מסיבת עיתונאים של נבחרת הנוער בכדורגל
(באדיבות one)
השנה האחרונה של אופיר חיים הייתה מטלטלת במיוחד. המאמן שעושה היסטוריה עם נבחרת ישראל עד גיל 20, יעמוד הלילה (21.00) על הקווים בפתיחת המונדיאליטו בארגנטינה מול קולומביה, ובוודאי יהיה לו קשה לעכל את הרגע הענק. אחד ההישגים הגדולים של הכדורגל הישראלי שהוא והכוכבים הצעירים חתומים עליו – סגנות אליפות אירופה אחרי הפסד דרמטי בהארכה בגמר מול אנגליה, שבצידה העפלה לטורניר העולמי היוקרתי.
אבל לצד השמחה והגשמת החלום, המאמן בן ה־48 עבר שנה קשה בצד האישי, כשבנו בעל הצרכים המיוחדים, אור בן ה־21, אושפז לאחרונה בכפייה בבית חולים פסיכיאטרי.
"חווינו עם אור הרבה עליות וירידות בשבועות האחרונים, הוא זה שנותן לי את הפרופורציות בחיים, את הזבנג. החלטתי לשתף באחד האירועים הכי קשים שחוויתי בחיים כי השליחות שלי היא מעבר לעזרה לאור. יש הרבה משפחות במצב שלנו שהילד מגיע לגיל 21 ואין לו מסגרות. לא יכול להיות שאור בבית כבר חצי שנה, משפחות נהרסות בדרך. אשתי אורלי ואני מקימים עמותה שתנסה למצוא בית לעשרה בחורים שצריכים עזרה ולא מקבלים", מספר בגילוי לב חיים בראיון מיוחד ל"ידיעות אחרונות" מבית המלון של הנבחרת בבואנוס־איירס.
"בזמן שהייתי במחנה אימונים ומשחקי הכנה של הנבחרת, אשתי נסעה לביה"ח הפסיכיאטרי כדי לקבל טיפול תרופתי חדש לאור. הוא התפרץ שם והחליטו לאשפז אותו. ברגע שסיימתי את המשחק ראיתי את ההודעה, התקשרתי לבית החולים וביקשתי לדבר עם אור, הם אמרו לי שאי־אפשר לתקשר איתו. הלב שלי הפסיק לפעום, רציתי למות, לא עניין אותי כלום. נסעתי בלילה לירושלים, ועוד היה לי פנצ'ר בדרך, דרשתי לשחרר את אור ונסענו יחד לישון איתו בשפיים. ביום שאחרי חזרנו לביה"ח כדי שיאזנו אותו תרופתית והוא נשאר שם יומיים. כשהגענו לבקר אותו מצאנו ילד שלא הכרנו, כולו מסומם מתרופות. הוא לא יכול היה לדבר או לעמוד על הרגליים. באותו הרגע החלטנו שהוא לא נשאר שם יותר, שאנחנו מקריבים את עצמנו ועושים לו איזון תרופתי בבית - זו המשימה הכי קשה שהורים יכול לקבל".
וכך, בעיצומן של ההכנות לאירוע השיא בקריירה, חיים מצא את עצמו מתמודד עם עוד טלטלה משפחתית ורגשית כשהוא נשאר בבית עם בנו בעל הצרכים המיוחדים. "הילד היה מרוסק מהתרופות, ויש לנו עוד שני ילדים בבית, זה קשה מאוד. יש לי בבית אשת חיל שבלעדיה אני באמת לא יודע איך היינו מתפקדים, איך הייתי שורד. אני יודע שבכל פעם שאני עוזב, וזה אומר עוד שינוי מבחינת אור ועוד רגרסיה, אורלי שם והיא יודעת איך להתמודד. המשפחה שלי, אור, אורלי, גל ושי הם מלאכים שאלוהים שלח לי, הם הכוח שלי".
ואתה נאלץ לדלג בין המשפחה לנבחרת.
"לא יצאתי מהבית כמה שבועות, ישנתי עם אור במיטה. לא הלכתי למפגשים בשפיים. למזלי פגשתי באמצע החיים את בוני גינצבורג, הוא איש מקצוע אדיר, אבל בעיקר חבר שהתחשב בי ולא אשכח לו את זה לעולם. יש לי צוות שתמיד ידע לחזק אותי כמו משה סיני. כשאני פה אני כל הזמן מתפלל שלא אקרא איזו הודעה מהבית שקרה משהו לא טוב".
"מאמין בכדורגל התקפי"
עכשיו במונדיאליטו חיים ינסה להתרכז בכדורגל. כבר ביורו הנוער הוא הגשים חלום שמעטים מצליחים להתקרב אליו, אבל הערב, באליפות העולם עד גיל 20, כשהוא יעמוד על הקווים באצטדיון שנקרא על שמו של דייגו מראדונה, זו כבר תהיה פסגה גבוהה עוד יותר.
"כשהגענו לאליפות אירופה בקיץ שעבר הבנו שחמש נבחרות יעלו למונדיאליטו, זה הפך מיד למטרה שלי, להיות המאמן הישראלי הראשון מאז 1970 שעומד על הקווים עם נבחרת ישראלית במונדיאל", משחזר חיים. "זה נס שישראל הקטנה חלק מזה, אבל לי היה ברור שנעשה את זה. יש אנשים שיש להם חלומות בלילה והם קמים בבוקר ויודעים שזה לא יכול להתממש, אנחנו הגשמנו את החלום, זו כל המהות בחיים, ללכת אחרי החלומות שלך ולהאמין שאפשר להגשים אותם".
כסגני אלופי אירופה, יש מכם ציפיות.
"אני משוכנע שאנחנו אחת הנבחרות הטובות באירופה, זה לא עניין של שחקנים בודדים, אלא שילוב של השחקנים. לא תמיד הכי טובים הם גם אלו שהכי מתאימים לתלכיד. המטרה היא לטפח ולגדל את הדור הצעיר לקראת המעבר לבוגרת. אוסקר גלוך עשה אצלנו את הפריצה הגדולה ביורו האחרון ועכשיו הוא כבר שחקן בוגרת, שתבין כמה ההישג שלנו גדול, שחמישה או שישה שחקנים מהסגל יהיו חלק מיורו הצעירות בחודש הבא. ההצלחה שלנו גרמה לאנשים להבין שהכדורגלן הישראלי יכול להתמודד ברמות הגבוהות".
איך אתה מעריך את יחסי הכוחות בין ישראל ליתר הנבחרות במונדיאליטו?
"אני אומר לשחקנים שאנחנו לא פחות טובים מאף נבחרת שהגיעה לארגנטינה, שאנחנו צריכים לבוא ולשחק את הכדורגל שלנו, להביא את העקרונות שלנו לכל משחק. כישרונות יש בכל מדינה, בברזיל יש אלפים מבין מאות המיליונים, גם ביפן, אנחנו צריכים להביא את התלכיד שלנו, את ההכנה הטקטית ולבוא מוכנים ופיזיים לקראת האינטנסיביות המטורפת שצפויה לנו פה. האני מאמין שלי הוא תמיד התקפי, זו הסיבה שכיף לראות את הכישרונות האדירים שיש לנו".
אחרי ההצלחה ביורו הייתה תחושה שהשחקנים יחזרו לליגה ויקבלו דקות משמעותיות יותר. זו לא בדיוק המציאות שהם פגשו.
"זה לא שלא נתנו להם, שחקן צריך לדעת להתבשל. לא כל אחד הוא אוסקר גלוך שעולה במשחק הראשון שלו נגד מכבי חיפה וכובש והכל סבבה מבחינתו. יש שחקנים שלוקח להם יותר זמן, זה לא עניין של פחדנות מצד המאמנים, אלא עניין של עיתוי. בסה"כ מרבית השחקנים שיחקו העונה בליגת העל או הלאומית יחד עם ליגת הנוער".
אתה תחסר בטורניר את גלוך ועידן טוקלומטי.
"גלוך הוא אחד יחיד ומיוחד ואין לנו הרבה כישרונות כמוהו. אוסקר קרוב אליי באופן מיוחד ואנחנו מדברים הרבה. שניהם שחקני הכרעה מצוינים שמביאים מספרים ושעושים הבדל. אבל יש פה שחקנים לא פחות טובים, אתם תראו בטורניר הרבה שחקנים חדשים שיפרצו קדימה. זה הזמן שלהם להראות מה הם שווים ולכבוש את המקום שלהם, הרי זה חלום של כל ילד ישראלי - להיות פעם במונדיאל".
"הטובה בבית - סנגל"
מה אתה יכול לספר על הנבחרות שנמצאות בבית עם ישראל: קולומביה, סנגל ויפן?
"אני מכיר כל יריבה, למדנו עליהן הכל, ברמה שמכירים את המשפחה שלהם וזה בזכות האנליסט שלנו, נועם לוי, שעבד קשה מאוד. קולומביה מאוד מוכשרת, נבחרת דרום־אמריקאית טיפוסית עם הרבה יכולת אינדיבידואלית. אני חושב שהנבחרת הכי טובה בבית היא סנגל, שזכתה באליפות אפריקה, ויש כמובן את יפן שהיא סופר־מאורגנת. בדיוק כמו שצרפת הייתה טובה מאיתנו על הנייר, או אוסטריה וסרביה, וידענו לעשות מולן את העבודה באליפות אירופה, נגיע להציג את היכולות שהובילו אותנו להיות סגני אלופי אירופה".
מהי המטרה שהצבת בפני השחקנים?
"המטרה הראשונה היא לנצח את קולומביה, להעפיל לשמינית הגמר, ואז עם האוכל בא התיאבון. המטרה שלנו היא לשמח את כל העם הזה, אחרי שבפעם האחרונה איחדנו את העם, הושבנו את כולם בשישי לראות את המשחק שלנו בגמר היורו".
בתור מעריץ של מראדונה, איך ההרגשה להסתובב בעיר שבה בכל מקום יש גרפיטי או פסל שלו, והערב גם תעלו לשחק באצטדיון בלה פלאטה שנקרא על שמו?
"מסי זכה במונדיאל האחרון, ואנחנו פוגשים פה הרבה צעירים שמסי זה הכל בעבורם, אבל כשנוסעים למקומות שדייגו גדל בהם, הוא נמצא בכל מקום. עם כל הכבוד למסי, מראדונה הוא אלוהי הכדורגל. מרגש אותי לראות כל גרפיטי שלו. אני לא יכול לתאר במילים מה זה בשבילי להיות במקום הזה, מרגישים במונדיאל שזה משהו אחר, תוסיף את היחס של הקהילה היהודית שלנו, שמגיעה לתמוך בנו בכל רגע, אני חי את החלום".
הנבחרת תפתח את המונדיאליטו נגד קולומביה
אחרי שהדהימה את אירופה בקיץ שעבר, כשזכתה במקום השני ביורו שנערך בסלובקיה, נבחרת הנוער של ישראל תעלה כאמור לרגע היסטורי עבור הכדורגל הישראלי - הופעה ראשונה של נבחרת ישראלית במונדיאליטו, אליפות העולם עד גיל 20.
הנבחרת הישראלית תפתח את משחקיה בטורניר נגד קולומביה, עמה שובצה בבית אחד יחד עם סנגל ויפן. החבורה של אופיר חיים הגיעה לטורניר בלי שניים מהשחקנים המרכזיים שלה, אוסקר גלוך - שלא שוחרר על ידי זלצבורג - ועידן טוקלומטי, כששניהם יעמדו לרשותו של גיא לוזון בחודש הבא ביורו לנבחרות עד גיל 21 שייערך בגיאורגיה.
ההתלבטות האחרונה של חיים היא בין רן בנימין מהפועל ת"א לענאן חלאילה מהנוער של מכבי חיפה. ההחלטה בין השתיים תתקבל בהתאם לעמדה בה ישובץ מי שנחשב לשחקן המרכזי של הנבחרת לקראת הטורניר בארגנטינה, תאי עבד מפ.ס.וו איינדהובן.
במידה ויוחלט כי עבד ישחק מתחת לחלוץ, חלאיילה יהיה זה שיפתח בהתקפה יחד עם דור תורג'מן ואריאל לוגסי. במידה ועבד ישובץ בעמדת הכנף הימנית, יהיה זה רן בנימין שיפתח בשלישיית הקישור יחד עם אל-ים קנצפולסקי והקפטן אילייי מדמון.
חיים החליט להמשיך לתת את הקרדיט לתומר צרפתי, שוערה השלישי של קבוצת הבוגרים של מכבי נתניה, שעמד בין הקורות ביורו האחרון בסלובקיה. חוליית ההגנה תכלול את בלמי הפועל ת"א, סתיו למקין ואור ישראלוב, יחד עם שני המגינים, עיליי פיינגולד, מקבוצת הנוער של מכבי חיפה, ורוי רביבו ששיחק העונה בהפועל ירושלים.
"יש לנו מאמן אדיר שלקח אותנו למקומות שלא האמנו", אמרו שחקנים שאת האימון המסכם העבירו בגשם בבואנוס-איירס. "כל מה שנעשה יהיה בונוס אחד גדול".
