קבוצת כדורסל שרוצה להגיע להישגים שגבוהים מסך הכישרון של שחקניה צריכה להיות מרושעת. כזאת שמתמקדת בכל נקודת חולשה של היריבה שלה, ומכה בה שוב ושוב. אבל מכבי ת"א הייתה אתמול נאיבית, לא ניצלה את היתרונות שהיו לה על אנאדולו אפס והפסידה 105:91. עוד הפסד, ושוב הוא בהפרש גבוה יותר מזה שבו הצהובים ניצחו בסיבוב הראשון.
מילא אם הנאיביות הייתה קיימת רק בהגנה. בנושא הזה כבר הורדנו ציפיות לאור השבועות האחרונים, וגם אתמול השחקנים היריבים עברו את הגארדים של מכבי (חוץ מאנטוניוס קליבלנד) כמו אוויר. פעמים רבות לא הגיעה בכלל עזרה מהגבוהים, ואם הם כן עזרו, אף אחד לא בא לעזור להם עם השחקן "שלהם" שאותו נאלצו לפנות. וכך, כמות הסלים שהשיגה אנאדולו אפס עם חדירה קלה ומסירה אחת הייתה עצומה.
4 צפייה בגלריה
עוד הפסד, ושוב הוא בהפרש גבוה יותר מזה שבו הצהובים ניצחו בסיבוב הראשון. ריברו
(צילום: אפס אנאדולו)
העניין הוא שהיו גם בעיות של חוסר מחשבה בהתקפה. זה נראה כאילו יש תכנית משחק אחת מרכזית, ולא מגיבים לאירועים בשטח. כך, למשל, הטורקים נדהמו ממופע האסיסטים של תמיר בלאט והצמידו לו שומר גבוה. זה הותיר את שיין לארקין מול שחקנים בעמדה 3, שגבוהים וחזקים ממנו בהרבה. אני לא חושב שמכבי ניצלה את זה אפילו פעם אחת.
דוגמה נוספת: בונזי קולסון קלע 12 נקודות במחצית הראשונה. נדמה היה שאין לטורקים מי שיצליח לעצור אותו. למרות זאת הוא כמעט לא נגע בכדור במחצית השנייה, שלא לדבר על מהלכים שבנויים בשבילו שזה דבר שספק אם הוא בכלל קיים במכבי. הוא נשאר בסיום עם אותן 12. אם ביום שבו לורנזו בראון לא משחק לא מאפשרים לקולסון להיות שחקן מטרה, מתי זה יקרה? בפועל, בכל דקה שבה ווייד בולדווין היה במגרש, כל ההתקפה של מכבי הייתה בנויה על מהלכי אחד על אחד שלו. נכון, לטורקים באמת לא היה שומר בשבילו והוא היה מצוין. אבל אי אפשר לנצח משחקים עם אותו מהלך פעם אחר פעם. רק כשבלאט קיבל עליו את ניהול המשחק ראינו הפעלה אמיתית של מספר שחקנים בכל התקפה, אבל זה קרה ברגעים לא רבים במשחק.
ועוד טעות: רודריג בובואה ואלייז'ה ברייאנט עלו אצל הטורקים מהספסל והיו בין הטובים בקבוצתם (לארקין היה כמובן מעל כולם). בכל הרבע האחרון הם שיחקו עם ארבע עבירות. למה מכבי לא ניסתה אפילו להוציא מהם את החמישית? יכול להיות שאם הם היו יורדים לספסל המשחק היה נגמר אחרת.
וכל זה כל כך חבל גם כי מכבי שיחקה אתמול בכלל לא רע בהתקפה, בטח בהתחשב בחסרונו של בראון, כי היא הייתה בתמונה יותר משלושה רבעים, וגם כי אנאדולו אפס היא קבוצה בערך ברמה שלה וגם מהסוג שהצהובים הכי אוהבים: עם גבוהים לא אתלטים שלא משחקים עם הגב לסל, בלי לחץ קשה מדי על מובילי הכדור, בלי יותר מדי שחקנים אגרסיביים. אבל במפגש בין שתי ההגנות הגרועות ביורוליג (מבחינת ספיגת נקודות), התברר שיש אחת גרועה יותר. וכשרואים את הטורקים אי אפשר שלא לחשוב איזה הבדל שחקן אחד יכול לעשות. אותה קבוצה עם ואסילי מיצ'יץ' הייתה בלתי ניתנת לעצירה. בלעדיו זו קבוצה בינונית. וזו אולי אגב בשורה טובה למכבי: זה מראה ששחקן חיזוק אחד טוב יכול לחולל המון שינוי.
איזה שחקן? בואו נגיד שמכבי צריכה תמיכה בכמה עמדות, אבל אני התבאסתי אתמול כשראיתי את הגבוהים של אנאדולו אפס. גם דריק וויליס וגם טיבור פלייס, שעלו בחמישייה, הם איום מהשלוש. אבל אפילו ארג'אן עוסמאני, שהוא לא שחקן מוביל. קולע שלשות מצוין. אם למכבי היה אחד כמוהו הוא היה פותח את הצבע לחדירות של בולדווין ולמשחק הגב לסל של קולסון. כמה זה חסר לה (ווב כאילו קלעי, אבל הוא לא גבוה כמוהם - הוא שלוש בתחפושת של ארבע, וגם קולע פחות טוב מהם עד עכשיו).
מחיר קטן לשלם
נקודה חיובית שהייתה במשחק הוא קליבלנד, שקיבל הרבה דקות, שמר טוב – והפעם בלי עבירות טיפשיות, וגם קלע באחוזים סבירים. זה היה המשך ישיר להצטיינות שלו במשחק הליגה האחרון. וזה בדיוק השימוש שמכבי צריכה לעשות במסגרת הזאת: החזרת שחקנים מקצה הרוטציה לכושר. לא מזיק כמובן להביא רכש, אבל קודם כל צריך להוציא את המקסימום ממי שכבר נמצאים. זה בטוח יותר זול. הבאים בתור לטיפול הזה, שתרם מאוד (אם כי זמנית) בשלבים קודמים גם לרפי מנקו ורומן סורקין, הם ג'יימס ווב וחסיאל ריברו. תנו להם 30 דקות במשחק הבא בליגה. גם אם זה יעלה בהפסד, זה מחיר קטן לשלם.
כי בסוף מה שכנראה הכריע את המשחק זה העומק בסגל. ברבע האחרון מכבי נעלמה, ולא רק כי הטורקים העלו הילוך בהגנה והיו הרבה יותר אגרסיביים, אלא כי הם היו פחות מותשים. המאמן שלהם עשה גם כמה צעדים חכמים כדי שזה יקרה: גאזי עלה בחמישייה כדי להציק לבולדווין, והוא הסכים לשלם את המחיר של התקפה פחות טובה. דריוש תומפסון נכנס רק ברבע השני. ברייאנט ובובואה עלו מהספסל, לא שיחקו המון במחצית הראשונה והגיעו יחסית טריים לדקות האחרונות. בתוספת האגרסיביות מתחת לסלים של טייריק ג'ונס, שבכלל היה רענן, זה מוטט את השחקנים המובילים של מכבי, שכבר לא היה להם חמצן במוח ובשרירים.
זו עונה קשה למכבי. עודד קטש מספר שהשחקנים שלו סחוטים וחבולים, ואין שום סיבה לא להאמין לו. ממשחק למשחק רואים איך מאגרי האנרגיה של הקבוצה הולכים ומתכלים. אולי הפגרה שתגיע בקרוב תחזיר לקבוצה את הצבע לפנים. החלמה של לורנזו בראון, קצת מנוחה, קצת חיזוק – ואולי העונה הזו עוד תוכל לקבל תפנית.
