דון וצל נסע בחודש שעבר כל הדרך מביתו במונטנה לבירת ארצות הברית כדי להיפגש עם פוליטיקאים ולצפות במשחק קבוצת הפוטבול של וושינגטון (לשעבר רדסקינס) מה-NFL. כשהוא שוטט ביציעי אצטדיון פדקס, הוא לא יכול היה שלא לשים לב שיותר ממחצית האוהדים לבשו חולצה או כובע עם הלוגו הקודם של המועדון.
אותו לוגו, פרופיל של אינדיאני בתוך עיגול עם שתי נוצות של נשר, היה מוכר מאוד לווצל. ולא סתם. אביו המנוח, וולטר "בלקי" וצל היה זה שעיצב אותו לפני 50 שנה, עד שהביא אותו לבעלי הרדסקינס דאז, קנט קוק. הלוגו נשאר על קסדות הקבוצה עד לעונה שעברה. אז החליטו במועדון - אחרי שנים של לחץ ציבורי - על שינוי השם והלוגו.
המהלך הגיע על רקע מחאת השחורים בארצות הברית, שהציף מחדש את הביקורות כלפי שמה וסמלה של הקבוצה - "רדסקינס". מדובר, בין השאר, בכינוי גנאי לאינדיאנים, והלוגו שלה מנכס לה זהות אינדיאנית "פיקטיבית" - והוביל ללחץ גדול שהופעל על הבעלים דן שניידר. לחץ שעשה את שלו.
וצל לא הבין את המהומה. "אבי כינה את הלוגו - הצ'יף הכי יפה שלו", סיפר הבן. האב שימש, בין השאר, כנשיא הקונגרס הלאומי של אינדיאנים-אמריקאים ופעל שנים להבטחת דיור ותעסוקה לאינדיאנים. "בלקי" אף טען בעבר כי הלוגו היה "סמל איחוד בקרב האינדיאנים".
"מאבק יותר מוסרי ממשפטי"
היום בנו של "בלקי", דון וצל, כבר בן 73. הוא, כאמור, יצא למזרח ארצות הברית, עם רגל תותבת, כדי לבקש את הלוגו. או יותר נכון את הזכויות שלו. וצל רצה לוודא שהוא יוכל לייעד מחדש את הלוגו, כך שיהפוך לפנים של "אגודת הלוחמים של בלקי וצל", שמקווה להעלות את המודעות הציבורית לרצח של נשים אינדיאניות. הוא והמטפלת הצמודה שלו, מארי של, נפגשו עם ראשי קבוצות הפוטבול ולא הגיעו להסכמה.
"הם רק ניסו להפריע לנו", טען וצל. את האמת, הוא לא היה מופתע כל-כך. גם פגישה ב-2016 עם אנשי המועדון בנוגע ללוגו לא הובילה לשום מקום. על פי דיווחים שונים, וושינגטון מעוניינת להגיע להסכם עם המשפחה, אך כל הסדר כזה ייקח זמן. ו-וצל, כאמור, כבר בן 73. "זה אי צדק חברתי", טען. "המאבק שלנו יותר מוסרי מאשר משפטי".
כמו בסיפורים רבים הכוללים סוג של פולקלור, בזה של הלוגו יש הרבה אזורים מעורפלים. ראשית, בניגוד למה שנהוג לחשוב, מספר וצל, הלוגו "לא היה עותק של פרופיל אמיתי". בנוסף, למרות המחאה, הלוגו כמעט ולא נעלם אצל האוהדים. הקבוצה אמנם לא מוכרת שום פריט עם אזכור שלו, אבל חיפוש סתמי באיביי, למשל, מציג מאות פריטים כאלו.
וצל אומר שאביו, שמת ב-2003 בגיל 88, מעולם לא הוטרד מהכינוי של הקבוצה. "זה היה נחשב למשהו שמצדיע דווקא לאינדיאנים", הסביר. הלוגו הופיע לראשונה על קסדות הקבוצה ב-1972 ומשפחת וצל לא קיבלה שום התרעה או כסף עבורו, אלא כמה מוצרים של המועדון.
הלוגו נשאר עם וושינגטון במשך 48 עונות, שכללו בין השאר את שנות התהילה של הפרנצ'ייז, כולל שלוש זכיות בסופרבול. יש לציין שמאז שדן שניידר הפך לבעלים ב-1999, הקבוצה הגיעה לפלייאוף שש פעמים בלבד וניצחה בו פעמיים. שניידר, יש לציין, היה זה שגם אישר סופית לשנות את שם המועדון. לאחר שנשמעו, כאמור, טענות רבות בנוגע לאי רגישות חברתית של השם (אדומי העור).
בשנת 2013 טען אותו שניידר כי לעולם לא יחליף את השם, וכי בעיניו מדובר בכבוד לאוכלוסיית הילידים-האמריקאים. בזמנו, הוא אף הפנה לסקר שנערך בוושינגטון פוסט שלפיו 9 מכל 10 יוצאי הקהילה אין בעיה עם השם. אלא שרבים התנגדו לשם לאורך השנים ואף הטילו ספק באמינות הסקר.
ב-2020 התעורר מחדש העיסוק הציבורי בשם, ביחוד לאחר שחלק מבעלי המניות של הקבוצה והספונסרים החלו להשמיע את דברם בנושא, תחילה דרך פניות מאחורי הקלעים לשניידר עצמו ובהמשך על ידי נקיטת עמדות פומביות.
בשלב מסוים פנתה קבוצת משקיעים לספונסרים של הקבוצה - חברות ענק כמו פדקס, נייקי ופפסי - בבקשה שיילחמו למען שינוי השם. התפנית הגיעה ב-2 ביולי אשתקד כאשר פדקס, שהנשיא שלה הוא אחד ממחזיקי המניות, הוציאה הודעה רשמית שדורשת את שינוי השם. כשבוע וחצי לאחר מכן, שניידר התרצה.
מתי וצל יתרצה? כנראה שלא בקרוב. "אני חושב שהם מנסים למחוק את המורשת של אבי מהלוגו", אמר בחודש שעבר. "עדיין לא ברור אם יש להם זכויות עליו אם הוא לא בשימוש", הוסיף חברו של וצל, שחקן העבר טום לאנג. "האם עדיין יש להם בעלות חוקית על זה? זה משהו שייקח קצת זמן להבין".
