, מועדון גדול בליגה בינונית, עכשיו הוא עולה מדרגה, למועדון בינוני בליגה חזקה. השלב הבא יהיה מועדון גדול – וזו תהיה כנראה רק ליברפול – בליגה חזקה.
בניגוד לחברו הטוב מימי נבחרת אנגליה, פרנק למפארד, ג'רארד יודע שכדי להיות מנג'ר מצליח חייבים לעבור דרך ארוכה, לצבור ניסיון ולהתחשל. למפארד הסכים לאמן את צ'לסי שנה אחרי שהחל את קריירת האימון שלו בדרבי קאונטי. הפזיזות עלתה לו ביוקר, הוא פוטר, ועכשיו צריך להתחיל את כל הדרך הקשה מלמטה.
קשה כמובן לבוא בטענות ללמפארד. כי מי יכול להגיד "לא" כאשר מציעים לך לאמן את צ'לסי? יכול להיות שגם ג'רארד היה אומר "כן" אם ליברפול הייתה מציעה לו להגיע ולהתחיל לאמן את הקבוצה עכשיו. אבל מאחר וזה לא רלוונטי, ג'רארד יכול להמשיך ולהתקדם, לאט אבל בטוח, על פי התוכנית.
אליפות בסטייל ללא הפסד
צריך לזכור: ג'רארד הגיע לריינג'רס לפני קצת פחות משלוש שנים וחצי, כשבמועדון הפאר עדיין לא התאוששו לחלוטין מפשיטת הרגל והירידה לליגה הרביעית. נכון שכאשר הוא חתם בקבוצה היא כבר חזרה לליגה הראשונה בסקוטלנד, אבל עדיין הפער המקצועי והכלכלי מסלטיק היה עצום.
למרות זאת, תוך זמן קצר יחסית, הצליח ג'רארד להחזיר עטרה ליושנה, כאשר בעונה שעברה הקבוצה הפרוטסטנטית של גלזגו חזרה וזכתה באליפות – ומנעה מסלטיק להגשים את חלומה הגדול, להשלים זכייה ב-10 אליפויות ברציפות, הישג חסר תקדים.
וריינג'רס לא סתם זכתה באליפות, היא עשתה זאת מבלי להפסיד אף אחד מ-38 משחקיה. ג'רארד קיבל בכך את ה"אישור" שהוא מאמן בעל פוטנציאל, ולא רק שחקן עבר גדול.
בכלל, מבחינת אוהדי ריינג'רס השנתיים האחרונות היו חלומיות בכל מה שקשור ליריבות ההיסטורית הגדולה על סלטיק. מאז דצמבר 2019 התקיימו שבעה מפגשי "אולד פירם" ובשישה מהם ניצחה ריינג'רס. דרבי נוסף הסתיים בתיקו. במילים אחרות: השליטה בגלזגו עברה באופן מוחלט לצד הכחול.
ואין מי ששכח את הניצחון 1:2 לפני שנתיים, שסימן את מעבר ההגמוניה בעיר מסלטיק לריינג'רס. עם שריקת הסיום ג'רארד ניגש אל ניל לנון, מאמנה של סלטיק, אבל לא ממש לחץ את ידו אלא נתן לו מכה קטנה על היד. לנון נראה בהלם. לאחר מכן ג'רארד הסתובב לעבר המצלמה ופשוט השתולל –הוא צרח בכל גרונו, קפץ ונופף בידיו כשהוא ממשיך לצעוק, ואז הסתער בחיבוקים עוצמתיים על כל אחד משחקניו ההמומים.
לא מעט אנשים עיקמו את האף. נראה להם לא מכובד שמאמן של קבוצה מפוארת כמו ריינג'רס, קפטן נבחרת אנגליה לשעבר, מתנהג כמו אחרון הפרחחים.
ג'ון הארטסון, כוכב העבר הוולשי, הזכור כמובן מתקרית הבעיטה בפניו של איל ברקוביץ', שפירשן את הדרבי, אמר: "סטיבי הוא אחד הגיבורים שלי. הייתי אוהד ליברפול כילד. לדעתי ג'רארד הוא אחד הגדולים בהיסטוריה של ליברפול לצידם של קני דלגליש ואיאן ראש. הוא היה שחקן מאוד אמוציונלי ומאז שהוא מאמן את ריינג'רס לא היו לו הרבה סיבות לחגוג. אז אני יכול להבין שהוא היה נרגש מאוד אחרי הניצחון, אבל הוא היה צריך ללחוץ את ידו של לנון באופן הראוי ואז לגשת ולחגוג".
לג'רארד לא היה אכפת מה אומרים עליו. "שמים את המצלמה עלי, על הפנים שלי, בדיוק ניצחתי ואני אמוציונלי, אז כן, אני רוצה ליהנות מהרגע".
סטיבי ג'י החל לאמן את ריינג'רס בקיץ 2018. את העונה לפני כן היא סיימה רק במקום השלישי, למרות שהתקציב שלה כפול מזה של אברדין, שסיימה במקום השני. הפער מהאלופה סלטיק היה 13 נקודות. בשתי העונות הראשונות של ג'רארד כמאמן, ריינג'רס כבר סיימה כסגנית האלופה. אבל הפער מסלטיק היה עדיין גדול.
ואז הגיעה עונת 2020/21 וריינג'רס זכתה באליפות ראשונה מזה 10 שנים. לא רק שהיא לא הפסידה לאורך כל העונה, היא סיימה בפער עצום של 20 נקודות לפני סלטיק וספגה רק 13 שערים. וגם כעת ג'רארד עוזב את הקבוצה כשהיא מובילה את הטבלה.
שכפול של ליברפול
גורדון סטראכן, כוכב העבר של נבחרת סקוטלנד, שאימן את סלטיק ארבע שנים והוליך אותה לזכייה בשלוש אליפויות בעשור הקודם, התרשם מאוד מהכדורגל שריינג'רס מציגה. "כל מי שמבין מעט בכדורגל רואה שזו קבוצה שונה. אין ספק שסלטיק לוקחת את ריינג'רס ברצינות, כך שלא מדובר מבחינת סלטיק בצלצול השכמה. זו הקבוצה הטובה ביותר שהייתה לריינג'רס ב-10 השנים האחרונות".
לסטראכן, שעשה קריירה אדירה באנגליה בשנות ה-80 וה-90, תחילה במנצ'סטר יונייטד ולאחר מכן בלידס, יש גם תובנות מעניינות לגבי הסגנון של הקבוצה. "המערך שבו ג'רארד משתמש הוא כמעט העתק של ליברפול. אתה יכול לצפות במשחק של ליברפול בטלוויזיה, לעצום עיניים ולהעביר ערוץ, לפקוח שוב את העיניים ולראות שוב את אותה קבוצה, רק שהיא משחקת בכחול. ג'רארד לקח הרבה השראה מיורגן קלופ, וזה נהדר".
סטראכן גם נותן דוגמאות: "כשריינג'רס רכשה את ראיין קנט כולנו חשבנו שהוא ישחק באגף ימין. במקום זאת הוא משחק בתפקיד של סאדיו מאנה, יותר לכיוון המרכז, כשג'ו אריבו עושה אותו דבר מהצד השני. כמו בליברפול, משחק האגפים של ריינג'רס מגיע דרך המגנים. זו שיטה נהדרת והמשמעות היא שיש לך חמישה שחקנים בקישור, ולכן ברוב המקרים אתה זוכה בכדור".
לא מפתיע שג'יימס טבארנייה, המגן הימני של ריינג'רס, מזכיר לכולם בסגנון ההתקפי שלו את טרנט אלכסנדר-ארנולד.
זה כמובן לא מקרי. זמן קצר אחרי שג'רארד סיים את קריירת המשחק שלו בלוס אנג'לס גלאקסי, הוא חזר מארה"ב לליברפול. בינואר 2017 הוא מונה למאמן קבוצת הנוער אחרי שהרשים את קלופ ואת אלכס אינגלת'ורפ, מנהל האקדמיה של המועדון.
ג'רארד הוא אחד מסמליה הגדולים ביותר של ליברפול, הקבוצה היחידה בה שיחק באנגליה. ב-17 העונות שלו במדי המייטי רדס ג'רארד הבקיע 186 שערים ב-710 משחקים. הוא זכה בתשעה תארים, כשהגדול מכולם היה כמובן גביע האלופות ב-2005, אחרי הניצחון המדהים באיסטנבול מול מילאן.
ג'רארד עשה עבודה טובה עם הצעירים של ליברפול והגיע איתם באפריל 2018 עד רבע גמר ליגת האלופות לנוער. במהלך התקופה הקצרה בה עבד במועדון הוא יצר קשרים מצוינים עם קלופ ומאז הם בקשר קבוע.
והנה, בעוד פחות מחודש, הם ייפגשו. זה יהיה כאשר ליברפול תארח את אסטון וילה באנפילד. עוד לפני כן מצפים לג'רארד ארבעה משחקי ליגה לא פשוטים, כולל מול מנצ'סטר סיטי ולסטר. והמטרה ברורה: לעצור את רצף ההפסדים ולחלץ את הקבוצה מתחתית הטבלה. וילה מדורגת כעת במקום ה-16, רק 2 נקודות מעל לקו האדום. ומדובר בקבוצה שסיימה את העונה שעברה במקום ה-11.
ג'רארד חתם על חוזה לשלוש וחצי שנים באסטון וילה, עד יוני 2025, ויכול להיות שהוא לא יהיה המאמן הבא של ליברפול, שכן יורגן קלופ אמר שיעזוב בסיום החוזה שלו, שמסתיים ב-2024. אבל כמו שצ'אבי חזר לאמן את ברצלונה די ברור שבמוקדם או במאוחר זה יקרה גם בליברפול, וסטיבן ג'רארד יגיע שוב לאנפילד, והפעם לא כמאמן האורח.
