המלך
הוא פצוע ולא בכושר, אבל זה עדיין הבית של נדאל | נדב צנציפר
במשך כל כך הרבה זמן התרגלנו לתמונה השנתית של רפאל נדאל מניף את גביע שלושת המוסקטרים בפריז, עד שחשבנו שהוא רשום על שמו בטאבו. עם 13 זכיות, אף טניסאי לא שלט באף טורניר כמו שנדאל הטיל טרור על רולאן גארוס. והנה, השור הספרדי מגיע השנה לפריז כשהוא לא המועמד הראשי לזכות בתואר, וגם לא השני ברשימה. אפילו הוא הכריז: "אני לא הפייבוריט".
השנה דווקא התחילה בצורה הכי מופלאה שיש. נדאל בן ה־35 שלף עוד שפן מהכובע עם קאמבק הירואי במיוחד מול דניל מדבדב, שלא רק היה שווה זכייה באליפות אוסטרליה – אלא בעיקר הפך אותו לשיאן הזכיות בגראנד סלאמים (21), מעל רוג'ר פדרר ונובאק ג'וקוביץ'.
הכל נראה ורוד במלבורן, אבל מאז הדברים עובדים הרבה פחות טוב. בחודש מארס נדאל עוד הגיע לגמר טורניר אינדיאן וולס היוקרתי (והפסיד לטיילור פריץ האמריקאי), אבל אין ספק שההכנה שלו לרולאן גארוס הייתה רחוקה מלהיות אידיאלית. אלו לא רק התוצאות שמצביעות על כושרו הדל של מלך החימר, אלא בעיקר הפציעה שמטרידה אותו. בחמשת הטורנירים האחרונים שלו הוא זכה רק בקטן מביניהם (אקפולקו), במדריד הפסיד לכוח העולה קרלוס אלקראס, ברומא נכנע לכאבים ברגל ולדניס שפובלוב. כל תקופת ההכנה על החימר כללה חמישה משחקים, שמהם הפסיד בשניים. "הרגל עדיין כואבת לי", אמר בסוף השבוע, "אבל אם לא היה לי סיכוי לא הייתי כאן".
ואכן, מדובר בעוף החול. אחד שמכיר כל גרגיר על החימר של פריז, ויודע לעשות את העבודה גם במצבים פחות נוחים. גם היריבים מבינים את זה. "ברולאן גארוס נדאל תמיד פייבוריט", אמר עליו ג'וקוביץ', לקראת מפגש אפשרי בין שני הטיטאנים כבר ברבע הגמר. צריך לזכור, אותו ג'וקוביץ' כבר לקח מנדאל את הבכורה ברולאן גארוס בשנה שעברה. הניצחון עליו בחצי הגמר היה כל כך משכנע, כל כך שומט לסתות – שמעבר לתבוסה זו גם הייתה סוג של הצהרת כוונות מצידו של הסרבי בנוגע לדומיננטיות של נדאל על חימר.
לנדאל, אם כך, יש מה להוכיח גם במקום שבו הוא כמעט אלוהים. רולאן גארוס מאתגר כזה לא היה לו. השאלה אם יספק עוד רגע אחד של קסם.
המלכה
איגה שוויונטק השתלטה על טניס הנשים ב-3 חודשים | יאיר קטן
בלי ששמנו לב, סרינה וויליאמס הולכת ומתפוגגת מהתודעה. היא עדיין לא פורשת, מתכננת לחזור בווימבלדון, אבל הפציעות והקושי לשוב לכושר שיא בגיל 40 מאותתים על הסוף הקרוב. לאשלי בארטי נמאס מטניס, אז היא עזבה כשהיא בטופ. זה מצב מסוכן לענף שזקוק לסופרסטאריות שימשכו צופים וימכרו כרטיסים, אבל ראשי סבב הנשים לא מודאגים. אין ואקום, יש איגה.
גם אם בארטי הייתה ממשיכה לשחק, נראה היה שאיגה שוויונטק בכושרה הנוכחי הייתה גדולה עליה. הפולנייה בת ה־20 מציגה יכולת היסטורית, והזכייה בטורניר ברומא, תחרות ההכנה האחרונה לפני רולאן גארוס, השלימה רצף של 28 ניצחונות – הרביעי בטיבו בשנות האלפיים אחרי האחיות וויליאמס וז'וסטין הנין. היא זכתה בחמישה טורנירים ברציפות וניצחה ב־42 מתוך 43 המערכות האחרונות שלה. קשה לראות את המומנטום נעצר דווקא על החימר בפריז.
וזה לא רק הכושר, אלא גם מאחר שתואר הגראנד סלאם היחיד של שוויונטק היה לפני שנתיים ברולאן גארוס. היא הייתה אז שחקנית לא מוכרת שהגיעה מהמקום ה־54 בעולם, וסיימה את הטורניר עם הנפה ראשונה בסבב. בהמשך חוותה נסיגה, אבל כבר באליפות אוסטרליה הגיעה לחצי הגמר, וזה היה לפני ההתפוצצות – וגם לא על משטח החימר שאותו היא אוהבת.
מאז 2017, טניס הנשים הוא רולטה של ממש. ילנה אוסטפנקו, סלואן סטיבנס, סופיה קנין, ביאנקה אנדרסקו, ברבורה קרייצ'יקובה ואמה רדוקאנו זכו בגראנד סלאם והתפוגגו. שחקניות שברובן קיבלו את אור הזרקורים בגיל צעיר, ולא הצליחו להתמודד עם זה אישית ומקצועית.
שוויונטק הייתה בסכנה אמיתית של כניסה לרשימה הזו, אבל היא שונה: גם כטינאייג'רית היא הייתה יותר ממוקדת ונחושה, לא הסתמכה על הכישרון ופיתחה מנטליות קשוחה. את הפירות רואים עכשיו. זה ההבדל בין הבלחה לכניסה לרשימות היסטוריות. רולאן גארוס הוא הטורניר הגדול הראשון מאז פרישתה של בארטי – ואמור להיות זה ששם את החותמת הרשמית על הפיכתה של שוויונטק לפנים של טניס הנשים.
הנסיך
בגיל 19 קרלוס אלקראס מבשר על עידן חדש בטניס | זאב אברהמי
הטניס האמיץ של קרלוס אלקראס מזכיר קצת את זה של בן ארצו, רפאל נדאל. "מעולם לא שיחקתי נגד מישהו שמכה בכדור כל כך חזק. לקח לי מערכה שלמה להסתגל לזה", אמר עליו סטפנוס ציציפאס אחרי קרב בן חמש מערכות ביניהם באליפות ארה"ב בשנה שעברה. וציציפאס שיחק נגד כל הגדולים.
יש עוד כמה תכונות שיכולות לתאר את אלקראס בן ה־19, כמו הכוח והכישרון שלו, אבל אין תכונה חשובה שתאפיין אותו יותר מאשר טיימינג. לא רק התזמון עם הכדור ובתנועה על המגרש, אלא התזמון שלו להופיע על פני מפת הטניס העולמי.
טניס הוא ספורט עשיר במסורת, הוא זז קדימה מכוח ההיסטוריה שלו, אבל נדמה שבשנים האחרונות הוא נתקע במקום. ההיסטוריה היא ההווה שלו. כל טניסאי חדש שניסה נחבט כמו גל אל סלע שלושת הגדולים. אי אפשר היה לראות שום עתיד. ב־75 הגראנד סלאמים האחרונים נדאל־ג'וקוביץ'־פדרר זכו ביותר משמונים אחוז מהתארים. בעשור האחרון לא גדל שום טניסאי־על. המצב אצל הנשים לא הרבה יותר טוב מאז דעיכתה של סרינה וויליאמס. נאומי אוסקה, התקווה האחרונה, מחלקת את זמנה בין מגרש האימונים לספת הטיפולים.
הדעיכה הגופנית והפסיכולוגית של שלושת הגדולים הכניסה לסבב הגברים את התחושה שהכל יכול לקרות. ציציפאס, דניל מדבדב וסשה זברב היו אמורים להיות הדור הבא. הם לקראת אמצע העשור השלישי בחייהם וחולקים ביניהם תואר גראנד סלאם אחד. ועכשיו אלקראס, סוג של נדאל על סטרואידים, כבר מציץ מהווילון אל הבמה הראשית.
אלקראס גדל, כמו נדאל, על חימר. הוא מתאמן בשנים האחרונות בעיקר על משטחים קשים בהדרכת מאמנו חואן קרלוס פררו, בעבר המדורג מספר אחת בעולם. אין משטח שבו אלקראס לא טוב, אין סוג משחק שהוא לא יהיה בו תחרותי, וברוב הפעמים הוא יכתיב את סוג וקצב המשחק. "אבל אחרי זמן מסוים אתה לא יכול לעמוד בקצב ובעוצמה שלו", אמר עליו גאל מונפיס הצרפתי אחרי הפסד.
יותר מכל דבר אחר, אלקראס מבשר את סופו האמיתי של עידן בטניס. את האופק, פנורמה חדשה של תקווה ואפשרויות שאף אחד לא חשב עליהן מראש.
הג'וקר
השנה הקשה בקריירה? ג'וקוביץ' הוא הפייבוריט | סער גיט
לא משנה כמה נתכונן לזה נפשית, עדיין מדכדך לחשוב על היום שבו נקום בבוקר בעוד זמן לא רב ונגלה עולם בלי רפאל נדאל, נובאק ג'וקוביץ' ורוג'ר פדרר כטניסאים פעילים. אין לדעת כמה זמן ייקח למלא את החלל העצום שייווצר בלי שלושת הטיטאנים שריתקו מיליוני מאמינים למרוץ המטורף ביניהם, ואם זו בכלל משימה אפשרית. אבל לאחרונה מצטברים הסימנים לכך שהרגע הזה מעבר לפינה: כל שחקן מהשלישייה מאותת בזמנו ובדרכו שהסוף הולך ומתקרב (מי יותר ומי פחות), ולפני כמה שבועות הגיע תורו של ג'וקוביץ'.
הוא כבר בן 34, הצעיר והבריא ביותר בין חברי השלישייה. ועדיין, לפני כחודש, אחרי הפסד בגמר הטורניר הביתי בבלגרד, סיפר על מחלה לא ברורה שממנה הוא סובל ופוגעת בחילוף החומרים בגוף. ג'וקוביץ' לא הסכים לפרט יותר מדי, רק טען ש"זו לא קורונה", ונראה עייף מאוד במהלך המשחק. בסיום הודה ש"נגמר לו הדלק", לא אמירה שגרתית מצד מי שתמיד מוצא דרך לייצר דלק ברגע האמת.
איך מגיע ג'וקוביץ' לרולאן גארוס 2022, שזכייה בו יכולה להקפיץ אותו למקום הראשון בטבלת תוארי הגראנד סלאם יחד עם נדאל (21 זכיות)? לשאלה הזו אין תשובה ברורה, וזה מה שהופך את הטורניר לכל כך פתוח ומעניין.
ג'וקוביץ' זכה בשבוע שעבר בטורניר רומא - התואר הראשון שלו ב־2022, שנפתחה עם סאגת אליפות אוסטרליה שממנה גורש בבושת פנים. הוא עדיין מדורג ראשון בעולם. וכאן מגיע ה"אבל", וזה לא "אבל" קטנטן. ג'וקוביץ' לא השתתף במשחק של הטוב מחמש מערכות מאז אליפות ארה"ב באוגוסט, וזה משמעותי בהתחשב בעובדה שמשחקי חימר נוטים להתארך. ויש גם את עניין ההגרלה: ג'וקוביץ' ונדאל יכולים להיפגש כבר ברבע הגמר, חתיכת מוקש שמסבך עבור שניהם את הדרך לגביע. בשנה שעברה היה להם דייט בחצי הגמר: זה נגמר בניצחון מכונן ומהדהד של נולה.
ועדיין, אנחנו כבר מכירים את מנגנון ההפעלה של ג'וקוביץ'. ככל שעוצמת הבוז מהקהל גבוהה יותר, הביקורות מתרבות וסימני השאלה צפים - הוא מרגיש שיש לו מה להוכיח (כן, עדיין), והטניס מתעלה בהתאם לרמות ביצוע ששואפות לשלמות. לכן אלוף 2021 הוא גם הפייבוריט להיות אלוף 2022.
פורסם לראשונה: 10:34, 22.05.22
