ביום ראשון בלילה שיחקו לא פחות מ-11 ישראלים וישראליות במשחקי קולג'ים שונים ברחבי ארצות הברית. נתון מדהים שמראה על מגמה ברורה בשנים האחרונות, שרק הולכת וגוברת, של יציאת שחקנים כחול-לבן לארצו של הדוד סם לכדרר וללמוד. נכון לעונת המכללות שיצאה ממש לאחרונה לדרך יש כ-40 כדורסלנים ישראלים שהעבירו את חייהם לצד השני של כדור הארץ בשביל ההרפתקה המרתקת הזאת.
אז האם אנחנו בדרך לימים היפים של דורון שפר, שהיה גורם לנו לקום לפנות בוקר לצפות בו מככב במדי קונטיקט? עוד לא, והסיבות של רובם המוחלט של הישראלים שמשחקים עכשיו בקולג' שונות לחלוטין מאלה של ה"אייס-מן", וגם מצביעות בין השאר על הבעיות של הכדורסל שלנו.
אלוף אירופה הרגיש אבוד
מיכאל מושקוביץ' (23) הוא אולי הדוגמה הטובה ביותר לכך. מי שגדל במחלקת הנוער של הפועל ירושלים, והיה חלק משמעותי מאוד מנבחרת העתודה שזכתה באליפות אירופה ב-2018 בגרמניה (זכה גם במדליית הכסף שנה קודם לכן בכרתים), הרגיש אבוד בבוגרים.
"בכלל לא חשבתי על המכללות, אבל בשנה האחרונה בצבא חוויתי תקופה קשה. התחלתי אותה בהפועל ר"ג/גבעתיים בלאומית ועברתי באמצע לאליצור נתניה. לא היה לי טוב בכללי", הוא מספר. "הרגשתי שאני צריך שינוי, שהכדורסל הפך לדבר היחיד בחיים שלי וזה לא עושה לי טוב. זה השלב שהתחלתי לחשוב על לשלב לימודים, ומה יותר טוב מהמכללות?".
מושקוביץ' התחיל מאוחר את החיפוש שלו אחר מכללה והוא נתקע בלי הצעה. חבר ששיחק בג'וניור קולג' באילינוי אמר לו שיטוס אליו ויבוא לאימון פתוח כדי להרשים את המאמנים. "בגדול לא רציתי, אבל זאת הייתה האופציה היחידה שלי. זה היה או זה או לוותר על המכללות", הוא אומר. מושקוביץ' הרשים במבחנים והתקבל.
שגב גרילק (23) הוא עוד שחקן שסומן כהבטחה גדולה בנוער, אבל מצא עצמו משחק בהפועל צפת, הפועל עכו וגלבוע ברוש בליגה הארצית (השלישית בישראל). "הרגשתי קצת תקוע, רציתי מטרה חדשה בקריירה, לחוות משהו אחר מהכדורסל בארץ. רציתי לבוא למקום שלא מכירים אותי ולהראות מי אני".
גרילק התחיל את דרכו בג'וניור קולג' בצד הדרומי של שיקגו, אבל החוויה לא הייתה טובה. "בגלל הקורונה הכל התבטל, בקושי שיחקתי כדורסל במשך שנה. הייתי אבוד, אבל הלכתי לאימון פתוח, הרשמתי את המאמן של מכללת ג'אדסטון ולשמחתי קיבלתי מלגה", אומר גרילק.
מי שמוציא היום חלק ניכר מהישראלים לקולג'ים הוא יובל שחם, שפתח את חברת U VISION, שמתמחה בכך: "לצערי המקום לשחקן ישראלי צעיר מוגבל מאוד, בטח בליגת העל. יש 5-4 זרים בסגל, ואז מקומות ששמורים לישראלים הוותיקים, ורק אז חושבים על הצעירים".
שחם לא טועה, והמצב בליגה הלאומית, המקום שחרט בעבר הלא רחוק על דגלו את פיתוח השחקן המקומי, לא יותר טוב בשנים האחרונות בעקבות ריבוי המתאזרחים.
השחקנית שפתחה לכולן את התיאבון
בנשים מצבה של השחקנית הישראלית הצעירה אפילו רע יותר, כפי שמספר שי ברק, עורך כדורסל הנשים באתר "ספסל", שמוסיף גם ששחקנית אחת כנראה אחראית למהפך (16 ישראליות משחקות העונה במכללות): "תמיד היו ישראליות בקולג'ים, אבל לא בכמות הזאת. אני חושב שדור סער, שהיא כוכבת גדולה שם, עשתה תיאבון לשאר. לצד זה צריך להגיד את האמת, השחקניות הצעירות רואות שאין להן מקום בליגת העל אפילו לא כמחליפות, וזה גרם להן להבין ששווה ללכת למקום אחר, שגם מבטיח כדורסל בחינם וגם תואר אקדמי".
עוד אומר ברק: "אלה לא רק שחקניות ביניים, יש גם 6-5 שחקניות טופ ישראליות, חלק בסגל הנבחרת, שמשחקות במכללות כמו ליאור גרזון ובקרוב גם אחותה ירדן, אמי רינת, אלכס גיטצ'נקו, רומי לוי שנפצעה רגע לפני פתיחת העונה, וסער. זה צריך להדליק נורה אצל מקבלי ההחלטות בכדורסל הנשים".
בניגוד למושקוביץ' וגרילק, אייל ננקין (21), עוד כישרון גדול, היה מכוון מטרה לקולג': "כשהייתי בן 16 אחותי יצאה לשחק כדורעף באוניברסיטה בארה"ב. דרכה הבנתי מה זה באמת אומר, וגם ביקרתי אותה שם וראיתי את התנאים. באותו שלב ידעתי שאני גם רוצה לחוות את זה".
לא מעט מכללות התעניינו בשירותיו, אלא שהחלום שלו כמעט התנפץ: "התגייסתי לצה"ל כספורטאי מצטיין. התלבטתי מה לעשות בשנה האחרונה שלי והחלטתי לעבור לאליצור נתניה. במשחק הראשון קרעתי את הרצועה הצולבת בברך. הייתי בדיכאון שבועיים, לא רציתי לראות אף אחד. כל ההצעות שהיו לי מקולג'ים גדולים נפלו".
מה עושים במצב הזה?
"דווקא משם חשבתי שקולג' יכול להחזיר אותי לעניינים בכדורסל ותוך כדי גם ללמוד תואר. יצרתי קשר עם U VISION כאופציה אחרונה לפני שאני מוותר על החלום, כי לא היה לי איך לשווק את עצמי בעקבות הפציעה. מהר מאוד הם קישרו אותי למכללות והחלטתי לחתום ב-NJIT בניו ג'רזי, שמשחקת בליגת המכללות הראשונה. אחרי חודש וחצי כבר טסתי לכאן, סיימתי את השיקום והיום אני שחקן רוטציה ומשלב עם זה תואר במנהל עסקים".
למה לא נשארת לשחק בארץ?
"כל שחקן צעיר אומר לעצמו שייתן עונה בלאומית ומשם יקפוץ לליגת העל וינסה את מזלו, אבל אני וגם המשפחה שלי חושבים שיש חיים מחוץ לכדורסל וצריך השכלה. גם אם אתה מרוויח הרבה כסף בכדורסל, צריך שתהיה לך שגרת חיים חוץ מזה. אמרתי שאני לא רוצה עכשיו לשחק בקבוצה בליגת העל או בלאומית ולנסות לשלב עם זה לימודים. קולג' זאת האופציה הכי טובה כי אתה מרוויח שתי ציפורים במכה אחת".
ננקין ב-NJIT
ננקין מספר על התנאים מסביב: "הכל פה מדהים. יש לי אולם צמוד ברמה של הדרייב אין בת"א. השקיעו בו 130 מיליון דולר ממש לאחרונה. אמבטיות קרח, חמישה פיזיותרפיסטים שכל אחד זמין תמיד. מכונות קליעה. בתוך האולם יש עוד אולם אימונים גדול".
הסיפור של אלון חנני (21) שונה ב-180 מעלות מאלה של מושקוביץ', גרילק וננקין. הוא אמנם שיחק בליגת העל לנוער, אבל מעולם לא נחשב לכישרון נוצץ. הוא אפילו התגייס לסיירת גבעתי ושירת שלוש שנים כנגביסט. אז איך אחרי פרישה מאולצת של כל כך הרבה זמן אפשר לחזור לשחק כדורסל?
"המכללות תמיד קרצו לי. רציתי לנסות את זה עוד לפני הגיוס, אבל בסוף החלטתי לעשות שירות משמעותי. עם השחרור הצלחתי להתקבל לג'וניור קולג' של אוניברסיטת לואיזיאנה, אבל הקורונה ביטלה את הליגה. חזרתי לארץ ובמקביל שלחתי מיילים להרבה מאמני מכללות. עשיתי כמה שיחות זום והצלחתי לעבור לג'וניור קולג' בצפון קרוליינה, שמדורג במקום הראשון בליגה השלישית כאן", הוא מספר.
חנני עם מאמנו במכללה
הפרישה המאולצת לא הפריעה לחזרה שלך לכדורסל?
"הכל אפשרי אם אתה באמת רוצה את זה. הצבא נתן לי הרבה. זה שהייתי בצוות וסיירת בנה אותי מאוד, ואני לוקח מזה המון לכדורסל. מבחינת המשחק, כשהייתי חוזר הביתה מהצבא בסופ"שים לא הייתי עוזב את המגרש. הגעגוע תמיד היה קיים והיה לי ברור שאחזור".
לא הכל דבש
מושקוביץ', שעבר בקיץ לאוניברסיטת פנסילבניה מה-Ivy League היוקרתית מבחינה אקדמית (יחד עם אוניברסיטאות כמו ייל, הרווארד, קורנל ובראון), מספר שלא הכל פשוט בחיים בארה"ב. "למרות שבג'וניור קולג' היינו שלושה ישראלים בקבוצה לא הצלחתי להסתגל, בעיקר חברתית עם שאר השחקנים האמריקאים וגם עם הלימודים. למזלי שיחקתי טוב אז היו לי הצעות להתקדם. אבל גם עכשיו לא קל, והיו לי רגעי משבר. אתה עובר אותם בזכות שיחות ארוכות עם המשפחה, ואמא שלי גם ביקרה אותי לאחרונה כאן".
סיפור ההגעה של מושקוביץ' לפנסילבניה הוא יוצא דופן: "אחרי הג'וניור קולג' היה לי חשוב שהתחנה הבאה תהיה אוניברסיטה ברמה אקדמית גבוהה. כבר כמעט סגרתי באוניברסיטת קולומביה, אבל זה התמסמס. ואז החלה הקורונה וחזרתי לארץ. כבר די ויתרתי, אבל אמא שלי לא. היא שלחה מייל לפנסילבניה והצליחה לסדר לי שיחת זום עם המאמן. הוא התלהב והחליט לקחת אותי. את הסמסטר הראשון עשיתי מישראל בגלל המגפה, לסמסטר השני כבר טסתי אבל הליגה בוטלה. למעשה, הפעם הראשונה ששיחקתי עם האוניברסיטה הייתה לפני שבועיים".
בעבר חשבו ששחקן ישראלי ששיחק באחת משתי הליגות הראשונות והרוויח כסף לא רשאי לשחק כדורסל במכללות. גם העובדה ששירתו בצבא גרמה להרבה לחשוב כי זה לא יאפשר להם לטוס ולשחק בארה"ב. מסתבר שהדברים הם ממש לא ככה. "לפני ארבע שנים הגעתי לאימון של נבחרת העתודה ושאלתי את השחקנים למה הם לא נוסעים לקולג'? כולם אמרו שזה בכלל לא עלה להם במחשבה כי הם התגייסו לצבא וישר חתמו על חוזה מקצועני, והם הבינו שזה לא אפשרי", מספר שחם.
"זה השלב שהבנתי שהישראלים פשוט לא מכירים את החוקים במכללות. בגדול, החוקים לא באמת השתנו, אבל כנראה שמישהו הטעה את השחקנים. אין בעיה לשחק בליגת העל, לחתום על חוזה מקצועני ואחרי זה לשחק במכללות. הבעיה היחידה היא המשכורת שאתה מקבל, וגם זה ברוב המקרים לא משהו שצריך להפריע. הצעירים חתומים על חוזה חייל, ומבחינת המכללות זה ברמה של החזר נסיעות. הם לא רואים בזה בעיה, אז חוקית שחקן כזה יכול לצאת למכללה", מוסיף שחם.
על הגיוס לצה"ל, הוא אומר: "החוק אומר ששחקן יכול להגיע לקולג' מיד אחרי תיכון או שנה לאחר מכן, מעבר לכך שרוף. אבל אם עשית שירות צבאי מקפיאים לך את הזמן, ולכן שחקן שמשתחרר מצה"ל יכול לצאת לקולג', הוא רק צריך לעשות את זה ישר ולא לחכות שנה. לדוגמה, אם הוא השתחרר במרץ 2022, באוגוסט 2022 הוא כבר חייב לצאת".
לא מתלהבים לשוב לארץ
החוויה בארה"ב פתחה לישראלים את העיניים. אם היה ניתן לחשוב שאחרי ארבע שנים הם ישובו לארץ כדי להשתלב בכדורסל פה, אז למעט גרילק, השאר ממש לא מכוונים לשם. "המטרה המרכזית שלי היא לצאת מהקולג' לאירופה, ורק אם לא אצליח אז אשוב לשחק בישראל", אומר ננקין. "אני פשוט רוצה לחוות עוד חוויות בעולם ולנסות לשחק כזר. לישראל תמיד אוכל לחזור ולמצוא את עצמי באחת הליגות".
"כרגע החלום הגדול זה לשחק באירופה, ליגה שנייה בספרד או איטליה. אני רוצה לחוות מקומות ועולם", מוסיף חנני, ולמושקוביץ' בכלל יש מחשבות על פרישה: "בגדול אני לא יודע עוד מה יהיה איתי. על הפרק יש שלוש אופציות: להמשיך באוניברסיטה עוד שנתיים לפחות (לומד תואר במדעי המחשב בשילוב עם מדעי הקוגניציה), לחזור לנסות לשחק בליגת העל או לפרוש ולמצוא עבודה בארה"ב. אני במערכת יחסים של עליות וירידות עם הכדורסל. בשנים האחרונות הרגשתי שזה פחות בשבילי, אבל אני עדיין בודק את עצמי".
