בימים אלה, בהם חובבי הספורט מתעסקים לא מעט בענף אחד שיש בו "סדרות", בין אם אלה ב-NBA ובין אם אלה של היורוליג, עולה תמיד המשפט "קשה לנצח קבוצה פעמיים בהפרש של כמה ימים". לא קלה הדרך לסוויפ. הפועל באר שבע ומכבי ת"א נפגשו למיני-סדרה, שני משחקים בארבעה ימים. זה עבר חלק, לזכות באר שבע, וכשזה קורה כנראה שהקבוצה המתאימה יותר היא זו שגם תיאבק על גביע המדינה.
למה קשה להתמודד מול אותו יריב בהפרש של כמה ימים? קבוצות מבצעות התאמות, משנות דברים גדולים וקטנים ממשחק למשחק. אחרי ניצחון במשחק הראשון גם צריך לרדת לקרקע מנטלית, להבין שמתחילים מההתחלה. לכן, בסדרות כאלה הזרקור על המאמנים בוהק עוד יותר. יש שיגידו שהתחכום והבנת המשחק שלהם מתבטאת טוב יותר בימים כאלה. והנה, המאמן שנפגע שאין לו חוזה לעונה הבאה, מלאדן קרסטאיץ', נמצא בצד המפסיד. המאמן שכנראה בכלל לא רוצה להיות מאמן, אליניב ברדה, בצד המנצח.
המעבר שעשה את ההבדל
מכבי פתחה טוב. לא רק השער של ג'ורג'ה יובאנוביץ', שהגיע אחרי מסירה לא טובה של מיגל ויטור (מעבר לזה מעולה כהרגלו), אלא גם משחק הלחץ שהפתיע את באר שבע. אבי ריקן, שבמפתיע פתח את המשחק באגף, היה השחקן הבולט במגרש ובדקות האלה, פלוס-מינוס הרבע הראשון של המשחק, באמת היה אפשר לומר "הנה, לכן קשה לנצח פעמיים את אותה קבוצה תוך ארבעה ימים". ואז הגיע השינוי.
בדקה ה-20 הורה ברדה למריאנו באריירו לעבור מההגנה לקישור, והמשחק השתנה. גם החילופים בהמשך היו במקום, כשרותם חטואל היה אחד המצטיינים, כבש ונפנף את מתן חוזז בכל פעם שפגש אותו. גם החילוף של חאתם אלחמיד (היה צריך לשרוק לפנדל על העבירה שביצע ברחבה במחצית הראשונה) היה במקום. "הייתי צריך להגיב תוך כדי משחק", אמר ברדה בסיום. והוא בהחלט הגיב.
השער הראשון, של באריירו, לא לווה אמנם בתחושת חד-צדדיות בדומה לזה שבא אחריו (יוג'ין אנסה שלח את הכדור משמאל לגבי קניקובסקי ועקף אותו בעצמו מצד ימין), אבל כן הגיע אחרי שהישראלי-ארגנטינאי נכנס לרחבה מאחורי גבו של אוסקר גלוך. לא סתם המעבר של באריירו לקישור היה משמעותי – איתו באר שבע הייתה דומיננטית, שלטה בקצב.
למרות זאת, באריירו לא היה האחראי הראשי לכך, הוא גם לא המצטיין במשחק. האיש המרכזי הוא רועי גורדנה, שככל שהכדור עבר יותר דרך הרגליים שלו כך באר שבע שיחקה נכון יותר. גורדנה השתחרר כשלחצו אותו, הזיז כדור לצדדים, יצא איתו בדריבל כשצריך. אחד המשחקים הטובים ביותר שלו במדי באר שבע כמובן.
זה גם היה אחד הניצחונות הגדולים של באר שבע מאז רצף האליפויות בימי ברק בכר. נכון, הייתה זכייה בגביע ולא רק עלייה לגמר. כן, הייתה גם עלייה לשלב הבתים של הליגה האירופית. ועדיין, צריך לזכור שאלה היו ללא קהל ביציעים. האוהדים לא חוו ניצחון כזה במגרש הרבה זמן.
מכבי ת"א לא חוותה ניצחון בכלל כבר הרבה זמן. חמישה משחקים בכל המסגרות ליתר דיוק, דבר שלא קרה לה זה עשור בדיוק, בימים שניר לוין היה מאמן הקבוצה. המאמן שהגיע להישג המפוקפק, קרסטאיץ', כנראה חרץ את גורלו בשבוע האחרון.
קרסטאיץ' נכשל במבחן
כבר תקופה ארוכה מדברים על ניהול המשחק הלוקה של קרסטאיץ'. אתמול שוב לא הייתה תגובה מספיק טובה לשינוי המוקדם של באר-שבע וכמו במקרים קודמים החילופים פגעו בקבוצה. מול מכבי חיפה קרסטאיץ' הוציא את קניקובסקי ועדן שמיר יחד ומכבי איבדה את האמצע. מול באר שבע ביום ראשון הוא כבר פתח בכלל בלי קישור אמיתי. אתמול, ברנדלי קוואס ודן ביטון החליפו את קניקובסקי וריקן. כל פעם אותו דבר.
בשלב מסוים, כשהקבוצה עברה לשחק ביהלום, מכבי הייתה על המגרש עם שני בלמים ושני מגינים שהם בעצם בלמים, בלי אף קשר מרכזי טבעי, בלי אף שחקן אגף טבעי, עם שני חלוצים מרכזיים, דן גלזר וריקן הכלבויניק. לא רק שבמערך הזה יש צורך במגינים תוקפים, ובמכבי שיחקו שם בלמים, אלא כשקרסטאיץ' ניסה לנצל את אותם בלמים שעלו לנגוח לכדור קרן מי שנשאר מאחור היה קניקובסקי והסוף ידוע.
אם השבוע הזה היה מבחן עבור קרסטאיץ', נדמה שלא רק שהוא נכשל בו אלא שמראש החליט לא לעבור על החומר עליו נבחנים ופשוט לשלוף תשובות מהראש. אז העונה של מכבי נגמרה וקרסטאיץ', כך נראה, לא יישאר, אבל שינוי מאמן הוא לא הדבר היחיד שצריך לקרות בקריית-שלום. יש בסגל הנוכחי יותר מדי חורים ויותר מדי שחקנים לא מתאימים.
גם באר שבע אולי תהיה בתהליך חיפוש אחר מאמן בקרוב. אולי, תלוי בברדה יש להניח, אבל לה יש עוד אירוע גדול קודם. יש לה את גמר גביע המדינה.
