כלוחמת טאקוונדו נשאלתי לא אחת איך הגעתי אל הספורט ה"גברי" הזה? וכל פעם מחדש אני תוהה מדוע אני בכלל נדרשת לכך. כשבחרתי את הספורט הזה, אי שם בכיתה א', לא עלתה בדעתי השאלה האם זה ספורט גברי או שמא מתאים לנשים. התחנכתי בבית בו שוויון מגדרי בכלל לא בשיח. הוא מתרחש במציאות. אין הסללה מגדרית ובוודאי שאין הגדרה אלו סוגי ספורט מתאימים לנשים ואלו לגברים.
הבחירה שלי בטאקוונדו הייתה אהבה ממבט ראשון. כבר באימונים בתור ילדה הרגשתי שזה המקום הנכון עבורי. האדרנלין בתחרויות, הכוח המתפרץ, האנרגיה הגבוהה, האתלטיות כמו גם הגמישות והמגע הבלתי אמצעי עם היריבה הפכו את הספורט הזה לריגוש הגדול בחיי.
מהר מאוד זנחתי את יתר החוגים והתמסרתי כולי לאהבת הטאקוונדו.
למרות ההבדלים הפיזיים בין נשים וגברים, שצריכים להילקח בחשבון בייחוד בספורט תחרותי, בתור לוחמת אני מתאמנת עם חברי הנבחרת האחרים, גברים ונשים יחד. אנו שותפים לאתגרים, למחירים, לפציעות, להפסדים, לניצחונות. כל אחד כפרט וכולנו כקבוצה מכוונים גבוה ומהווים משענת אחד בשביל השנייה. זה כיף גדול להיות חלק מקבוצת איכות שכזו, ששותפה ותומכת בך ברגעים הכי גדולים והכי קשים שלך.
2 צפייה בגלריה
אין ספק שניצחונות זה כיף גדול, אבל בדרך יש גם הפסדים וכישלונות, מהם צריך לצמוח
(צילום: אורן אהרוני)
כנערה, הטאקוונדו היווה עבורי כלי להתפתחות אישית, צמיחה והעצמה. במובן הזה, ממליצה לכולם, ללא קשר למין, לעסוק בספורט. אין ספק שניצחונות זה כיף גדול, אבל בדרך יש גם הפסדים וכישלונות, מהם צריך לצמוח ולהמשיך הלאה בתחושת מסוגלות. אני יודעת להעיד על עצמי שדווקא מהמקומות הקשים יותר למדתי על העוצמות האישיות שלי והיכולת להתעלות ולהרים את עצמי בחזרה למסלול. זה לא פשוט, אבל אפשרי.
בכלל, בדרך הזאת את מתחילה להאמין שהכל אפשרי.
במובן האישי, הטאקוונדו לימד אותי לחלום בגדול ולהעיז באומץ לרדוף אחר הגשמתו. בתוך המסע הארוך והמאתגר שעברתי למדתי לזהות את האנשים שתומכים בי, להיות מחוברת לעצמי ולעקרונות שלי ולפתח חוסן מנטלי. מאמינה שהכלים האלה ילוו אותי הלאה כל החיים.
פורסם לראשונה: 13:02, 08.03.22
