אשלי בונד ודונאטלו 141 היו אתמול (שלישי) הלהיט של המשלחת הישראלית בטוקיו. היא מאל-איי, הוא רץ על ארבע רגליים וישמח למיזוג באורווה.
טוקיו 2020 ב-ynet - למתחם המיוחד
הצמד עלה לגמר קפיצות הסוסים, בהופעת הבכורה האולימפית של נבחרת ישראלית בענף (ממש כמו במקרה של נבחרת הבייסבול), אחרי שבונד סיפקה תרגיל נקי עם הזמן השלישי בטיבו במוקדמות. היום (רביעי) ב-13.00 ייפתח הגמר, ובונד נחושה להשלים סנסציה על גבו של דונאטלו.
לא סתם הזכרנו את הבייסבול. כדי שישראל תוכל להתקדם בענף שכמעט לא קיים בארץ, היה צורך במאמץ ריכוזי של האיגוד במציאת רוכבים יהודים מצטיינים כדי להקים סגל. אבל בניגוד לאנשי המחבט והכפפה, החיפוש לא היה רק בזירה המקצוענית בארה"ב. אלברטו משען מקסיקני; דניאל בלומן, שנאלץ לוותר על ההשתתפות בגלל הפארסה בה התגלה כי סוסתו לא נרשמה כישראלית, הגיע מקולומביה; דן קרמר ואלעד יניב התפתחו בענף בבלגיה ובגרמניה. המאמן ההולנדי ירון דובלדאם, מדליסט זהב מסידני, תפס פיקוד.
לבסוף נבחרו משען (42), שכבר רכב באולימפיאדה במדי מקסיקו; בונד (36), בת לאב ישראלי; וטדי ולוק הצעיר (23). דני ג'י וולדמן, שקיבלה אזרחות ב־2010, הגיעה כמחליפה למקרה שיהיה צורך. משען חווה אכזבה בתחרות האישית (הקבוצתית תיפתח ביום שישי) כשסוסתו קוזה נוסטרה נעצרה לפני אחד המכשולים והוא נזרק מגבה, בעוד ולוק לא הצליח להתברג בין 30 הראשונים שיתחרו בגמר, אבל בונד נתנה תצוגה.
הפנסיה יכולה לחכות
החל משלשום, אנדרו הוי הוא המדליסט המבוגר בתולדות אוסטרליה, ואחד המבוגרים בהיסטוריה האולימפית, אחרי שעלה פעמיים על הפודיום. הרוכב בן ה-62 זכה במדליית הארד האישית בתחרות האיבנטינג (קרב־רב במספר מקצועות) עם סוסו ואסילי דה לאסוס, ואז בכסף בתחרות הקבוצתית. רק תחשבו שלפני 29 שנה, בברצלונה 1992, הוא לקח זהב, ויש לו ארד מאליפות העולם ב־1986!
זה אחד הקטעים הייחודיים בענף: כאן יכול להיות יתרון לוותק ולניסיון של רוכב שיודע איך לשלוט בסוס, לעבור איתו את המכשולים ולהוציא ממנו את המקסימום. והיופי הוא שאין חלוקה לגברים ולנשים - מי שטוב מנצח. הזוכה בתחרות של הוי הייתה יוליה קראייבסקי מגרמניה, האישה הראשונה בהיסטוריה שעושה זאת באיבנטינג.
יש הבדל ברור בין נבחרת הסוסים לנבחרות ישראליות אחרות, מאחר שמשמעות אותו איסוף קפדני של ספורטאים היא שהבסיסים שלהם שונים. כל אחד חי ומתאמן במקום אחר, ומדובר בעבודה לא פשוטה של הצוות המקצועי במעקב אחרי המתחרים והסוסים שלהם. המרכזים הם בארה"ב ובמערב אירופה, ועדיף שהספורטאי יחיה שם, יתאמן וייצא לתחרויות ברמה הגבוהה ביותר, מאשר שיטוס ויתיש את הסוס שהעברתו היא מבצע מסובך.
לעשירים בלבד
כמה מסובך? כל אחד מכ-300 הסוסים שיתחרו בטוקיו היה מחויב בשבוע בידוד וטרינרי, ואז הם הוכנסו לכלובי ענק שיצאו ליפן בטיסות מיוחדות, כאלו שההמראה והנחיתה בהן הדרגתיות יותר כדי שלא יתמודדו עם שינויי לחץ אוויר קיצוניים. לכל טיסה מתלווים וטרינרים ומטפלים שדואגים להשקות ולהאכיל אותם בחציר לח במיוחד כדי למנוע התייבשות. זה עולה 55 אלף דולר לסוס!
ובאמת, אי אפשר להתחמק מהעובדה שמדובר בספורט לעשירים, אלא אם רוכב מוכשר מתגלה בגיל צעיר וזוכה למעטפת כלכלית. רוכב חייב להיות מחובר מאוד לסוס שלו, להכיר אותו במשך שנים, ולשם כך יש צורך בסכומים אדירים המושקעים בגידולו ובאימונו. אפשר להרוויח סכומים נאים מאוד מהצלחה בתחרויות, אבל עד שמגיעים לשם יש צורך בבסיס פיננסי משמעותי.
קחו שתי דוגמאות מנבחרת ישראל: בונד, שאביה סטיב נולד בחיפה כשלמה גולדברג והפך לשחקן קולנוע, גדלה בהוליווד. ולוק הוא יזם נדל"ן מצליח ובנה של קארן פריצקר, הממוקמת 574 בעולם בדירוג העשירים של "פורבס", עם הון מוערך של 5.3 מיליארד דולר.
לא כולם מרוצים
השאלה היא כמה זמן העניין יחזיק באולימפיאדה. ממש כמו במקרה של מרוצי הסוסים, הטענה היא כי מדובר בהתעללות בבעלי חיים. זו שאלה מאוד טעונה, מאחר שהעומס הפיזי על הסוס אינו זהה במקרה של קפיצות ראווה, אך הם עדיין מטופחים למטרות תחרות, ובעבר אפילו נרשמו מקרים של סימום סוסים כדי לשפר את הביצועים שלהם.
העניין התעורר בעוצמה השבוע במהלך תחרות האיבנטינג. הסוס ג'ט סט, עליו רכב השווייצרי רובין גודל, עבר המתת חסד לאחר שקרע גיד ברגלו, והמקרה עורר זעם בינלאומי, אבל בינתיים התוכנית נשארת בעינה.
הקפיצות האלה, עם הכובעים והחליפות המחויטות, תמיד נראו לנו מאוד זרות, אירופיות, לא משלנו - אבל בונד הכניסה אותנו לעולם חדש. קשה להעריך את סיכוייה בגמר, אבל הפתיחה הייתה מבטיחה. בתחרות הקבוצתית משתתפות רק 20 מדינות, כך שיש הזדמנות להגיע רחוק. מבחינת ישראל, הראשוניות אינה פחות חשובה, כי החשיפה של הענף לאוהדים בארץ תעזור לפתח אותו.