קמפיין מוקדמות יורו 2024 היה אחד הגרועים של ישראל. היא קיבלה הגרלה במתנה, כזו שאפשר רק לחלום עליה, ועדיין לא הצליחה לנצח אף אחת משלוש הנבחרות החזקות של הבית. שניים משלושת הניצחונות הושגו על בלארוס בתוספת הזמן, והשלישי היה על אנדורה תוך כדי הצגת יכולת חלשה. נכון, יש לנבחרת גלגל הצלה בדמות הפלייאוף בחודש מארס, אבל התוצאות האלו הן נפילה מהדהדת. ויש לא מעט סיבות שהובילו אליה.
הכל חוץ מכדורגל. תחת המנהל המקצועי יוסי בניון והמאמן אלון חזן, בנבחרת עסקו יותר מדי בדברים שמסביב לכדורגל. השניים האמינו בכללים שהביאו כדי להתוות דרך וסירבו להתגמש עליהם, מה שייצר הרבה רעשי רקע. גם אם הם טענו שזה לא השפיע או חילחל פנימה, בסופו של דבר זה יצר התעסקות שווא באירועים שלא נתנו מנוח: סיפור החדר הבלתי נגמר של ערן זהבי, שירד מהעץ הגבוה שעליו טיפס רק בגלל המלחמה; הגישה של מוחמד אבו-פאני שהשאירה אותו לתקופה ארוכה מחוץ לסגל; ההתבטאות של דיא סבע על כך שהוא לא מעוניין להיות בנבחרת אחרי שלא ספרו אותו כששיחק בטורקיה; הירושות הבלתי פתירות של פרשות עומר אצילי ומונס דאבור, שבמשמרת שלהם עזבו בסופו של דבר את המדים הלאומיים; ולקינוח הקללה של שון וייסמן אחרי שער השוויון שכבש מול שווייץ, אשר בגללה הודח מהסגל לרומניה.
חזן: "ייקח לי קצת זמן כדי להתאושש"
(צילום: באדיבות ONE)
השניים יקבלו באופן טבעי את ההזדמנות בפלייאוף היורו במארס, שאליו הם הובילו את הנבחרת, אבל אי־עלייה ליורו תוביל אותם כנראה לסיום דרכם בהתאחדות.
האכזבה המקצועית. חזן הובא על ידי בניון לנבחרת הבוגרת אחרי ההצלחה שלו עם הצעירה במוקדמות היורו. החלטה לגיטימית של מנהל מקצועי, אבל בשורה התחתונה מה שנראה כהצלחה בליגת האומות, עם המקום הראשון לפני אלבניה ואיסלנד ועלייה לדרג א', הפך לכישלון מהדהד במוקדמות היורו.
מדובר באחד הקמפיינים החלשים ביותר של הנבחרת, גם אם יסתיים במקום השלישי עם 15 נקודות. כל הניצחונות הושגו על שתי הנבחרות החלשות בבית, בלארוס ואנדורה, ואילו מול שלוש הנבחרות האיכותיות יותר היא חילצה שלוש תוצאות תיקו לצד שלושה הפסדים. בשישה מתשעת המשחקים היא ירדה להפסקה בפיגור, מה שמצביע על הכנה לקויה, וגם ברמה הקבוצתית לא ניכרה כל התקדמות. נקודת האור הייתה ההשתלבות של שישה שחקני נבחרת הנוער, שיהוו את השלד לעתיד, אבל ההווה כרגע עגום.
נעלם ושמו גלוך. הציפיות מאוסקר גלוך היו גדולות מאוד לקראת הקמפיין, והן התעצמו אחרי שתפס מקום של כבוד בזלצבורג, אבל מסתבר שהוא עדיין לא בשל להנהיג את הנבחרת. הוא אחראי אמנם על שני שערים חשובים, מול בלארוס ורומניה, אבל היכולת שלו הייתה ירודה רוב הזמן. את ההבלחות הוא שמר לליגת האלופות. אחת הבעיות הגדולות של גלוך היא איבוד הכדורים. זה קרה בצ'מפיונס מול אינטר, ושלשום איבוד כדור שלו הוביל לשער של רומניה.
גם ממנור סולומון היו ציפיות גדולות. הוא אמנם לא שיחק בכמחצית מהקמפיין בגלל הפציעה בטוטנהאם, אבל גם כששיחק לא היה במיטבו וסיפק קמפיין פושר עם הרבה עצבים וחוסר דיוק. סולומון אמור לחזור לפלייאוף ליגת האומות במארס, וזאת תהיה ההזדמנות שלו להטביע את חותמו על הקמפיין הזה כשחקן שמנסה להנהיג ולא כשחקן משלים בפרמייר־ליג.
נפילת הוותיקים. השלד הצעיר שנבנה בנבחרת הוא אחד הדברים האופטימיים היחידים שניתן לשאוב מהקמפיין הזה, וקשה לבוא בטענות לשחקנים שהיו אחראים לקיץ הישראלי הנהדר במונדיאליטו וביורו הצעירות. לעומתם, ישנם מספר שחקנים שהציפיות מהם היו גבוהות הרבה יותר – ועליהם דווקא כן אפשר להעביר ביקורת.
מבחינת הלגיונרים, למעט עומרי גלזר קשה לדבר על יכולת טובה של אף אחד מהם. אלי דסה, שהיה ממצטייני הקמפיינים הקודמים, לא הזכיר את היכולות שלו מאז; נטע לביא ומוחמד אבו־פאני לא תרמו בשלושת המשחקים האחרונים; שגיב יחזקאל עלה פצוע בגב למשחק בקוסובו ונאלץ לנטוש אותו מהר מאוד; גדי קינדה לא עמד בציפיות כשקיבל צ'אנס, ועל סולומון וגלוך כבר דיברנו.
גם האסים ה"ישראלים" שהיו אמורים לסייע לא פגעו: מיגל ויטור שקיבל אזרחות לטובת עלייה ליורו לא דמה לשחקן מבאר־שבע אחרי שלא שיחק מאז פרוץ המלחמה; דור פרץ שנחשב לבאנקר היה פרווה למעט הבלחות פה ושם; וגם החזרה של זהבי הייתה עם הרבה חלודה. הוא אמנם כבש נגד רומניה, אבל חוץ מזה לא ראינו ממנו כלום, חוץ מאיבוד הדרך של הצוות המקצועי עם חזרתו.
השפעות המלחמה. זו אמנם לא הסיבה היחידה לכישלון, אבל קשה להתעלם מההשלכות המקצועיות והמנטליות של מלחמת חרבות ברזל. במקום לשחק מול עשרות אלפי אוהדים דוחפים בשני המשחקים בבלומפילד ובטדי מול שווייץ ורומניה, שחקני הנבחרת מצאו את עצמם במסע מפרך של שבועיים מפרישטינה, דרך הונגריה ועד לאנדורה. וכל זה אחרי שהליגה הישראלית, שמספקת לנבחרת מחצית מההרכב, הייתה מושבתת שישה שבועות. והיה כמובן הרגש הלאומי, שהשפיע מנטלית על הישראלים שחוו את האסון מקרוב ועל הלגיונרים שהגיעו מוצפים רגשית. כך יצא ש־40 אחוז מהקמפיין שוחק בתנאים לא אידיאליים בלשון המעטה.
