קמפיינים של מימון המונים בספורט הישראלי הם לא משהו חדש. לא פעם ביקשו ספורטאים וספורטאיות ממגוון ענפים שהקהל הרחב יפתח את הלב (ובהתאם את הכיס) ויעזור להם להגיע למטרה מסוימת: טיסה לתחרות במקום מרוחק, רכישת ציוד חדש או סיוע בהקמת מחנה אימונים. עד עכשיו, לאיגודים עצמם לא היה קשר לבקשת הספורטאים, הכל נעשה באופן עצמאי.
עד החודש שעבר, בו לראשונה בספורט האולימפי בישראל פנה איגוד ספורט ישירות לציבור הרחב בקמפיין מימון המונים בהיקף של חצי מיליון שקלים. "המחשבה מאחורי הקמפיין מאוד פשוטה", מסביר גיא מצקין, מנכ"ל איגוד הקשתות, שהיה ספורטאי בעצמו וכמעט הגיע לאולימפיאדת לונדון 2012.
"אנחנו מכוונים גבוה, לא מפחדים לדבר על מדליה בלוס אנג'לס 2028. הדבר הזה דורש שדרוג משאבים ממה שיש לנו. המלחמה, עלויות אבטחה, גם ההכנות האולימפיות - זה לא נתן את הקפיצה שאנחנו צריכים. הבנו שאנחנו צריכים לייצר עוד אפיקי הכנסה שיאפשרו לנו לתמוך בנבחרת ולתת להם מעטפת מקצועית הכי טובה כדי שהמטרות יושגו".
"מכוונים גבוה"
אם במשחקים האולימפיים בטוקיו הסתפקו באיגוד הקשתות באיתי שני, כנציג בודד, בפריז כבר השתתפו שניים – רועי דרור ומיכאלה משה. הפעם הרצון הוא לשלוח נבחרת בדומה לשחייה והג'ודו. "יש לנו נבחרות גדולות, עברנו הרבה ממחזור טוקיו. היו לנו שישה קשתים וארבע קשתיות שכבר נאבקו על מקום פריז. אני יודע ומאמין שלציבור הישראלי אכפת מהספורט האולימפי. ראינו בקיץ כמה הדבר הזה היה חשוב לעם. מספיק שיהיו אלף אנשים שישימו 100 שקל ונהיה במקום הרבה יותר טוב ביכולות שלנו לעזור לנבחרת".
הוועד האולימפי, משרד הספורט, היחידה לספורט הישגי - כולם עוזרים לקשתות, בטח בהשוואה לקמפיין טוקיו, אבל מצקין מדגיש: "יש בספורט את התפישה שאם תגיע להישגים ישקיעו בך כסף ואם לא אז לא. אין היתכנות להשקיע אם לא רואים הישגים באופק. אנחנו הענף היחידי ששבר את הדבר הזה. לקחנו ענף עם תמיכה שנתית של 150 אלף שקל, ואיתי סיים במקום התשיעי בטוקיו. אחר כך יותר כספים נכנסו, שלחנו שני נציגים לפריז וסיימנו עם עשר מדליות באליפות אירופה. אנחנו יודעים למנף את זה – עכשיו אנחנו רוצים למקסם את זה, לעשות כמה שיותר פעילות הישגית. זה לא קיבוץ נדבות, אנחנו לא עניים, פשוט רוצים את המשאבים לעשות דברים גדולים. אנחנו מכוונים גבוה והוכחנו שאנחנו יכולים לעשות את זה".
אחת מאותם צעירים שמיועדים ליטול חלק במשלחת האולימפית הבאה היא יערה אלקיים (קשתי מכבי ראשון לציון) בת ה-16, חברת נבחרת הנוער של האיגוד. "יש לי את התמיכה מההורים שלי, הם עושים הכל כדי שאוכל להגיע לאימונים, לצאת לתחרויות", היא מספרת. "אבל אני יודעת שלהרבה מאוד מהחברים שלי אין את היכולת הזאת. אנחנו צריכים יותר תמיכה כי אנחנו יכולים. אני עצמי מכוונת לאולימפיאדה. לא הייתי חלק ממי שיזם את הקמפיין, והייתי מופתעת מהרעיון. אני שמחה לראות שהציבור עוזר לנו וככה נוכל לעשות את הכי טוב שאנחנו יכולים".
איתי שני (מכבי ת"א), אמנם הפסיד את הקריטריון למשחקים בפריז לדרור, אבל מעוניין לחזור לבמה האולימפית בלוס אנג'לס. "היינו חמישה ספורטאים בקמפיין לטוקיו, ניצנים שרק התחילו לבצבץ. לטוקיו היו צריכים לתקצב רק ספורטאי ומאמן, אבל לפני? אני תקצבתי את עצמי לכל תחרויות הקריטריון. יצאתי מהכסף של ההורים וזה לא צריך להיות ככה. אנחנו במקום אחר מבחינה מקצועית, יש לנו כבר מדליות והישגים.
מצקין: כל מי שרוצה ויכול, אפילו תרומה קטנה, אנחנו נודה לו. זה עוזר לנו לשים את הדגל בעולם, על הפודיום, להשמיע את 'התקווה'. בשביל זה אנחנו פה"
"המשאבים שאנחנו צריכים עכשיו כדי לממש את המקום החדש שלנו הם משהו שאנחנו לא יכולים לספק כרגע. אני בן 26, בסוף הקמפיין הבא אהיה בן 30. אני כל כולי בקשתות, והייתי שמח אם לא אצטרך לפדות את כל חסכונות חיי. המדינה שלנו במלחמה, יש קיצוצים בספורט, זה מובן. אנחנו לא יכולים לעצור, הרמה בעולם רק עולה. כל מה שאנחנו צריכים הוא קצת עזרה".
"החבר'ה לא קיימו עד היום מחנה אימונים בצורה מאורגנת", אומר מצקין. "הכסף לא מספיק לכסות תחרויות, אז איך מחנה אימונים? למחנות אימונים יש ערך עצום, לא משנה מה המיקום שלהם. מדובר ביותר ניסיון עבור הספורטאים שלנו מול אלה שברמה הכי גבוהה. כשאתה באימון עם האלוף האולימפי ומדי פעם מנצח אותו, אתה מבין שאתה מסוגל. היינו צריכים לוותר על דברים בגלל התקצוב, והדבר הראשון שנפל הוא מחנה אימונים".
"הקשתיות של גרמניה הן אלופות עולם", אומר שני. "הן מתאמנות לא מעט בטורקיה, זאת אחת המדינות המובילות בתחום. יש לזה ערך עצום, במיוחד לספורטאים הצעירים שאנחנו מנסים לבנות עכשיו. לא היו לי יריבים תחרותיים, התאמנתי לבד. עכשיו יש נבחרת רצינית שממשיכה להתרחב".
איתי שני: "הייתי שמח אם לא אצטרך לפדות את כל חסכונות חיי כדי להגיע לאולימפיאדה הבאה. המדינה שלנו במלחמה, יש קיצוצים בספורט, זה מובן. אנחנו לא יכולים לעצור, הרמה בעולם רק עולה. כל מה שאנחנו צריכים הוא קצת עזרה"
"מאוד חסר לי מחנות האימונים", אומרת אלקיים. "זה מאוד חשוב, ליצור גיבוש עם נבחרות אחרות. בתחרויות בחו"ל יצא לי להכיר כמה נבחרות, להתחבר. צריך שדברים כאלה יכללו גם באימון שלנו, לא רק בתחרויות".
"כל תרומה קובעת"
"יש לנו מאמן אחד, ר'יצארד פריסטמן, אין עוזרי מאמן. יש מאמן כושר שבא פעמיים בשבוע לכמה שעות. בזכות הוועד האולימפי יש לנו לספורטאים שבסגלים שעות עם פסיכולוג. מי שלא מקבל, הם ספורטאים כמו יערה, שיש להם פוטנציאל", מציין מצקין בכל הנוגע למטרות הקמפיין. "חשוב לציין שזה קמפיין שבו כל תרומה קובעת. הייתה התלבטות על אופי הקמפיין, ויצא שאנשים שקרובים לספורטאי ספציפי נרתמים ועוזרים. בהתחלה הפחד היה שהדבר הזה יביך. אבל בסביבה של הספורטאים עושים מה שצריך כדי שאפילו יהיה מחנה אימונים עוד השנה".
"רואים אותנו דרך הקמפיין, וזה מרגש", מסכם שני. "השבוע במזג האוויר הגשום שהיה ירינו כל היום, נשארנו בחוץ. זה מחמם את הלב. צר לי שאנחנו נשענים על זה ולא על משהו סדיר יותר. אנחנו עושים מה שצריך".
"התחושה שלי היא שכל תרומה שמתקבלת גורמת לאנשים להזדהות עם הסיפור שלנו. הסביבה תומכת יותר משציפיתי", משלימה אלקיים. "זה מרגש מאוד לראות שאנשים מאמינים בי, בכולם".
ומה הלאה? באיגוד מקווים כי לאחר המשחקים בלוס אנג'לס הספורט יקבל מעמד "ענף מועדף", דבר שיביא לעצירת קמפיין מימון ההמונים, שאולי ייעצר עוד לפני במקרה ששיפור במצב הביטחוני בארץ יוביל להוזלת מחירי הטיסות. גם מחירי האבטחה צפויים לרדת בהתאם, מה שיעזור לנתב יותר כספים למשחק עצמו.
"היה מזג אוויר מחריד השבוע", מסכם מצקין. "ובכל זאת הספורטאים נשארו לירות כי הם רוצים להגיע למקומות הכי גבוהים. עברנו שנים מקצועיות מדהימות, ואנחנו רוצים לתת לספורטאים שלנו את ההתאמה הכי טובה שאפשר. כל מי שרוצה ויכול, אפילו תרומה קטנה, אנחנו נודה לו. זה עוזר לנו לשים את הדגל בעולם, על הפודיום, להשמיע את 'התקווה'. בשביל זה אנחנו פה".
