אפשר לקרוא לו שחצן, כסחן, או כל כינוי שלילי שהוא. אבל אי אפשר להגיד שהוא לא נאמן. בטח בעידן שבו שחקנים עוברים מקבוצה לקבוצה בקצב מסחרר של החלפת גרביים.
בהגיעו לגיל 37, החליט הבלם סרחיו ראמוס לעשות מעשה ולחזור הביתה. אחד הבלמים הטובים בהיסטוריה הספרדית והעולמית (אולי הטוב באלף הנוכחי), עלה לגדולה לאחר שעזב את סביליה. הוא הגיע לריאל מדריד בהיותו צעיר בן 19 ושיחק שם 16 עונות עד שהצטרף לפריז סן-ז'רמן. בעיר האורות הוא כבר התחיל להריח את הסוף. הקהל הפריזאי היה עוין והוא התחיל לחשוב על כתובת חדשה.
לפי הנימוק שלו, הוא חתם בקבוצת נעוריו מתוך רצון לכבד את בני משפחתו ואת חברו הקרוב שמת על המגרש, אנטוניו פוארטה. זה היה אחד הנאומים היפים והכובשים שנשמעו בתולדות הספורט, בטח מדמות שנויה במחלוקת כמוהו. ביחד עם עוד בנים אובדים אחרים, חסוס נבאס ואיבן ראקיטיץ', יש לסביליה סמלים שהצעירים יכולים ללמוד מהם ולקבל מהם סיוע בהתפתחות. בטח ממישהו שהקשיחות, המנהיגות, ההקרבה וכמובן החברות הם נר לרגליו.
הציפיות של ראמוס מסביליה לא גדולות במיוחד. הוא רוצה לסיים את הקריירה שלו שם, בציפייה לתפקיד מקצועי מן הסתם, אולי כמאמן הגנה. ייתכן מאוד שלא יזיקו לו עוד תואר או שניים (יש לו כבר 31, כולל 4 זכיות בליגת האלופות עם הבלאנקוס וכן שתי אליפויות אירופה ומונדיאל עם הנבחרת הלאומית). בסה"כ, נראה שהעסקה משתלמת לו ולהם. בהצלחה לכולם.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
