אייזאה תומאס הוא חצוף. אם לא היה חצוף הוא לא היה יוצא מהחור שגדל בו, לא היה מגיע לסגל של קבוצת NBA, לא היה הופך לאחד מיצרני הנקודות הכי מסוכנים ומפחידים בליגה, לא היה מצטלם בעירום למגזין של ESPN, לא היה לוקח את החולשה הכי גדולה שלו, הגובה, והופך אותה לנשק שלו. אם הוריו לא היו חוצפנים, הם לא היו קוראים לו באותו השם של אחד הרכזים הכי טובים בהיסטוריה של המשחק.
חוצפה בספורט נחשבת לדבר חיוב, היא סוג מסוים של אומץ. אבל מה קורה כשהחוצפה נחבטת בגורל כמו בקבוק זכוכית שצונח מגובה רב ומהירות עצומה לקרקע סלעית? מה שקורה זה הסרט מכמיר הלב שהופץ השבוע: אייזאה תומאס, עם זוג נעליים של קובי בראיינט, קולע 81 נקודות (שווה לשיא הנקודות של בראיינט ב-2006 נגד טורונטו) במסגרת משחק במהלך ליגת הקיץ במדינת וושינגטון. אחריו הוא עזב את חדר ההלבשה, עבר לשבת על שולחן בודד, כיסה את פניו במגבת ופשוט געה בבכי במשך דקה ארוכה, כשהוא פולט כמה פעמים: "הם ויתרו עליי, הם ויתרו עליי".
הסרטון קורע הלב של תומאס
שעה קלה לאחר מכן החלו להסתובב השמועות לפיהן לתומאס יוצע חוזה. אולי בלייקרס עם לברון, אולי בסלטיקס. תומאס לא הולך להיות בררן. כשאתה במרתף, אתה לא בורר מעליות.
מספרים לארי בירדיים
אייזאה תומאס נבחר במקום ה-60 והאחרון בדראפט על ידי סקרמנטו. אפילו אחת הקבוצות הכי גרועות בליגה לא מצאה מקום בשבילו והעבירה אותו לפיניקס. פיניקס העבירה אותו בשנייה האחרונה של חלון ההעברות לבוסטון. אי אפשר היה לטעות לגבי הטיקט שלו. שחקן תשיעי-עשירי, מסתובב מקבוצה לקבוצה. ערב אחד בשנה-שנתיים הוא יתפוצץ לעשרים נקודות. לא רע, במיוחד כשמצורף לזה חוזה חמוד של כמה מאות אלפי דולרים. לא, לא רע. אבל מה קורה כשהדרייב הפנימי שלך רוצה לקרוא תיגר על הגורל שלך?
זה מה שקורה בהתחלה: אייזאה תומאס מתפוצץ. הוא הופך לכוכב של בוסטון, לאחד מהשחקנים הכי טובים בליגה, לשחקן הכי טוב בליגה בנקודות ברבע הרביעי. הוא הופך לשחקן קלאץ' ברמות הכי גבוהות בליגה, הוא משחק בתשוקה עצומה, הוא עולה למשחק פלייאוף למרות פטירתה של אחותו שעות לפני כן. שורת הרווח שלו קופצת פי עשר לכיוון השבעה מיליון בעונה, הקהל בבוסטון משוגע עליו, מאמץ אותו אליו. הקהל של בוסטון בררן. הוא התפנק במהלך השנים. תומאס היה אחד מששת השחקנים היחידים בתולדות המועדון להשיג 2,000 נקודות בעונה, יותר מ-29 נקודות למשחק, הוא קלע 43 משחקים ברציפות מעל עשרים נקודות, הוא קלע 16 פעמים 35 נקודות במשחק. מספרים לארי בירדיים, אלוהיים במושגים של בוסטון. הרבע הרביעי בכל משחק של בוסטון מתחיל כשאלפי אוהדים מצביעים על פרק היד שלהם, המקום בו אמור להימצא שעון היד שלהם: "ועכשיו… זהו הזמן של אייזאה תומאס".
ואז בוסטון לקחה את השחקן הכי טוב שלה והעבירה אותו בעסקה תמורת רכז צעיר אחר, יצרן נקודות מטורף, צעיר יותר, מוכשר יותר. בוסטון לקחה הימור תאגידי-ספורטיבי ציני. היא ראתה הזדמנות עסקית. תאגידים מניחים רגשות בצד. הם אולי מעריכים תשוקה ונאמנות, אבל הם עסוקים יותר בהשקעה ותועלת, ולמנהיגים של בוסטון היה נראה שקיירי ארווינג תמורת אייזאה תומאס זו עסקה ממש ממש טובה עבורם.
מה קורה כשאתה מתגרה במזל שלך? הירושימה, זה מה שקרה במקרה הזה.
מזכר אלפא לנושא כלים
אייזאה תומאס הושווה לא פעם לאלן אייברסון, שחקן נמוך שהשיג את המספרים המטורפים שלו בליגה של ממותות, או למתאגרף פלויד מייוות'ר, לא משנה כמה פעמים הוא חטף, לא משנה כמה פעמים הוא הופל לרצפה, תומאס קם על הרגליים. אבל המעבר הזה היה נוקאאוט שהפיל את תומאס עד היום. המעבר לקליבלנד היה הרסני עבורו. הוא לא התאושש משתי עובדות: הוא נתן את הכל לבוסטון, הוביל אותה למאזן הכי טוב במזרח, אולסטאר, נאמנות חסרת קץ. ובוסטון נפטרה ממנו בקרירות בין יום.
העובדה השניה הייתה הרסנית יותר. תומאס היה זכר אלפא בבוסטון, איש הרבע הרביעי, הסופרסטאר, השחקן שעיני חבריו לקבוצה והאוהדים היו נשואות אליו לישועה וגאולה. ובין לילה הוא הפך לעוד נושא כלים של לברון ג'יימס בקליבלנד, אוכל שאריות.
תוך חצי עונה הוא הועבר ללייקרס, בסוף העונה לדנבר, וושינגטון, ואז לקליפרס. בעונה שעברה הוא חתם לחוזה של עשרה ימים בניו אורלינס ושיחק שלושה משחקים. זה בסדר להיות שחקן עשירי בשלהי הספסל בליגה, לעבור מקבוצה לקבוצה, לעשות קריירה כזו ואז לעבור בשלהי הקריירה לחתום על חוזה באירופה. זו חוויה נפשית מטלטלת להיות אף אחד, לטפס לפסגת הלילה בשיא הכושר שלך ואז להיות מגולגל מהפסגה, לרדת מחוזה של שבעה מיליון דולר לשנה לחוזה של מאה וחמישים אלף דולר לעונה ואז לאין חוזה בכלל. זה כמו לבקש ממיק ג'אגר להיות זמר ליווי בגבעטרון.
בינתיים, קיירי ארווינג הרעיל כל חלקה טובה בבוסטון והרס את פרויקט בוסטון שבנה דני איינג'. קשה לחשוב על עסקה כזו בעולם הספורט, עסקה שיצרה את התסריט הכי גרוע עבור שתי הקבוצות.
עיקול נוסף בדרך
אייזאה תומאס קיבל את השם שלו בהתערבות: אביו היה אוהד לייקרס שרוף שהתערב עם חברו שאם הלייקרס יפסידו לדטרויט בגמר ה-NBA ב-89' הוא יקרא לבנו על שם כוכב דטרויט. הוא היה עוד לינק בשרשרת הגארדים שיצרה וושינגטון (ג'מאל קרופורד ונייט רובינסון), אם הסלטיקס העבירו אותו לקליבלנד עבור סופרסטאר כמו קיירי ארווינג, חצי שנה אחר כך קליבלנד העבירה אותו ללייקרס תמורת ג'ורדן קלארקסון ולארי נאנס ג'וניור.
הדרך של אייזאה תומאס היא דרך שמעולם לא נלקחה. רכבת הרים מטלטלת. הרכבת הזו מגיעה הקיץ לעיקול נוסף, בלתי נראה. זה יכול להיגמר במעלית סיזיפית או בהטחה אכזרית אל קרקע המציאות שלו. אולי הליגה והעולם ויתרו עליו, אבל אייזאה תומאס מעולם לא ויתר על עצמו.
