בקיץ הנוכחי, בהכנה לעונה, דיברו כולם על אפשרות למאבק משולש על האליפות. נכון, לא כל קבוצות הצמרת באותה רמה, אבל "מאבק" לא אומר דווקא לזכות בסיום אלא להיות שם בסיום, לא להישאר מאחור בשלב מוקדם. הפועל באר-שבע, אחת הצלעות באותו משולש פוטנציאלי, מוצאת עצמה מאחור עוד לפני שהסתיים החודש הראשון לעונה.
דברים יכולים להשתנות, כמובן, אבל יש טבלה, וכרגע לבאר-שבע מופיעים בה שני הפסדים בשלושה משחקים ומרחק שש נקודות ממכבי ת"א ומכבי חיפה, לה הפסידה אתמול. כן, זה היה קרוב מאוד להסתיים אחרת, שער הניצחון של פרנצדי פיירו הגיע בדקה ה־92, אבל חובה להפריד מצבים היפותטים ממציאות. 6 הפרש, כמות גדולה לשלב כזה.
השבוע ישחקו מכבי חיפה ובאר-שבע בבתים האירופים שלהן רק שקודם, לפני שזו ממריאה לפורטוגל וזו לאוסטריה, חיכתה להן חוויה מוכרת יותר. הרי כל משחק בין באר-שבע לחיפה בשנים האחרונות נגמר בשן ועין, ובטח לא עם 22 שחקנים על הדשא.
עונה חדשה, אירועים ישנים. משחק ליגה חמישי ברציפות עם אדום לאחת הקבוצות, רק שהפעם חוסר האחריות של רמזי ספורי אמור להכעיס את אנשי באר-שבע יותר מאשר במקרים קודמים. רגעים בודדים אחרי שהוא ודניאל סונדגרן קיבלו צהוב, כשהאווירה רותחת, ספורי ביצע עבירה של אדום ברור על אותו סונדגרן. גם חאתם אלחמיד לא יכול לצאת נקי, גרם לפנדל בברוטליות שהקיזה דם מדולב חזיזה.
רק שלבאר-שבע היו עוד שחקנים והם לא נתנו לשחקני חיפה מנוחה גם בצורה חוקית. מחצית שנייה של השקעה אדירה, עמידה קבוצתית נכונה בהגנה, גם בלי מיגל ויטור שנפצע לפני שריקת הפתיחה, ובהנהגת שי אליאס, שאולי לא הרשים עם הכדור ברגל, אבל כן בלעדיו, ותומר חמד שכל הזמן סימן לחברים לקבוצה לאן לזוז וירד עד לרחבה שלו כדי לחלץ כדורים. במחצית השנייה, ביתרון שחקן, מכבי חיפה לא הצליחה לבעוט למסגרת אפילו פעם אחת. עד שבא עומר אצילי.
אחרי שלושה משחקים יש לאצילי ארבעה שערים ושני בישולים, שתי הקטגוריות אותן ניצח בעונה שעברה. צ'ארון שרי היה במשחק לא מבריק, בלשון המעטה, אז אצילי ניצח אותו, עבר בתוספת הזמן את אביב סולומון וסידר לפיירו את השער.
כל כך הרבה כלים יש למכבי חיפה. את המשחק הזה היא ניצחה גם בלי שכמה מהבולטים שבהם היו במיטבם. ביום שלישי, בליסבון, היא כבר תהיה חייבת את כולם בשיא.
