נתחיל בקפיצה קטנה אל העבר. עונת 2013/14, איני יודע איך עבר מאז כמעט עשור, אבל הזמן עובר מהר (ענייני קורונה וכו', אני מאמין, לא עזרו לסיטואציה). מודל מכבי ת"א היה בנוי מסגל מוכשר, כולל ישראלים, כשכל אחד בסגל שהורכב ידע לשחק כדורסל בתוך תוכו. רוצים להיזכר קצת בשמות גדולים שהיו אז הגיבורים של מדינה שלמה? יאללה קיבלתם: פניני, אוחיון, בלו, סמית', היקמן, רייס, טיוס, סופו. נשמע מוכר, לא? נמשיך עם השמות ה"פחות בולטים" ברשימה, ובהמשך אסביר מדוע המרכאות: לנדסברג, ג'יימס, אינגלס, ז'יז'יץ' (לא אנטה, כן?).
הגיע הזמן להיזכר באיש שהכווין, לימד והדריך את הקבוצה הזו - או יותר נכון אימן - איזה בחור אנונימי אחד ששמו דייויד בלאט, מכירים? עוזרו באותה עונה היה גיא גודס, גם בחור אנונימי הנחבא אל הכלים. לאן אני חותר, אתם ודאי שואלים? אז היידה, הגיע הזמן להסביר. קיימים אין סוף קווי דמיון בין העונה ההיא לבין העונה הנוכחית.
בעונת 2013/14 מכבי הציגה כדורסל יפהפה, ושיחקה התקפות נהדרות אשר מבוססות על מהלכים קבוצתיים, וכאשר הדברים נתקעים או מסתבכים - יש רייס/היקמן שיעשו כבר משהו טוב עם הכדור על מנת שיגיע אל תוך החישוק הכתום. לאחרונה שוב ראינו את הצהובים מיד אליהו הישן משחקים כדורסל יוצא דופן, משחק קבוצתי - וגם ברגעים בהם ההתקפה קצת נתקעת, יש בראון/בולדווין שינסו לבצע מהלך יחיד כדי להשיג עוד 2/3 נקודות למאזנם.
נמשיך בכל הכוח: מאמן ישראלי - יש; מאמן ישראלי שמזוהה עם הצבע הצהוב - יש; מאמן שידוע לו ולכולם שכדורסל הבחור יודע - יש; מאמן שבמהלך העונה היו דיבורים כאלו ואחרים על כך שמעמדו התערער, וכי יתכן ויפוטר באמצע העונה מהקבוצה - יש ויש (ספוילר: אף אחד מהם לא פוטר); מאמן שיודע מה הוא עושה - יש. שלא תטעו: אין כאן ולו לרגע השוואה בין קואוץ' בלאט המוצלח, לבין עודד קטש המאמן העכשווי והטוב של הצהובים - יש רק דמיון בקו ישר מתמיד. כדי לחזק את ההאשמות הקשות שלי, יש לציין ולהזכיר שאותו קואוץ' בלאט, אולי המאמן הישראלי הגדול שאי פעם היה כאן - גם עכשיו מהווה חלק מהמערכת.
בואו נמשיך: בעונה ההיא הישראלים היו חלק מההצלחה, ישראלים שקיבלו נתח גדול של דקות, נתח גדול של אחריות - בשורה התחתונה, תפקיד חשוב מאין כמותו בתוך הקבוצה. ב13/14 אלו היו יוגב אוחיון וגיא פניני (כן כן, תופתעו לשמוע שזה אותו גיא של היום). גם בעונה הנוכחית יש שניים שהם חלק בלתי נפרד מהעונה הכי מרשימה של מכבי מאז אליפות אירופה: ג'ון דיברתולומאו ורומן סורקין. לורנזו בראון ו-ווייד בולדווין הם הצמד-חמד כמעט הכי טוב שאי פעם הקבוצה מת"א החזיקה (תחליטו אתם מי הכי טוב בתגובות), ואפשר להשוותו לטייריס רייס וריקי היקמן. בונזי קולסון מזכיר את דווין סמיתw בכמות האהבה ששחקן זר קיבל/מקבל מאוהדי הקבוצה, שניהם פייטרים, נותנים את כל כולם, למען הקבוצה, מסוג השחקנים שיודעים לעשות תמיד את הפעולה הנכונה על המגרש, ומחוצה לו.
עוד מבחינת הסגלים, ברמת הקליעה לשלוש, ברור לכולם שדייויד בלו הוא ככל הנראה הצלף הטוב ביותר ששיחק במדים הצהובים בשנות האלפיים, וקשה להתעלם מהיכולת האדירה של דארון היליארד לעשות מה שכל כך חשוב בכדורסל - וזה לקלוע - ולקלוע לשלוש זה קצת יותר טוב משתיים. קו דמיון נוסף, מזכיר בפעם האחרונה - אין כאן שום אלמנט השוואה: אלכס טיוס בשיאו אז, הוא גרסה שמזכירה לנו היום את ג'וש ניבו (אותו שחקן ששיחק בקבוצה כל כך רעה של ז'לגיריס בעונה החולפת). וגם עמדה 4 אשר מעלה סימני שאלה יש ויש בשתי הגרסאות של הנציגה שלנו בליגה השנייה בטיבה בעולם. בעונה ההיא לא היה שחקן שמוגדר כפאוור פורוורד, והקבוצה לא בנתה על העמדה הזו אשר אותה איישו מדי פעם שחקנים כמו אינגלס, סמית ואנדריאה ז'יז'יץ'. והעונה? שחקנים לא מוכחים ברמת יורוליג - ג׳ייק כהן וג׳רל מרטין (אם כי יאמר לזכותם שהשתפרו בצורה יוצאת דופן בשבועות האחרונים).
זהו, מספיק עם קווי הדמיון להיום - וכעת נתקדם לפואנטה. עונת 2013/14 נגמרה באליפות אירופה, אליפות מתוקה שאין כמותה, אליפות מפתיעה, אליפות מרשימה, אליפות שהפכה את אירופה לצהובה. והעונה, מכבי ת"א הגיעה רעבה. היא לא עשתה פלייאוף אמיתי מאז 2014; היא כשרונית, מפתיעה, שמחה ומחוברת כפי שלא הייתה כמה שנים טובות (או בעצם טובות פחות); היא עשתה הכל כדי לחזור למקורות - עודד קטש מאמן, בלאט משמש כיועץ, 2 גארדים דומיננטים, גיא פניני בחזרה בהיכל, ועוד ועוד ועוד...
קשה לדעת מה יעלה בגורלה של מכבי ת"א העונה, אבל דבר אחד אפשר להגיד בוודאות: הצהובים העונה שווים פלייאוף, ומגיע להם. זו קבוצה שתעשה חיים קשים לכל יריבה אותה תפגוש בסדרת הטוב מ-5, ויכולה ללכת עד הסוף, במיוחד בקונספט השנוי במחלוקת של פיינל פור. השמיים הם הגבול עבור המכבים, ואנחנו נמשיך ונלווה את הקבוצה עם פופקורן ושתייה - כדי שכולנו נהיה שם ביחד כדי לראות מה יהיה הסוף של הסרט הצהוב (עונת 2022/23).
ואני עדיין חייב הסבר ל"פחות בולטים". גם אז וגם היום, לשחקנים האלה יש משמעות אדירה, מחוץ לפרקט ובדקות המועטות על הפרקט. מדוע? מכיוון שקבוצה בנויה משחקנים שונים ומגוונים, שחקני מפתח, שחקני ספסל, שחקנים בעלי פוטנציאל שמחכים לרגע שלהם, שחקנים בעלי אופי חזק, ועוד סוגים רבים ואחרים. איני יכול לקרוא להם "פחות בולטים", כי בלעדיהם הקבוצה לא תוכל להצליח - וזה מה שמשותף לעונה המוצלחת אז ולעונה המרגשת העכשווית.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
* אנו רואים בחומרה רבה שליחת טורים המתורגמים ומועתקים מילה במילה מאתרים זרים, וגולשים שינהגו כך לא יורשו לפרסם בקיק.
