זהו סיפור על מפית. מפית שולחן. כזאת שאתם משתמשים בה כמה פעמים ביום בלי בכלל לשים לב אליה. אבל המפית הזו היא אחרת. רשומות עליה כמה שורות וחתומים עליה שלושה אנשים, והיא מפית היסטורית. מפית שקנו אותה בשתי אגורות ועכשיו היא שווה קרוב לחצי מיליון דולר. לכל הפחות.
על המפית הזו נחתם חוזה לא רשמי שהפך את לאו מסי, אז ילד בן 13, לשחקן ברצלונה, בדרכו להיות השחקן הכי גדול בהיסטוריה של המשחק. כעת, הסוכן הארגנטינאי הוראסיו גאגיולי מוסר את המפית ההיסטורית (לפחות מבחינת עולם הכדורגל) לבית מכירות פומביות בלונדון כדי להציע אותה לציבור. המחיר ההתחלתי: 380,000 דולר. גאגיולי הבטיח בעבר שהמפית תעבור מהכספת הפרטית שלו למוזיאון של מועדון הכדורגל של ברצלונה, אבל לפי דיווחים, הוא נקלע לקשיים כספיים ונאלץ למכור אותה.
גאגיולי סיפר בעבר על מעמד החתימה, במועדון טניס על הר המשקיף על העיר ברצלונה. זה קרה כשברצלונה התמהמהה לגבי ההחלטה לגבי מסי. בקבוצה חששו שהוא צעיר מדי, קטן מדי, ולא אירופאי. "כמה חודשים לפני כן, הבאתי את מסי לידיעתו של הסוכן ז'וספ מריה מינגייה, והוא אירגן לו מבחן בברצלונה והביא אותו לידיעתו של קרלס רשאק, אז המנהל הספורטיבי של ברצלונה.
ביום החתימה, אמרתי לשניהם שמסי והמשפחה שלו עומדים לעזוב, שנמאס להם מההשתהות של הקבוצה, מלגור במלון ומלעשות אודישנים עבור העיניים המקצועיות של ברצלונה. היינו בבר של המועדון, אכלנו ושתינו, ואז רשאק לקח את המפית שהייתה הדבר היחיד בנמצא שהיה אפשר לכתוב עליו משהו, והתחיל לכתוב. מפית הכי פשוטה, ועט כחול, עוד יותר פשוט".
וכך מעידה המפית: "בברצלונה, ב-14 בדצמבר 2000, בנוכחות האדונים מינגייה וגאגיולי, אני, קרלס רשאק, המנהל הספורטיבי של ברצלונה, מסכים, תחת אחריותי ולמרות התנגדות אחרים, להחתים את הכדורגלן לאו מסי, בכפוף לסיכום על התנאים הכספיים". זה היה חוזה תקף ששינה את פני הכדורגל העולמי, את פני המועדון ואת פני העיר ברצלונה.
האיום ללכת לריאל מדריד
גאגיולי, אז הסוכן של משפחת מסי, ידע מה הוא מחזיק ביד. הוא מיסגר את המפית הפשוטה במסגרת עץ אדומה, הניח על פניה זכוכית, ושם אותה עמוק בתוך כספת בבנק שלו באנדורה, שם הוא חי כעת. הוא הבין כבר בשנת 2000 שמסי הוא דמות היסטורית, אחת שמטילה אינסוף ביצי זהב לסוכנים כמוהו. ההיסטוריה שעשה מסי על המגרש גרמה לנסיקה בערך המפית הממוסגרת. עכשיו גאגיולי מממש את הרווח שלו.
גאגיולי היה הסוכן שדאג לבני משפחת מסי מהרגע שהגיעו לברצלונה. הוא דאג לכל הצרכים שלהם, ובעיקר היה עסוק בלהרגיע אותם. ברצלונה תחתים את מסי, הוא אמר להם, המועדון קצת דואג לגבי עלות הטיפול ההורמונלי במסי, אבל גם זה ייפתר. ז'וספ מריה מינגייה היה הסוכן המשני. 18 שנים לפני כן, מינגייה הביא את דייגו מראדונה לברצלונה. אבל מראדונה היה מוצר מוגמר, סופרסטאר, כשהגיע לברצלונה. מסי היה ילד בן 13, חבילה של כישרון וסימני שאלה.
שניהם התחילו ללחוץ על רשאק, להסביר לו את הבהילות, להסביר לו כי חייבים להראות למשפחה איזו התחייבות לפני שהם אורזים הכל ועוזבים. מי יודע, אולי אפילו למדריד, לעשות מבחנים בריאל. אבל אף אחד לא היה צריך ללחוץ את רשאק. הוא היה חבר לקבוצה של יוהאן קרויף בברצלונה, ולאחר מכן אחד מעוזריו. אנשים במעגל של קרויף רואים עילוי כדורגל מסוף העולם. פה מסי היה מתחת לאף. רשאק לא שאל אף אחד וחתם על החוזה הלא רשמי (אבל מסמך מחייב) בשם ברצלונה. השאר זה היסטוריה.
למי שייכת המפית?
ההישגים של מסי לא ניתנים לשיחזור. הוא שינה את עולם הכדורגל, וצופים מוכנים גם היום לשלם 2,000 דולר כדי לראות אותו משחק בשלהי הקריירה בארה"ב. לשלושת האנשים החתומים על חוזה המפית היה חזון מדויק ואמיתי לגבי מה שמסי יכול לעשות על המגרש. אבל כעת עולה השאלה, למי באמת שייכת המפית?
"הוא היה החלק הכי פחות חשוב בחתימה ובמעבר של מסי לברצלונה", אומר בכעס הסוכן מינגייה, "הוא לא דן בהעמדה למכירה של המפית עם אף אחד מאיתנו. מדובר במסמך שבהחלט שייך למוזיאון של ברצלונה, ואם לא, אם הוא מוצא למכירה פומבית, הרי שכל ההכנסות ממנו חייבות ללכת לצדקה".
גם זינדין זידאן הגיע לריאל מדריד בחוזה מפית. פלורנטינו פרס ישב לידו במסיבה רשמית של אופ"א ושלח לזידאן מעטפה ובה מפית שעליה נכתב: "רוצה לבוא למדריד?" אבל זה לא היה מסמך רשמי, ולא היו מעורבים בו סוכנים שרק רואים בעיניים את האחוזים שלהם מכל מסחר.
חוזה המפית של מסי היה דראפט ראשוני. אחריו נכתבו ערימות של דפים שהיוו את המסמך הרשמי להחתמתו במועדון, המשפחה של מסי גם דרשה שהמועדון יביא למעמד החתימה את המנה הראשונה של ההורמונים לגדילה שמסי היה אמור לקבל כטיפול, כמחווה של רצון טוב. במשחק הראשון שלו במדים הרשמיים, הפסים הכחולים-אדומים של ברצלונה, מסי כבש חמישה שערים.
גאגיולי חושב שהמפית שייכת לו ושהוא רשאי למכור אותה לכל מי שירצה. משפחת מסי התנערה ממנו כבר מזמן, והיא חושבת, כמו מרבית הציבור, כי המפית הזו שייכת למוזיאון ברצלונה, אפילו אם היא תימכר במכירה פומבית. בינתיים, בית המכירות הפומביות בלונדון דחה את המכירה לאפריל.
פורסם לראשונה: 09:15, 23.03.24
